האם רה"מ לשעבר ייכנס לכלא?
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט יתייצב מחר (ג') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על מנת לשמוע את גזר דינו בפרשת הולילנד. על-פי הערכות, השופט דוד רוזן צפוי לגזור עונש מאסר ממושך על אולמרט, כמו גם על מורשעי הפרשה הנוספים דוגמת הלל צ'רני.
אולמרט הורשע בלקיחת שוחד של מאות אלפי שקלים, והפרקליטות מבקשת לגזור עליו עונש של 6 שנות מאסר בפועל לכל הפחות, כמו גם הטלת קנס וקלון.
כמה נקודות לקראת גזר הדין:
1. רוזן אינו כוחן
בינואר 2007 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב את שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, במעשה מגונה ללא הסכמה, לאחר שנישק חיילת בלשכת ראש הממשלה בניגוד לרצונה. הכרעת הדין הייתה מלווה ברטוריקה מחמירה, קשוחה.
שבועות אחדים לאחר מכן, בגזר הדין, התהפכה התמונה. דומה שהרכב השופטים, בראשות השופטת חיותה כוחן, נבהל מעצמו והחליט למתן את הרושם. לא רק העונש היה קליל במיוחד - 120 שעות לתועלת הציבור, אפילו לא מאסר על-תנאי - אלא שהשופטים גם רשמו על שמם חידוש מהפכני: עבירת מין ללא קלון. בכך הם סללו את דרכו של רמון בחזרה לפוליטיקה.
לשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, אין כוונה להיות חיותה כוחן במהדורה מודרנית. הוא ניהל את משפט הולילנד ביד רמה מראשיתו ועד סופו, והפגין שליטה מלאה הן בפרוצדורה המורכבת ומרובת הנאשמים והסנגורים, והן בחומר הראיות העצום שהיה צריך לגמוע. בתום המשפט הנפיק בזמן שיא הכרעת דין עבת-כרס, וגם גזר הדין מגיע בתוך זמן קצר.
מעבר ליעילות, רוזן הפגין קו תקיף, בלתי מתפשר, כלפי השחיתות שנגלתה לנגד עיניו. הוא לא חיפש הקלות או תירוצים - וקרא לשוחד שוחד.
גם גזר הדין שלו יהיה כזה - מחמיר כמו הכרעת הדין. גם אם ביחס לחלק מהנאשמים הוא ייטה למידת הרחמים, בעיקר משיקולי בריאות - כל נאשם יקבל כפי מידתו. משפט הולילנד לא יסתיים בניסיון לרצות את כל הצדדים, במין קשיחות רחומה או רחמנות קשוחה. רוזן ימשיך להיות חד-משמעי עד הסוף.
2. מתחמי ענישה
תיקון 113 לחוק העונשין הביא עמו מהפכה בכל הקשור להליכי גזירת העונש במשפטים פליליים. במטרה להביא לאחידות בענישה - לא להחמרה בה - נקבע כי לגבי כל עבירה או "אירוע פלילי" ייקבע מתחם ענישה כללי, ולאחר מכן ייקבע מיקומו של הנאשם הספציפי בתוך המתחם, בהתאם לסדרת קריטריונים, הכוללים נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, ונסיבות חיצוניות אחרות.
נשמע מסובך? זה אכן כך, וכתוצאה מכך הליך הטיעונים לעונש בתיק הולילנד הצריך שימוש במחשבון כיס, כדי להבין מה בדיוק התביעה רוצה: אם למשל, בעניינו של הלל צ'רני, יזם פרויקט הולילנד, חולקו כלל העבירות שבהן הורשע ל-5 "אירועים פליליים", שלכל אחד מהם מתחם ענישה שונה, החמור שבהם 8 עד 10 שנות מאסר לשיטת הפרקליטות, והקל ביותר 2-4 שנים, ובהמשך מיקמה הפרקליטות את צ'רני "באמצע המתחם" (איזה מהם?) והמשיכה והודיעה שתסכים ל"חפיפה חלקית" בין העונשים שייגזרו - מה כל זה אומר לגבי העונש שייגזר? והאם רוזן ילך על-פי אותה אריתמטיקה, לגבי כל אחד מהנאשמים? כלל לא ברור.
בעניינו של אהוד אולמרט, שהורשע בשני סעיפי שוחד - אחד בתיק הולילנד ואחד בתיק הזרע - הציבה הפרקליטות שני מתחמי ענישה. האחד של 5 עד 7 שנות מאסר, על הרשעתו בקבלת שוחד בסך 500 אלף שקל מידי עד המדינה שמואל דכנר לאחיו של אולמרט; והשני של 2 עד 4 שנות מאסר בפועל ביחס לסעיף השוחד הנוסף, שבו הורשע אולמרט בקבלת 60 אלף שקל מידי דכנר, שאותם העביר באמצעות שולה זקן. גם כאן, הפרקליטות הסכימה ל"חפיפה חלקית".
סנגורו של אולמרט, עו"ד אלי זהר, לעומת זאת, התחיל את החישוב ממקום שונה לחלוטין: הוא אזכר 3 מקרים של ראשי רשויות מקומיות שהורשעו בעבירות שוחד וקיבלו עונשים שנעו סביב 18 חודשי מאסר, ואולם לשיטתו של זהר, בנסיבותיו של אולמרט יש לרדת עוד מתחת לרף זה, עד לשלב שבו אולמרט לא יירצה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח - אלא לכל היותר עבודות שירות של עד 6 חודשים.
3. ניסיונות שכנוע
כלפי חוץ, אפשר אולי להתרשם שאולמרט משדר פסאדה של מי שלא אכפת לו. הוא עמד בפני השופט רוזן, לאחר שעו"ד אלי זהר סיים לטעון את טיעוניו לעונש, ובקול בוטח השמיע פרוגרמה מסודרת של מי שכבר אינו תולה שום תקווה ברוזן.
במין היפוך אירוני של הגורל, כעת אולמרט שם את מבטחו בשופטי בית המשפט העליון, במסגרת הערעור שכבר הבטיח להגיש על פסק הדין בפרשת הולילנד. כשהפרקליטות עירערה על זיכויו במחוזי בירושלים מפרשות ראשונטורס וטלנסקי, אולמרט ודובריו יצאו מדרכם כדי לחזק דווקא את פסיקת המחוזי, ומה כבר שופטי העליון, שאינם שומעים מחדש את העדים, יוכלו לתרום.
אלא שמעבר למעטה הראשוני, אולמרט עושה מאמץ אמיתי להילחם במטרה לקבל גזר דין נוח ככל האפשר. לשם כך, שום טיעון לא נמצא מחוץ למשחק. די לעיין באסופת המכתבים שהגישו סנגוריו לשופט במהלך הטיעונים לעונש, כדי להבין זאת. בתם המאומצת של אהוד ועליזה אולמרט כתבה מכתב מזיל דמעות על חייה האומללים כילדה בפנימייה, ואיך אהוד אולמרט הציל את חייה, פשוטו כמשמעו; כמה ניצולי שואה, העומדים בראש עמותות ניצולי מחנות ריכוז, כתבו גם הם.
לצד ממליצים מובנים מאליהם כמו רענן דינור, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו, הוגשו לשופט גם מכתבים שלא נכתבו במיוחד בעבור האירוע, אלא נאספו לאורך השנים: רופא בכיר מ"ביקור חולים" שכתב ל"ידידי הדגול" ב-2011; מנהל "אסף הרופא", שהודה לאולמרט על סיועו בהשגת תרומה לצורך רכישת מכשיר MRI ב-2010; וגם מכתב שכתבה נשיאת "עלם", נאוה ברק, לאולמרט עם סיום כהונתו כראש הממשלה ב-2009. ברק, ששמעה שמכתבה שימש את אולמרט במשפט הולילנד, מיהרה להתקשר לכמה עיתונאים והבהירה כי המכתב אינו חדש, אלא נשלף מארכיון המסמכים של אולמרט.
4. קלון
בשנים האחרונות, מאז הסתיים משפטו בפרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות בבית המשפט המחוזי בירושלים, מסתובב אולמרט בחוגים שונים ומספר שבית המשפט לא קבע שיש במעשים שבהם הורשע משום קלון.
יש באמירה הזו יותר משמץ של הונאה. אולמרט חמק מדיון בשאלת הקלון, כאשר יום אחד בלבד לפני הדיון בטיעונים לעונש על הרשעתו ב-4 סעיפים של הפרת אמונים בתיק מרכז ההשקעות, שיגר סנגורו מכתב ליו"ר ועדת הכספים בכנסת, והודיע כי אולמרט החליט לוותר "מיוזמתו" על ההטבות והתנאים המגיעים לראש ממשלה לשעבר - לשכה, נהג, רכב שרד, מזכירות, תקציב משק-בית וכו'.
למחרת היום עמד סנגורו בבית המשפט והודיע כיאין שום נפקות מעשית לנושא הקלון. אולמרט לא שימש איש ציבור באותו זמן, ואף שבאותה שעה, מחצית שנת 2012, כבר פיזר רמזים שהוא שוקל להתמודד בבחירות המתקרבות, פורמלית לא נקט שום צעד בכיוון, ושמו לא הופיע באף רשימת מועמדים שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית.
משכך, נטען, הרי שלבית המשפט כלל אין סמכות לדון בנושא הקלון, שהשלכותיו באותו זמן היו היפותטיות לחלוטין. בלית ברירה, הפרקליטות הסכימה, ובית המשפט אכן לא דן בנושא. מה שלא אומר שבעבירות שבהן הורשע אולמרט אין קלון.
החוק קובע כי במצב כזה, שבית המשפט הפלילי אינו מכריע בשאלת הקלון, בפעם הבאה שאולמרט יבקש להתמודד לכהונה ציבורית, יצטרך יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לדון בשאלת הקלון במעשים שבהם אולמרט כבר הורשע.
אבל כל זה הפך להיות דיון אקדמי, משאולמרט הורשע כעת פעם נוספת - הפעם בעבירת שוחד. השופט רוזן כבר הבהיר במהלך שני ימי הדיון בטיעונים לעונש, לפני שבועיים, כי אין חיה כזו "הרשעה בשוחד ללא קלון".
שאלת הקלון רלוונטית ל-3 נאשמים: אלי שמחיוף, שעדיין משמש חבר מועצת עיריית ירושלים, ואורי לופוליאנסקי ואולמרט, שכיהנו כראשי העיר.
בניגוד למשפט בירושלים, שבו יכלו הסנגורים לשלוף את קלף הוויתור על ההטבות ברגע האחרון, הפעם אין שום שפן שאפשר לשלוף כדי להימנע מקלון: חוק הרשויות המקומיות מחייב למעשה את בית המשפט להכריע בשאלת הקלון בעניינו של מי שמכהן כראש רשות מקומית והורשע בעבירה פלילית, או מי שביצע את העבירה בעת כהונתו כראש רשות מקומית. זאת, אם התביעה מבקשת זאת - והיא ביקשה - ומשמעותה המיידית של קביעת הקלון היא שלילת גימלתו כראש עיר, כולה או חלקה. מאחר שמדובר בגימלה, שאיננה ניתנת ל"ויתור", אין ברירה אלא לקבוע קביעה החלטית בעניין זה.
מעבר לשאלת שלילת הגימלה, הקלון מסיים למעשה, כנראה סופית, את הפרק הפוליטי בחייו של אולמרט. תקופת הקלון, שאורכה 7 שנים, תתחיל להיספר עם תום ריצוי עונש המאסר שעתיד להיגזר אליו.
בין אם יהיה זה מאסר קצר או ממושך, בהינתן שאולמרט יבקש עיכוב ביצוע עד לתום הדיון בערעור בעליון, שטרם הוגש, מדובר בתקופה של כעשור מהיום, ואולי למעלה מכך. אולמרט יהיה אז בן 80, מעט יותר או מעט פחות. מצד שני, במונחים של שמעון פרס זה ממש גיל ינקות.
