גיל סמסונוב / צלם: איל יצהר
הרבה לפני שהמבצע הצבאי "צוק איתן" קיבל את השם שלו, קשה היה להתעלם בשבועיים האחרונים, מאז רצח שלושת הנערים אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, מאופי השיח ברשת האינטרנט. דעות מתונות הפכו לקיצוניות. מצד אחד היה מי שביקש להפעיל יד חזקה מול רוצחי הנערים, ומנגד היה מי שניסה להרגיע את הרוחות לאחר רצח הנער הפלסטיני.
הטוקבקים כיכבו בהמוניהם, בפייסבוק חגגו הפוסטים, ואפילו טוויטר נהנה מבליץ של טראפיק. השבוע אף עצרה משטרת ישראל 3 צעירים שהיו מעורבים בפרסום מסרים קיצוניים של הסתה למעשי אלימות, וזאת אחרי הוראה של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. באתר מאקו אף נקטו צעד בנושא ההסתה ברשת, ובהודעה שהוציאו ביום ראשון בלילה ציינו כי יפסיקו לתת במה לטוקבקים קיצוניים.
ועדיין, הימים האחרונים, כך נראה, היו המתוחים ביותר, כש-50% מהשיח ברשת בנושא ההסלמה קראו לשלילת אזרחות מערביי ישראל שמשתתפים במהומות וחרם כלכלי נגד עסקים ברשויות ערבות, כדוגמת קריאה לחרם שרצה ברשת נגד יצרנית הטחינה בארכה.
16% מהגולשים קראו להשמדת ארגון החמאס, ו-10% קראו למתן עונש מוות למחבלים. בנוסף, 9% קראו לניתוק הפלסטינים מתשתיות כמו חשמל ומים ולהשמדת עזה והיישובים הערביים באיו"ש.
מנגד, 6% מהשיח ברשת בנושא קראו לגלות איפוק ומתינות ביחס לאירועים האחרונים - כך עולה מניתוח שנערך בימים האחרונים, טרם פרוץ המבצע הצבאי, על-ידי חברת באזילה, המנטרת את השיח באינטרנט, עבור המטה למאבק בגזענות בישראל בתמיכת הקרן החדשה לישראל. הניתוח בדק מדגם של 100 דיונים מתוך כ-19 אלף דיונים באינטרנט בנושא, כש-80% מהם התנהל ברשתות חברתיות, בהן פייסבוק וטוויטר.
באופן טבעי, מצביעים נתוני באזילה, עיקר השיח ברשת בימים האחרונים נסוב סביב המהומות ברחבי הארץ לצד אווירת ההסלמה, ולמעשה 41% מהדיונים באינטרנט, כולל פורומים, טוקבקים ודיונים פומביים ברשתות החברתיות, עסקו בנושא.
"מרגישים נוח להתבטא"
"כל הזמן אמרנו שההסתה ברשת היא אנונימית דרך הטוקבקים, אבל אנחנו רואים בשנתיים-שלוש האחרונות, עם הגידול ברשתות החברתיות, שההסתה גלויה, ויש שמות מאחורי הקריאות האלימות", אומר יועץ התקשורת והבעלים של משרד ייעוץ התקשורת unik, ניסים דואק. "מכיוון שברשתות החברתיות אתה נמצא במעגל של לכאורה חברים שלך, אז אתה מרגיש מאוד נוח להתבטא. עכשיו הכול בגילוי שם, באור היום, ושום דעה כבר לא סודית".
- למה התרחש התהליך?
"אנחנו חיים בחברה שבה המסיתים מקבלים את הלגיטימציה הציבורית דרך הרשויות שלא אוכפות ואפילו דרך הפוליטיקאים שמשדרים שזה לגיטימי להגיד את הדעה שלך, גם אם היא קיצונית או מסיתה. אין הנחיה ברורה לאכוף בצורה קפדנית את הגילויים של הסתה קשה. לכן התחושה היא שבפייסבוק הכול מותר, ואפשר להגיד הכול".
לדבריו, "פעם לפוליטיקאי הייתה תקשורת מוגבלת עם הציבור, והוא ידע על השיח הציבורי דרך עיתונים ועיתונאים ובעלי עניין. היום לכל איש ציבור יש עשרות אלפי חברים בפייסבוק, וכל אחד יכול לכתוב כל דבר, אז זה מגיע עד אליהם. אני מנהל את עמוד הפייסבוק של בוז'י הרצוג, ומדי יום אנחנו נאלצים להסיר תגובות מאוד מאוד קשות שאין להן מקום".
"השיח מחלחל בסופו של דבר לפוליטיקאים. הם אמורים להיות קשובים - אבל בפרופורציות", אומר גיל סמסונוב, מבעלי משרד הפרסום גליקמן-נטלר-סמסונוב.
"באינטרנט הרי הרבה יותר קל להגיד דברים. כמה נקישות על המקלדת, וזה בחוץ. אבל כשאתה בודק מה רוב העם חושב באמת, זה לא מה שנראה באינטרנט. משיחות אישיות שלי עם אנשים שצעקו קריאות די קיצוניות באינטרנט בימים האחרונים, כשאתה שואל אותם אם הם בעד להיכנס לעזה במחיר של הרוגים מהצד הישראלי - אז אתה שומע משהו אחר. זו הוצאת קיטור בעיקר. אני בטוח שמקבלי ההחלטות מבינים שבחייל הראשון, השני או השלישי, אותם אנשים שמתלהמים באינטרנט יתהפכו ויגידו שהורגים לנו את הילדים".
סמסונוב מוסיף כי "אנחנו קצת שוכחים, אבל האינטרנט פעם היה ברחובות. בתקופת הפיגועים של שנות ה-90', היינו יוצאים להפגין ברחובות. האינטרנט החליף את הרחובות, אבל זה לא רק המדיה שהשתנתה אלא גם העם. יש לנו היום שכבה שדומה במידה מסוימת קצת לצד השני. אם בצד השני יש 50%-60% ששמחים על מוות של ישראלים וחוגגים ברחובות, אנחנו צריכים להכיר שגם אצלנו 5%-10% מהישראלים מתנהגים כמו בצד השני".
