אין שום סיכוי שעדן בן בסט היה חוזר לישראל עם הזנב מקופל בין הרגליים במידה והיה נותן עונה קצת יותר סבירה בצרפת אשתקד. 24 הופעות, 16 מתוכן כמחליף (ממוצע של 35 דקות להופעה) וארבעה שערים בלבד בטולוז - סללו את דרכו של החלוץ למכבי ת"א. גם נוסא איגיבור הולך צעד אחורה בקריירה שלו. הניגרי צנח ליגה עם בטיס, הקבוצה הספרדית בה לא הצליח להשתלב מקצועית (רק שישה משחקים בהרכב הפותח בעונה החולפת). הנחיתה בקרית שלום היא מאולצת מבחינתו, נחיתת אונס.
יסלח לנו יובל שפונגין, אבל אלו הם שני שחקני הרכש הנוצצים שהוסיפה האלופה לקאדר שלה בחלון ההעברות הנוכחי. זה יהיה לא פופולרי לכתוב דבר כזה דווקא אחרי שתי אליפויות רצופות וקיבוע מעמדה כמועדון המוביל בישראל. אבל האמת צריכה להיאמר: מכבי הפכה, ככה בקטנה - לקבוצה של ברירת מחדל. כוכבים לא משתוקקים להגיע אליה. הנה דוגמאות טובות יותר לעניין הזה אפילו מאלו של איגיבור ובן בסט: הליגיונרים שמכבי חיזרה אחריהם הקיץ - לפי הפרסומים תומר חמד, ליאור רפאלוב, בן שהר ומאור מליקסון - העדיפו להישאר באירופה (או, אבוי לבושה, לחתום דווקא בהפועל ב"ש). גילי ורמוט ויתר על הצטרפות לקרית שלום, למרות שבהפועל ת"א עשו כל שבאפשרותם כדי לדחוק אותו החוצה. ואף מילה על עומר דמארי, שמאז ינואר מקפיד להצהיר שאין לו עניין להגיע למכבי (האלטרנטיבה שלו: קבוצה בינונית שאפילו לא תשתתף העונה במפעל אירופי בליגה בינונית כמו אוסטריה).
אחרי שמיטש גולדהאר כבר סגר חמש עונות מלאות בכדורגל הישראלי, ורגע לפני שמכבי משחקת נגד מאריבור הסלובנית במוקדמות ליגת האלופות - אפשר להתפנות לסיכום ביניים: מכבי אכן המריאה לגבהים חדשים תחת הבעלים הקנדי, ובליגה שלנו היא נמצאת בספירות אחרות מבחינת עוצמה, סדר ומקצוענות. אבל באותה נשימה, נדמה שהיא הגיעה כרגע אל סף תקרת זכוכית שאין באפשרותה לשבור, ושאולי היא לא רוצה לשבור.
גולדהאר לא מנפח את התקציב השנתי לממדים צפוניים יותר מ-100 מיליון שקל, לאחר שנכווה בשנותיו הראשונות עם חוזים חסרי פרופורציה לשחקנים שאכזבו מקצועית (כמו רוברטו קולאוטי, אבי סטרול), אבל גם בשל תקנות הפייננשל פייר-פליי של אופ"א: גולדהאר עצמו, כמו גם המנכ"ל היוצא ג'ק אנגלידיס, כבר הודו הקיץ כי הרגולציות שמגבילות את ההפסדים התפעוליים של המועדונים באירופה נלקחות על-ידם בחשבון.
כדי להפוך לקבוצה שמגיעה בקביעות להישגים משמעותיים באירופה, או כדי לשחזר את ההישג הפנטסטי של אפועל ניקוסיה מלפני שנתיים (העפלה לרבע גמר הצ'מפיונס ליג), מכבי לא יכולה להסתמך על זרים. קודם כל כי תקנונית, היא יכולה להחתים רק חמישה כאלו, בעוד יתר 31 המשתתפות בשלב הבתים של ליגת האלופות יכולות ליהנות מחוק בוסמן, ולשחק עם כמה זרים שהן רק רוצות. למשחק הראשון של רבע גמר האלופות לפני שתי עונות מול ריאל מדריד, עלתה אפועל ניקוסיה בהרכב עם שלושה קפריסאים - פריבילגיה שאין למכבי. גם המגבלות התקציביות, ולא רק אלו שאופ"א מכתיבה למועדון, מקשות על מכבי בשוק הזרים: גולדהאר מחושב יותר מגאידמק, שהעניק בזמנו בבית"ר ירושלים חוזים מפלצתיים למניות לוהטות כגון דרק בואטנג וז'רום לרואה. איפה אלו ואיפה מיטרוביץ', רמי מראבל וחואן פאבלו.
ג'ורדי קרויף כבר הצהיר כי הוא מנסה לשים את עיקר הביצים שלו בסל של הישראלים. וזה בסדר גמור מבחינתו, כי זה מה שנכון לעשות עם 100 מיליון שקל "בלבד". הרי רק כסף יותר גדול מזה יכול למשוך לכאן זרים מהשמנת של מערב אירופה - כי כדי להביא שחקנים כאלו לליגה חלשה, ועוד במדינה מזרח תיכונית עם בעיות ביטחוניות - אתה צריך לשלם פרמיה רצינית. שובר השוויון האולטימטיבי של מכבי, וזה שהיה אמור להקפיץ אותה את המדרגה הנחשקת - הוא היכולת לשים את היד על הישראלים הבכירים ביותר בשוק. אבל ברגע שהיא לא מצטיינת גם במשימה הזאת - היא נמצאת בבעיה. שלא לדבר על בעיית "תחנת המעבר": אוסקר שעזב וחזר ראה במכבי ככזאת; פאולו סוזה; אנגלידיס שנוטש לפאוק (האם זה בכלל שדרוג?); והבא בתור יהיה ג'ורדי (הרי לא סביר שהוא יבחר להשתקע בישראל).
בשורה התחתונה, אין שום אסון: מה שעבד טוב למכבי בשנתיים האחרונות ימשיך כנראה לפעול, מכוח האינרציה, גם ב-2014/15. קיימת גם אפשרות, לא בלתי סבירה, שהדברים לא יתקתקו לכדי שלב בתים אירופי נוסף. האפשרות היותר נוראית מבחינת האוהדים הצהובים: חלום ה"טריפיט" בליגת העל יתנפץ. כשמקשיבים טוב לקולות שמגיעים ממכבי חיפה ומסמי עופר - אפשר להבין את החרדות שלהם.