סירוס, עקירת ניבים וקטימת זנב - וכל אלה ללא הרדמה - אלה הפעולות שחווה כל גור חזירים שנולד לתעשיית הבשר הלבן בישראל. אך העובדה המקוממת אף יותר במציאות הזו, היא כי החוק אינו מגביל את בעלי העניין בתעשייה בביצוע הפעולות האלה. הסיבה: גרירת רגליים מתמשכת של משרד החקלאות שאמון על אכיפת חוק צער בעלי חיים, אך שני עשורים רצופים מפקיר את גורלם של בעלי החיים לחסדי המתפרנסים מתעשיית המזון מן החי.
דוח מבקר המדינה שפורסם בשבוע האחרון חושף את אחד המחדלים הגדולים בחקיקה הישראלית: ליקויים חמורים ביישום של חוק צער בעלי חיים עקב ניגוד העניינים החמור שבו מצוי משרד החקלאות. המשרד, שמייצג את האינטרסים של תעשיית המזון מן החי, הוא גם זה שאמור לאכוף את חוק צער בעלי חיים.
התוצאה עגומה: 20 שנה בדיוק מאז נחקק חוק צער בעלי חיים, בשנת 1994, אף שר חקלאות לא העז לחתום על רוב התקנות שאמורות להעניק שיניים לחוק ואת היכולת לאכוף אותו.
המבקר יוסף שפירא מציין כי הסחבת נובעת "ממחלוקות רבות שנים שקיימות בין משרדי הממשלה ובין בעלי עניין שונים הפועלים בתעשיית המזון".
בכל שנה מומתים בתעשיית הביצים בישראל יותר מ-4.5 מיליון אפרוחים זכרים בני יומם במכונות מעיכה וגריסה, בשל העובדה שאינם מטילים ביצים ואינם מועילים לתעשייה.
דוח המבקר חושף כי במשך 20 שנה לא התקין משרד החקלאות תקנות לגבי אופן המתת בעלי חיים. בתחקיר ששודר בינואר בתוכנית "כלבוטק" נראים ליקויים במכונות גריסה בשתי מדגרות, ובין היתר אפרוחים שנפלטים מאחת המכונות חיים לאחר שאיבריהם נקטעו. מעת לעת, מתגלות מדגרות שבעליהן חוסכים בעלויות המתה ומשליכים אפרוחים לשקיות אשפה גדולות, שם הם מתים מחנק, מרעב ומצמא. דרך זו נאסרה על-ידי משרד החקלאות, אך אין אכיפה מספקת שתמנע את התופעה.
לפי הדוח, כבר ב-2002 ניסח משרד החקלאות תקנות שיסדירו את אופן ההמתה של בעלי חיים, אך כדי שתקנות אלה יקבלו תוקף, שר החקלאות צריך לחתום עליהן.
תעשייה נוספת שמבקר שפירא בחריפות היא תעשיית החזירים. הדוח פורסם ימים ספורים לאחר חשיפת הנעשה במכלאת חזירים בקיבוץ להב בחדשות ערוץ 2, על-ידי פעילת עמותת "תנו לחיות לחיות". בתחקיר נראה עובד במכלאה שמספר כי "החיות כאן מקבלות יחס טוב", בעודו מסרס גור חזירים הצווח ללא הפסקה. מהדוח עולה כי לפני יותר מעשור דנה ועדה שהקים משרד החקלאות בליקויים הקשים בתנאי ההחזקה של החזירים על מנת לנסח תקנות.
"הליקויים לא תוקנו במשך עשור על אף שהנהלות משרד החקלאות לדורותיהן היו מודעות להם", מציין שפירא בדוח, "תנאי המחיה של החזירים במכלאות היו ירודים, בגופם התבצעו דרך שגרה וללא אלחוש פעולות פולשניות ומכאיבות, כמו קטימת זנבות ועקירת ניבים, פעולות לסירוס חזירונים זכרים ללא אלחוש בנימוק שהדבר משפר את טעם בשרם, החזקת חזירות בהריון בתא מבודד וצר שאינו מאפשר להן תזוזה בתקופת ההריון ובעת הנקת הגורים. תופעה שנאסרה במדינות האיחוד האירופי, אוסטרליה וניו-זילנד".
שפירא מציין כי עד היום לא הותקנו תקנות להחזקת חזירים. "לא יעלה על הדעת כי במשך שנים לא הייתה ולו הנחיה אחת שיהיה בה כדי להבטיח כי החזקת החזירים תיעשה בדרך שתקל את סבלם", מציין שפירא. "אי-קביעה של נורמות מחייבות בנושא, במשך שנים, יש בה משום הפקרת החזירים לחסדיהם של בעלי העניין בתעשייה זו".
דוח המבקר מתייחס גם לתנאי ההחזקה הקשים של 8 מיליון תרנגולות בתעשיית הביצים בישראל. 450 סמ"ר פחות משטח העמוד שעליו מודפסת כתבה זו, זהו מרחב המחיה של תרנגולת בכלובים המכונים "כלובי סוללה" במשך כל חייה.
המבקר קובע כי משרד החקלאות טרם התקין תקנות לגבי תנאי ההחזקה של התרנגולות. התקן המינימלי הנהוג במדינות האיחוד האירופי מחייב שטח מחיה כמעט כפול. שורה של מדינות קבעו תקנים מתקדמים מהתקן האירופי, ובשווייץ, גרמניה, לוקסמבורג, אוסטריה ואפילו בהוטן, הוחלט להפסיק את השימוש בכלובים לחלוטין.
ב-2007 החליטה הממשלה על בנייה מחדש של רוב הלולים בישראל, במימון ציבורי חלקי של מאות מיליוני שקלים, בשל התנאים התברואתיים הבעייתיים בלולים המיושנים. במסגרת הרפורמה, היו אמורים להיבנות אותם כלובי סוללה שנהוגים כיום.
המהלך הוקפא בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים ב-2009, שטענה כי יש להתקין תקנות המתייחסות לתנאי החזקת התרנגולות, לפני השקעת כספי ציבור בלולים חדשים.
בג"ץ קיבל את הטענה ועצר את הרפורמה בצו ביניים. "התקנת התקנות נעשית לצערנו בעצלתיים בשל חילוקי דעות בממשלה, וקול קרקרת התרנגולות ושוועתן מגיע עד לאולמנו", ציינו שופטי בג"ץ.
ביישובים מסוימים בישראל מפעילים לולנים לולי מעוף, שבהם מוחזקות תרנגולות מטילות ללא כלובים, ואף נחסכת עלות ניכרת של ברזל. ארגונים למען בעלי חיים תומכים בשיטה זו, וגם בכנסת הקודמת סירבה ועדת החינוך לאשר את טיוטות התקנות שניסח משרד החקלאות, שביקשו לעגן את השימוש בכלובים.
גרירת רגליים
גרירת הרגליים של משרד החקלאות בכל הקשור להתקנת תקנות שמטרתן לצמצם סבל מבעלי חיים בתעשיית המזון - אינה מפתיעה. המשרד נתון בניגוד עניינים מובנה.
בדיקה שערך "גלובס" מעלה כי חלק מראשי מועצות הייצור מכהנים בתפקידים בכירים במשרד החקלאות. בראש המועצה לענף הלול יושב נציג משרד החקלאות: כיום איציק בן-דוד, סמנכ"ל בכיר (ייצור) במשרד החקלאות, בעבר יו"ר מועצת החלב. בראש מועצת החלב עומדת ד"ר תניב רופא, ראש אגף תכנון כלכלי וסגן בכיר למנהל הרשות לתכנון במשרד החקלאות.
בפועל אנשי מועצות הייצור הם שותפים אינטימיים של משרד החקלאות בעיצוב מדיניות המשרד ויישומה. מועצות הייצור אף מעסיקות לוביסטים שמטרתם לסכל חקיקות שיגבילו את התעשיות, ולעבודתם יש קשר הדוק לסחבת ביישום החוק.
במשרד החקלאות מכחישים כי מדובר בניגוד עניינים, שכן מפגשי העבודה בין הצדדים אינם עוסקים רשמית בנושא הפיקוח על צער בעלי חיים. "אין קשר בין תפקיד נציגי המדינה במועצות ייצור לבין אכיפת חוק צער בעלי חיים", מסרו במשרד החקלאות, "אכיפת החוק מתבצעת על בסיס יומי על-ידי יחידת האכיפה והחקירות של המשרד בשיתוף רופאי השירותים הווטרינרים של המשרד. אין קשר בין פעילות זו לפעילות המועצות, ומכאן שאין כל ניגוד עניינים".
"אי-אפשר היה להעביר את החוק, בלי שיהיה תחת סמכותו של משרד החקלאות", אומר חבר הכנסת לשעבר אברהם פורז שיזם את חקיקת החוק, "זה היה הווטו שהציבו החקלאים כדי שהחוק יעבור. נכון שאף שר חקלאות לא חתם על התקנות כל השנים האלה, והותיר את החוק בתעשיית המזון פרוץ, אבל חשוב לזכור שכל שרי החקלאות שכיהנו בתפקיד עד היום היו שרים שבאו מהמגזר החקלאי, כמו שלום שמחון וישראל כץ. יאיר שמיר לא הגיע מהמגזר הזה, ולכן צריך להמתין ולראות אם הדיסקט יתחלף במשרד החקלאות, ואם סוף-סוף האחריות לאכיפת החוק תצא מהידיים של החקלאים".
"השר מתנגד לשינוי"
אלא שבארגונים למען בעלי חיים לא רואים בשמיר את ההבטחה לשינוי המצב. לטענתם, שנה וחצי לאחר כניסתו לתפקיד המצב לא השתנה, תקנות מהותיות לא הותקנו, ושמיר מסרב להיפגש עם נציגי הארגונים.
"שמיר מתנגד לכל מהלך להפחתת סבלם של בעלי החיים", אומרים באנונימוס, "טיוטות התקנות שהפיץ משרדו לאחרונה מתירות לכלוא תרנגולות בכלובים, לכלוא חזירות בתאי ריסון ולחתוך איברים ללא הרדמה".
עוד טוענים הארגונים כי שתי הצעות חוק שלגביהן קיימת הסכמה רחבה בציבור ובכנסת מעוכבות על-ידי שמיר. ב-2003 החליט בג"ץ לאסור על פיטום אווזים בשל אכזריותו. לאחר סגירת הענף בארץ, נולדה תעשייה של יבוא כבד מפוטם מהונגריה.
ח"כ דב ליפמן (יש עתיד) הגיש הצעת חוק שלפיה תיאסר מכירת כבד מפוטם, בנימוק שאם נאסר הפיטום, יש לאסור על מכירת תוצריו. ההצעה עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה ובקריאה טרומית בכנסת, אך לטענת הארגונים עוכבה בהנהלת הקואליציה עקב לחץ מצד שמיר ומצד לוביסטים המקדמים את האינטרסים של קומץ מפטמים הונגרים.
הצעת חוק נוספת מתייחסת לאיסור מכירת פרוות בישראל. למרות קידומה בקדנציה הקודמת, והעלאתה מחדש בכנסת הנוכחית על-ידי 40 חברי כנסת, טרם הועלתה ההצעה לוועדת שרים לענייני חקיקה. זאת, לטענת הארגונים, בשל תעשייני פרוות ששכרו את שירותיהם של לוביסטים. בלשכת שמיר הכחישו וציינו כי השר לא מתנגד לשתי הצעות החוק.
השר להגנת הסביבה לשעבר גלעד ארדן (ליכוד), שזיהה את ניגוד העניינים שבו נמצא משרד החקלאות, קרא להעברת האחריות לחוק צער בעלי חיים למשרדו. השר הנוכחי עמיר פרץ תומך במהלך, וכן שרת המשפטים ציפי לבני. הנושא עלה לדיון בממשלה באוקטובר, אז ציין ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מוטרד מהנושא, והורה לבחון את האחריות המיניסטריאלית לחוק.
בראש הוועדה שהקים נתניהו עומד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, ומשתתפים בה נציגים ממשרדי המשפטים, האוצר, החקלאות, הכלכלה והגנת הסביבה.
"בשנים האחרונות גוברת המודעות לצורך בהרחבת ההגנה על בעלי חיים", מסרה לבני. "כשרת המשפטים וגם כצמחונית אני מאמינה שמשרד החקלאות צריך להתאים עצמו למציאות המשתנה, להראות מידה של הגינות, חמלה ורגישות כלפי בעלי החיים ולוותר על סמכויות המעמידות אותו בניגוד עניינים הנוגעות להגנה עליהן".
לפני כחודש הודיע האוצר על החלטה לבטל מכסים ביבוא עגלים חיים לישראל. מדובר ביותר מ-100 אלף עגלים המיובאים לישראל מדי שנה, רובם במסעות ימיים מאוסטרליה שנמשכים כמה שבועות, ובהם מוחזקים העגלים בצפיפות באוניות מטלטלות בטמפרטורה גבוהה, מתבוססים בהפרשותיהם. סבלם של העגלים נמשך גם בארץ. בעת פריקת העגלים בנמל אילת, תועדו עובדים במקום מובילים את העגלים בשוקרים חשמליים, בעיטות ומכות למשאיות.
בדיון בממשלה על התוכנית, הורה נתניהו לשר האוצר יאיר לפיד שלא לבטל את המכס עד לקיום פגישה בין נציגי האוצר לארגוני בעלי חיים כדי לבחון את השלכות המהלך על העגלים. הפגישה התקיימה ביום רביעי האחרון, ובאוצר טוענים כי הנושא נמצא בדיונים פנימיים.
על פניו, אמורים היו מגדלי הבקר בישראל לפעול נגד היוזמה לעודד יבוא בשר מחו"ל, אלא שקולם נדם. הסיבה לכך היא שבמקביל לביטול המכס, מעניק האוצר פיצוי של 45 מיליון שקל עד 2018 למגדלי העגלים בארץ, ועוד 24 מיליון שקל לשנה לתמיכה בענף הבקר למשך 7 שנים, ועוד 4.5 מיליון שקל לשיווק ומיתוג בשר.
בארגונים למען בעלי החיים טוענים כי ההחלטה להשקיע מיליוני שקלים מכיס הציבור במיתוג בשר מתעלמת מהסקרים האחרונים, ובהם סקר שערך מכון פאנלס עבור "גלובס" וקשת, שבהם נמצא כי קרוב לרבע מהישראלים הפחיתו את צריכת הבשר.
באוצר מסבירים כי מטרת המיתוג היא להסביר לצרכן הישראלי את ההבדל בין מחירי הבשר הטרי למחירי הבשר הקפוא. עוד נמסר כי "המשרד רואה חשיבות רבה ברווחת בעלי החיים. בהמשך להחלטת הממשלה בנושא הגברת התחרות בשוקי החלב והבשר נערכה ישיבה של הדרג המקצועי, וגורמים בלשכת שר האוצר שבה נשמעו עמדותיהם של ארגונים הפועלים למניעת צער בעלי חיים. בהתאם לעמדות שנשמעו בישיבה עם הארגונים, מקיים המשרד דיונים פנימיים בנושא".
דוח המבקר אינו הגורם הראשון שבוחן את התנהלות משרד החקלאות בנוגע לאכיפת החוק. ב-2010 מתחה ועדת זיילר, בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר, ביקורת חריפה על העיכובים הממושכים באישור התקנות ועל כוח-האדם המוגבל שהוקצה לטיפול בנושא - רוב השנים עובדת אחת בלבד הייתה ממונה על אכיפת חוק צער בעלי חיים, ד"ר דגנית בן-דב. לאחר מינוי ועדת זיילר, מונתה לבן-דב עוזרת.
"תקנות חשובות שהיו אמורות לתת תוכן נוסף לחוק מתעכבות שנים ארוכות", נכתב בממצאים, "בעלי החיים נמצאים במצוקה אכזרית, אם בשעת הובלתם, אם בכלובי הסגר ואם בהקשרים אחרים".
עוד נמצא כי בן-דב לא מסוגלת למלא את תפקידה, וכי היא "הרימה ידיים" נוכח הקשיים וחוסר הגיבוי מהממונים עליה. לדבריה, 4 עובדים שהיו אמורים להתמנות לנושא האכיפה לא נשכרים שנים.
"על משרדי הממשלה לזרז את קביעת הכללים המחייבים הנוגעים להחזקת חיות משק אלה והחזקת בעלי חיים בכלל בתחומים שבהם הדבר נדרש, כדי למנוע מבעלי החיים סבל מיותר", מסכם שפירא. "יש לסגור את הפרצות בנורמות כדי למנוע מצב של איש הישר בעיניו יעשה".
"חלו שינויים"
מלשכת שר החקלאות יאיר שמיר נמסר: "קשה לגשר על פערים של שנים של היעדר תשומת-לב הולמת לחוק צער בעלי חיים ואכיפתו. מאז שנכנס השר שמיר לתפקיד, חל שינוי במחויבות המשרד לנושא.
"בשנה האחרונה אושרו שתי תקנות לחוק (איסור צביעת הדגים ואיסור חיתוך בגופם של בעלי חיים לצורכי נוי), שהוגשו וממתינות לאישור של ועדת החינוך, וכן הוגשו תקנות גידול והחזקה של תרנגולות מטילות, תקנות המתת אפרוחים במדגרות ותקנות גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים. בחודשים הקרובים תושלם העבודה על תקנות החזקת עגלים, תקנות קשירת הכלבים (ממתינים לאישור נוסח במשרד המשפטים) ותיקונים נוספים".
בנוגע להעברת סמכויות אכיפת החוק ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה, נמסר: "עמדתנו בנושא היא שהעברת סמכויות הביצוע תפר את האיזון הכלכלי, המקצועי והחברתי ותביא לעיוותים בדרך קבלת ההחלטות. ברוב המוחלט של המדינות המפותחות בעולם מצויות הסמכויות בנושא רווחת בעלי החיים בידי משרד החקלאות. המשרד שהאחראי על ייצור המזון מן החי, מחלות בעלי חיים ובטיחות המזון הוא גם בעל הסמכויות בטיפול רווחת בעלי החיים".
פרשת "אדום אדום": עד היום לא הותקנו תקנות שיחייבו את עובדי בתי המטבחיים
הוכחה נוספת לגרירת הרגליים המכוונת של משרד החקלאות באכיפת החוק, היא העובדה כי רק עתירות לבג"ץ או חשיפות של התעללות בבעלי חיים בתקשורת, הן שהחזירו את פקידי המשרד לדון בהתקנת תקנות למניעת צער בעלי חיים, או להגיש כתבי אישום נגד הגורמים המתעללים.
מבקר המדינה התייחס להתעללות שנחשפה במשחטת "אדום אדום" בדצמבר 2012: "הפרשה עוררה הדים בציבור, ובעקבותיה הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם ארגונים למען בעלי חיים שביקשו להפסיק מיד את פעולת בית המטבחיים, ואף נפתחה חקירת משטרה. על-פי הממצאים שהוצגו בצילומים, כשהובלו בעלי החיים לשחיטה, היכו אותם העובדים במקלות, בעטו בהם ונתנו להם מכות חשמל, השליכו כבשים באוויר והטיחו את גופם לרצפה".
המבקר מציין כי אמנם ב-2006 הותקנו תקנות הובלת בעלי חיים שנועדו לוודא יחס נאות לבעלי חיים המובלים לשחיטה, אך משרד החקלאות מעולם לא פרסם הנחיות להתנהלות בבתי המטבחיים עצמם.
"עד לחשיפת הפרשה לא קיבלו העובדים בבתי המטבחיים הדרכה המספקת מהמשרד בדבר חשיבות הנושא של צער בעלי חיים, ובכלל זה התנהגות הנדרשת כלפי בעלי חיים המגיעים לבית המטבחיים", מציין המבקר. "בתשובת המדינה מאפריל 2013 לעתירה צוין כי משרד החקלאות יקבע נוהלי עבודה ופיקוח עדכניים בבתי המטבחיים, אלא שעד מועד סיום הביקורת, יולי 2013, עדיין לא קבע משרד החקלאות כללים שיחייבו את הנהלות בתי המטבחיים ועובדיהם".
אגב, במשרד החקלאות בחרו להגיש כתב אישום נגד העובדים המתעללים במשחטת "אדום אדום" שהחשיפה בגינה עוררה הדים רבים, בעוד כנגד העובדים המתעללים בעגלים החיים שהובאו מאוסטרליה בעת פריקתם בנמל אילת, במסגרת תיעוד שזכה להד תקשורתי נמוך יותר, בחר משרד החקלאות שלא להגיש כתבי אישום.