דן שילון / צילום: איל יצהר
"המעגל עם דן שילון", יום ב' 21:45 (בקירוב), ערוץ 2 רשת
מי שלא לומד מההיסטוריה, סופו שיחזור עליה - גורס המשפט המוכר, ונדמה שאין סמל טוב לכך יותר מתוכניתו המעוגלת של דן שילון.
רק בשבוע שעבר עלצתי כאן על שובה, על רקע משדרי החדשות האינסופיים, וכבר בתוכנית הפתיחה הבנתי עד כמה טעיתי, במיוחד כאשר שילון, שמתייחס לכל תוכנית כאילו מדובר ב"חיים שכאלה" לעצמו, הישיר מבט למצלמה וסיפר עד כמה לא רצה לעשות את התוכנית - עד שהשתכנע במהלכה מכל אורחיו שעשה את הדבר הנכון.
על רקע חוסר הנכונות (המובנת, יש לציין) של רשת להחזיר את "The Voice" למרקע, הפך שילון לאחת מהפקות המקור היחידות שיכולה רשת להרשות לעצמה בזמן מלחמה.
יש לקוות רק שכמו מהדורות החדשות המתמשכות ואזעקות "צבע אדום", ייעלם גם המעגל המיותר הזה מחיינו ביום שבו תחזור הטלוויזיה המסחרית מפגרת המלחמה שנכפתה עליה.
המקרה המוזר של הכלב
"מישהו לרוץ איתו", יום ב' 22:00, ערוץ yes קולנוע ישראלי
כבר הבעתי כאן בעבר את חיבתי לערוץ הזה של yes, אבל רק השבוע הבנתי מה קוסם לי בו כל-כך: בסרט ישראלי יש משהו שגורם לי תמיד להפליג בזיכרונות. אולי בגלל מיעוטם היחסי של סרטים מקומיים בקולנוע, אני זוכר תמיד איפה הייתי ומה עשיתי לפני ואחרי שראיתי את הסרט ההוא, הרבה יותר מאשר בסרטים הוליוודיים נניח.
הערב ישודר הסרט "מישהו לרוץ איתו" על-פי ספרו הנודע של דויד גרוסמן. אני מניח שאת סיפור המעשה אין צורך להציג, ובכל זאת אזכיר בכמה מילים: מעשה בנער שכלבה מופיעה לפתע בחייו וגוררת אותו להרפתקה של חיפוש אחר בעליה, נערת רחוב שברחה מביתה בעקבות אחיה האובד, כשעל הדרך נחשפת רשת של ניצול ילדים למטרות פשע.
יש בסיפור הזה משהו נאיבי שאולי כבר אבד לנו מאז, למרות שחלפו רק שנים בודדות מאז הופק הסרט.
* ציון: 8