נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שהורשע בביצוע שני מעשי אונס וסדרת עבירות מין נוספות ומרצה עונש של 7 שנות מאסר, לא יזכה למשפט חוזר - כך קבע היום (ב') שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, שדחה את בקשתו של קצב למשפט חוזר.
בית המשפט העליון קובע כי ניתן להרשיע אדם בביצוע עבירה מעבר לכל ספק סביר, גם במקרים שבהם "לא ניתן להוכיח תמונה מלאה ושלמה של האירועים", וכש"לא ניתן להוכיח כל פרט ופרט של סיפור המעשה". לקביעה עקרונית זו עשויה להיות השלכה גם לגבי הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת הולילנד, נוכח הטענות שנשמעו בעניין זה.
נגב קצב הורגש במארס 2009 כתב אישום, שבו הואשם בביצוע שני מעשי אונס בעת ששימש כשר התיירות, בשנים 1998-1999, וכן בעבירות מין והטרדות מיניות של 2 נשים נוספות בעת שכיהן כנשיא המדינה.
שופטי בית המשפט המחוזי הרשיעו בדצמבר 2010 את קצב בכל העבירות, וגזרו עליו 7 שנות מאסר. בנובמבר 2011 דחה בית המשפט העליון פה-אחד את ערעורו של קצב, והוא החל לרצות את מאסרו זמן קצר אחר-כך. במאי 2012 הגיש קצב בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בבית המשפט העליון, ואולם גם בקשה זו נדחתה על-ידי השופטת אסתר חיות.
באוקטובר 2013 הגיש קצב, באמצעות סנגורים חדשים - עורכי הדין יהושע רזניק וציון סהראי - בקשה למשפט חוזר, בטענה כי סבל מ"עיוות דין" שהוביל לתוצאה מרשיעה במשפטו, אף שהיה צריך לזכותו מחמת הספק. הסנגורים טענו כי התייעצו עם שורת מומחים, ובהם שופטים בכירים בדימוס, לפני שהגיעו למסקנה שלקצב נעשה עיוות דין.
"הרשעתו של קצב התבססה על גרסת המתלוננת א' ממשרד התיירות", נכתב בבקשת המשפט החוזר. "עדותה של א' לא נתמכה לגופה בראיה נוספת כלשהי. בית המשפט העליון לא דחה את ההנחות של בית המשפט המחוזי, לא בחן אם יש לאותן הנחות אחיזה כלשהי בראיות, ואף הוסיף הנחות שלא נמצאה להן אחיזה בחומר הראיות".
הפרקליטות, מצידה, התנגדה לבקשת קצב למשפט חוזר וטענה כי לא כל פרט בעבירה צריך להיות מוכח מעבר לספק סביר.
"אין חובה להוכיח כל פרט ופרט"
השופט הנדל החליט לדחות את הבקשה, תוך שקבע כי אין חובה להוכיח כל פרט ופרט בסיפור המעשי הפלילי, כדי לקיים את כל יסודות העבירה ולהביא להרשעה.
"השאלה היא האם יסודות העבירה, המהווים תנאי לקביעת האחריות הפלילית, הוכחו מעבר לכל ספק סביר", כתב הנדל. "חסר בפרט עובדתי מסוים איננו בהכרח חסר בפרט אחד ממרכיבי העבירה. אלה אינם בהכרח קווים מקבילים. הכרעת דין מרשיעה איננה חייבת לצייר תמונה מדויקת, חדה ומלאה של עובדות המקרה. אין לדרוש בכל תיק שכל פרט הנוגע לתיאור המקרה יהיה נהיר, ודאי ומוכח".
לדברי הנדל, "לעתים ההגנה מצליחה לעורר ספק סביר בקשר לפרט אחד הקשור במעשה העבירה, למשל: המועד המדויק בו בוצעה העבירה. ייתכן כי הספק הסביר בקשר לזמן - מעורר ספק סביר באשר לעצם היכולת לקשור את הנאשם למעשה. ייתכן כי האליבי המוכח מפריך היבט כל-כך מרכזי בעדות ופוגע באופן כה חזק במהימנותו של העד, עד כדי כך שנוצר ספק סביר באשר לעצם האפשרות כי הנאשם ביצע את העבירה. ברם, ייתכן גם כי הספק ביחס לזמן איננו מערער את גרעין ההרשעה".
במקרה של קצב, קובע הנדל, הכרעת הדין המרשיעה עומדת בעינה, הגם שלא הוכחו כל הפרטים הקשורים למעשה, כמו היום והשעה של אירוע האונס בתל-אביב.
עוד הוסיף השופט הנדל כי "נטל ההוכחה מוטל כמובן על שכמה של התביעה. אך אי-הוכחת השעה המדויקת של ביצוע העבירה - איננה גורעת מהמסקנה כי בוצעה עבירה כלפי המתלוננת מבחינה משפטית, ושגרסתה ראויה לאמון".
טענות האליבי שטען קצב במסגרת הבקשה למשפט חוזר מהוות, לדברי בית המשפט, מיחזור של אותה טענה שנטענה גם בערכאות הקודמות שדנו בתיק. "המסגרת של משפט חוזר איננה משמשת במה למקצה שיפורים ואף לא לערעור נוסף. בחינת טענותיו של קצב מלמדת כי אין בהן כדי לעורר חשש לעיוות דין", קבע הנדל. (מ"ח 6869/13).