קריירה הייטק סלולר / צילום: thinkstock
היוזמה שמקדם משרד התקשורת - לפי פרסומים - במסגרתה יחויבו ספקיות אינטרנט להציע ללקוחותיהן, בהן מעסיקים, כלים שיאפשרו להם לעקוב אחרי הרגלי הגלישה של עובדיהם או בני ביתם וכן להגביל את משך הגלישה, מעלה שאלות לא פשוטות בנוגע לפרטיותם של עובדים המשתמשים בציוד קצה שמעמיד לרשותם המעסיק, כגון מכשירי טלפון חכמים, טאבלטים וכדומה. כצפוי, היוזמה מעוררת זעם בקרב עורכי דין העוסקים בתחום דיני העבודה.
עו"ד סיגל פעיל, מומחית לדיני עבודה ממשרד אשר חלד ושות', מגדירה את היוזמה כ"אח הגדול במלוא מובן המילה". לדבריה, "אם ההצעה תיושם, יהיה בכך מתן אפשרות לפלישה מוגזמת ומיותרת של המעסיק לרשות הפרט של העובד".
לטענתה, מדובר ביוזמה מאוד מסוכנת ופסולה, מכיוון שהיא מרחיבה את הפטרנליזם של המעסיק בצורה רחבה מדי. "אם מעסיק לא רוצה שיגלשו לאתרים מסוימים, כמו למשל לאתרי פורנו, אז הוא יכול פשוט לחסום את האתרים הללו. אבל אם הוא לא חוסם אותם, ורק מעניין אותו לדעת מי מעובדיו גולש לפורנו, אז זה בעיניי ממש לא עניינו", אומרת פעיל. "אותו דבר לגבי פייסבוק - מעסיק יכול לאסור על גלישה לפייסבוק או לחסום אותה, אבל אם הוא לא עושה זאת, אז זה ממש לא עניינו מי מבין העובדים גלש לפייסבוק".
עו"ד נטע ברומברג, מומחית בדיני עבודה ממשרד ארדינסט-בן-נתן ושות', מציינת כי על פניו, נראה כי יוזמת משרד התקשורת סותרת את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בכל הנוגע לשמירה על פרטיות עובדים ברשת.
לדבריה, לפי פסיקת בית הדין הארצי, על המעסיק לקבוע מבעוד מועד מדיניות ברורה בכל הקשור במותר ובאסור בשימוש פרטי בתיבת הדואר האלקטרוני במקום העבודה וליידע את עובדיו בקשר למדיניות זו. רק מעסיק שמגביל את השימוש בתיבת הדואר האלקטרוני ואוסר שימוש אישי בה, יוכל לבצע חיפוש בתיבת הדואר האלקטרוני - וגם זאת בהתאם לכללים שקבע בית הדין.
עו"ד פעיל מציינת כי גם ההסכם הקיבוצי הכללי במשק שעליו חתמה ההסתדרות קובע מתי מותר לנטר ואפילו מתי מותר לעשות זאת ללא הסכמת העובד.
"היוזמה החדשה עלולה לשנות, במידה רבה, את כללי המשחק שטבע בית הדין הארצי לעבודה", אומרת ברומברג. "לפי היוזמה, מעתה יוכלו מעסיקים לבדוק את דפוסי הגלישה באינטרנט של עובדיהם, ללא הגבלה, גם אם המדובר בשימוש בציוד הקצה לאחר שעות העבודה, וללא קשר לשאלה אם דפוסי גלישה אלה לגיטימיים או פסולים לחלוטין.
"המדובר, בסופו של יום, בפגיעה לא מידתית בפרטיות העובדים ובשאלה שמטרידה רבים מהעובדים - מתי מתחיל יום העבודה ומתי הוא נגמר, ומה מידת המעורבות הראויה של מעסיק בשעות הפנאי של עובדיו".
גבול לפררוגטיבה הניהולית
עו"ד ברומברג מציינת כי מעסיקים רבים כבר הטמיעו כללי התנהגות ושימוש בציוד קצה השייך להם, והם חוסמים מלכתחילה גישה לאתרים בעלי תוכן בעייתי וכן מנחים את העובדים בדבר האסור והמותר בשימוש ברשת האינטרנט בכל הקשור בציוד הקצה שלהם.
לדבריה, "פעולה כזו עולה בקנה אחד עם הוראות דין, דוגמת חוק למניעת הטרדה מינית. בכך, במובנים רבים, מקדימים חלק מהמעסיקים את היוזמה של משרד התקשורת ודואגים - בין אם במודע ובין באופן עקיף - לפיתוח מיומנות של שימוש ראוי באינטרנט. לדעתי, גם הרגולטור צריך לשאוף לפיתוח מיומנות שכזו לפני קביעת כללים שיש בהם משום פגיעה בפרטיות העובדים ברשת, בייחוד בזמנם הפרטי".
- האפשרות לדעת באיזה אתרים גולשים העובדים, מתי וכמה זמן יכולה לסייע למעסיק לבדוק את טיב עבודתם.
פעיל: "יש למעסיקים מספיק כלים אחרים ופחות פוגעניים כדי לבחון את טיב העבודה של עובדיהם. אם מעסיק חושב שהעסק בסכנה או שעובד גונב מידע, הוא רשאי לנטר אחר גלישת העובדים, אבל זה לא יכול להיעשות כדבר שבשגרה, וטוב שכך. עובד מגיע לעבודה בשביל לעבוד ולספק את היעדים. יש פררוגטיבה ניהולית, אבל יש לה גבול. מעסיקים טובים יודעים לבקר עובדים בבקרה אפקטיבית. זו לא בקרה אפקטיבית אלא בילוש צהבהב.
"יכול להיות שגם הרגלים אחרים של העובד לא מוצאים חן בעיני המעביד. זה לא רלוונטי, והוא לא אמור לבלוש אחרי כל מעשיו. מה שמשרד התקשורת מנסה לקדם מרחיק לכת ומזכיר לי במידה מסוימת את תוכנית הפיטורים בחקיקה שבוצעה ברשות השידור. גם המהלך הזה היה בחסות משרד התקשורת".
- האם ליוזמה יש סיכוי ממש לעבור?
פעיל: "להערכתי, הדרך היחידה שלה לעבור את המחסום המשפטי היא באמצעות חקיקה. אלמלא כן, היא לא תעמוד במבחן ההלכות שנקבעו על-ידי בית הדין הארצי לעבודה באשר ליכולת המעביד לעקוב אחר עובדיו. היוזמה הזו גם עומדת בניגוד לחקיקה ראשית קיימת, כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות, שאוסרים לכאורה על היוזמה הזו".
צרכים לגיטימיים של המעסיק
עו"ד חיים רביה, ראש קבוצת האינטרנט במשרד פרל-כהן-צדק-לצר-ברץ, מצנן מעט את הרוחות. לדבריו, גם כאן "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים".
"השאלה היא מה תהיה בכלל האפשרות לקשר בין כתובת אליה גלש פלוני לבין אותו אדם שביצע את הגלישה", אומר רביה. "כאשר מדובר במסירת הפרטים להורים שילדיהם גלשו במכשירים שהם משלמים לספקיות על הגלישה בהם - ברור שאותם הורים יוכלו לעשות את הקישור הזה. לעומת זאת, כאשר מדובר במתן מידע למעסיק, שיאמר לו שמהכתובת שבבעלותו ניגשו לאתרים אלה ואחרים, יהיה לו קשה לזהות מי מהעובדים גלש".
רביה מסביר כי ככל שמדובר בגלישה ממקומות עבודה, הכתובות הן כתובות פנימיות שמקצה הארגון, ולא כתובת של כל מחשב ספציפי. "תחנת העבודה של עובד מסוים לא יוצאת לאינטרנט בכתובת שמזהה אותו, אלא באופן שמזהה את הארגון שבו הוא עובד", מציין רביה.
גם בהיבט העקרוני עמדתו של רביה שונה מזו של עורכי הדין פעיל וברומברג. לדבריו, ניטור מדויק של גלישת העובדים בידי המעסיק יכול לשמש צרכים לגיטימיים של המעסיק, והוא יכול לעשות זאת כדין בהתאם להלכות בית הדין הארצי ובהסכמת העובדים - וזה לא בהכרח פסול.
"אני מבין מעסיקים שרוצים לוודא שעובדים שלהם לא שולחים מיילים למתחרים עסקיים, גולשים לאתרים פורנוגרפיים או מזהמים את המחשבים בתוכנות פרטיות", אומר רביה.
רביה מציין כי הקושי העיקרי ביוזמה המדוברת נוגע לתחומים אחרים דווקא. "המחשבה שבעל יידע לאן אשתו גלשה, או שהורים יידעו לאן בנם בן ה-18 גלש, מדאיגה אותי הרבה יותר. שם אני מוצא את הבעיה הגדולה של פגיעה בזכות לפרטיות. בסביבת העבודה - וכל עוד המעסיק מאמץ מדיניות פרטיות ארגונית בהתאם להוראות בית הדין הארצי לעבודה - אני רואה בעיה פחותה", הוא מסכם.
יוזמת משרד התקשורת: פירוט על השימוש שבוצע בכל המחשבים והניידים
בימים האחרונים יצא משרד התקשורת עם יוזמה לחייב ספקיות אינטרנט לאפשר ללקוחותיהן, בהם מעסיקים, לעקוב אחרי הרגלי הגלישה של מי שעושה שימוש במחשבים, בטבלטים ובסמרטפונים שלהן.
היוזמה נועדה לאפשר שליחת דוחות למנוי אודות שעות הגלישה והאתרים בהם בוצעה גלישה, לתיבת דואר אלקטרוני שנקבעה על-ידי המנוי.
מימוש היוזמה עלול לחייב את הספקיות ליצור מאגרי מידע, באמצעותם יוכלו לספק את הדוחות על הרגלי הגלישה, ויאפשר לקבל בכל רגע נתון פירוט על השימוש שבוצע בכל המחשבים והניידים באינטרנט - מי גלש, מתי, כמה זמן ובאיזה אתרים.
בין המטרות של יוזמת משרד התקשורת ביוזמה היא לקדם את שירותי סינון האתרים ולהביאם לידיעת הציבור ולשימושו. זאת, בין היתר, כדי לאפשר להורים לישון בבטחה בידיעה שילדיהם אינם ניגשים לתוכן שהם מתנגדים לו, כגון תוכן פדופילי, פורנוגרפי וכדומה.
עם זאת, ליוזמה יש השלכות שעלולות להיות מרחיקות לכת על תחומים אחרים, דוגמת מקומות העבודה ויכולת המעסיק לעקוב אחרי עובדיו.
פסק הדין המנחה בעניין חדירת מעסיק לתיבות מייל: חדירה לתכתובת אישית - רק בנסיבות חריגות ובהסכמת העובד
בפברואר 2011 נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין רחב-יריעה ותקדימי, שבו התווה את העקרונות המנחים בנוגע לאפשרות של מעסיקים לחדור למחשבים ולתיבות המייל של העובדים במקום העבודה, ולהגיש אותן כראיה בהליך משפטי.
פסק הדין שכתבה הנשיאה בדימוס, נילי ארד, ושהתקבל בהסכמתם של הנשיא בדימוס, סטיב אדלר והשופטת רונית רוזנפלד, ניתן במסגרת שני ערעורים שהוגשו על החלטות של בתי הדין האזוריים לעבודה: האחד - שהגישה העובדת טלי איסקוב-ענבר על ההחלטה לאפשר למעסיקתה לשעבר, חברת הסטארט-אפ פאנאיה, להגיש כראיה תכתובות מייל ששלחה, כדי להוכיח כי פיטוריה מהעבודה לא נבעו מחמת הריונה, אלא מכיוון ששלחה קורות-חיים למעסיקים אחרים; השני - שהגישו חברות אפיקי מים על החלטת בית הדין האזורי לפסול הודעות מייל שביקשו להגיש כראיה נגד העובד, רן פישר, כדי להוכיח התנהגות פוגענית מצדו.
בפסק הדין של בית הדין הארצי נקבע כי מעסיק רשאי לקבוע כללי "אסור ומותר" בשימוש העובדים במחשב ובמייל, וכי עליו לקבוע מדיניות נוהגת בנושא במקומות העבודה ולהביא אותה לידיעת העובדים.
בנוסף, נקבע כי על מעסיק לידע את עובדיו בנוגע לאפשרות של מעקב ספציפי אחר פעילות העובד במחשב, להסביר לעובדים איזה שימוש ייעשה במידע ולכמה זמן הוא יישמר, וכי אם בכוונתו לנקוט פעולות מניעה - עליו לפרט בפני העובדים את היקף השימוש באמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לפעולות אלה.
עוד נקבע כי על המעסיק ליידע צדדים שלישיים שעשויים להיות מושפעים מהמעקבים, על האפשרות שהם יבוצעו.
תיבה מקצועית או תיבה אישית
בית הדין הארצי קבע גם כי היקף החדירה המותרת של מעסיקים לתיבות המייל של עובדיהם תלוי בסוג של תיבת הדואר האלקטרוני שבה עושה העובד שימוש.
לדברי השופטים, במקומות העבודה ישנם 4 סוגים של תיבות דואר אלקטרוני: תיבה "מקצועית", תיבה "מעורבת", תיבה "אישית פנימית" ותיבה "אישית חיצונית", ולגבי כל סוג קבעו מה הם התנאים שבהתקיימם יוכל מעסיק לחדור לתיבות ולעשות שימוש בתכתובות העובד.
בית הדין הארצי קבע כי התיבה המקצועית מיועדת לצורכי עבודה בלבד ואסורה לשימוש אישי - ולכן המעסיק רשאי לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התקשורת והמייל ולחדור לתוכן תיבה זו.
השופטים ציינו כי אם עובד קיים תכתובת אישית בתיבה המקצועית, בניגוד למדיניות מקום העבודה, המעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני התוכן של התכתובת האישית, אלא אם מדובר בהתנהגות פוגענית או פלילית של העובד, וגם אז חייב המעסיק לקבל את הסכמת העובד לחדירה לתוכן התכתובת האישית שלו.
לגבי תיבת דואר אלקטרוני שהועמדה לצרכיו האישיים של העובד, או תיבה מעורבת שמשמשת גם לעבודה וגם לתכתובת אישית, קבעו השופטים כי המעסיק אינו רשאי לקיים פעולות חדירה ומעקב אחר התכתובת האישית בתיבות אלה, למעט בנסיבות חריגות ורק לאחר שהעובד הסכים לכך.
תיבה נוספת שאליה התייחסו השופטים היא "אישית-חיצונית" נפרדת המשמשת לצרכיו האישיים של העובד בלבד, שאינה לצורכי עבודה (למשל, תיבת ג'ימייל).
"נוכח בעלותו הבלעדית של העובד בתיבה זו והיותה רכושו הפרטי כמו מכוניתו או ביתו, אסור למעסיק לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה העובד בתיבה הפרטית, ואסור לו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת האי-מייל של העובד במסגרתה", נקבע.
עם זאת, השופטים הוסיפו כי כאשר מדובר בתיבה פרטית-חיצונית של העובד, יהיה המעביד רשאי לחדור אליה במקרים קיצוניים, כאשר הוא סבור כי התקיימו תנאים המצדיקים זאת (למשל, כאשר יש חשד שהעובד מבצע עבירה פלילית) - ובתנאי שיקבל לכך אישור מראש בצו שיפוטי מבית הדין לעבודה.
