עודד דסאו / צילום: תמר מצפי
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, חייב אתמול (ג') את חברת "לב האגם", של איש העסקים והעבריין המורשע עודד דסאו, לפרוע חוב בסך 32 מיליון שקל לאיש העסקים משה ויזל.
בפסק הדין נקבע כי ויזל פרע חוב של דסאו בסך 32 מיליון שקל ובכך "נכנס בנעליו" של המלווה הקודם, בנק לאומי - ומשכך דסאו מחויב בהשבת סכום ההלוואה לויזל.
"ממארג הראיות עולה כי ויזל רחש אמון לדסאו, בטח בו וסמך שיכבד את התחייבויותיו כלפי, אך בדיעבד הולך שולל. לעומת הסתירות והפירכות של גרסת 'לב האגם', בולטת עדותו המהימנה של ויזל, שהתיישבה עם מסמכים והייתה עקבית וקוהרנטית וסדורה", נפסק.
דסאו הורשע ב-2011 על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב בביצוע עבירות של גניבה בידי מנהל, עבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך, מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות נוספות. זאת, לאחר שנקבע כי ביצע העברות כספים בלתי חוקיות מחברת גולן שבבעלותו לחשבונו הפרטי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, תוך הסתרת המשיכות מהדירקטוריון, מבעלי המניות ומהמשקיעים.
בית משפט השלום גזר על דסאו שנתיים מאסר בפועל, 27 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס בסך 100 אלף שקל. בהמשך הגדיל בית המשפט המחוזי בתל-אביב את הקנס שדסאו חויב לשלם ל-1.1 מיליון שקל.
במארס 2013 הגיש ויזל את התביעה נגד דסאו, באמצעות עורכי הדין בעז בן-צור ותומר שקרצי, וטען כי "לצערו גורלו הפגיש אותו עם דסאו, אשר הוליך אותו בכזב ובכחש והוציא מידיו כ-70 מיליון שקל בקירוב".
לפי התביעה, בתחילת שנת 2011 הציע דסאו לויזל להיכנס עמו לעסקאות משותפות, במסגרתן יעמיד דסאו בעצמו או באמצעות חברות שבשליטתו מימון הדרוש לעסקאות.
לטענת ויזל, כדי לשכנעו להיכנס עמו לשותפות, טען בפניו דסאו כי ברשותו יהלומים ואבני חן בשווי של כ-83 מיליון דולר, שהוא עומד למכור בגאנה, וכי הוא ישתמש בתמורה שתתקבל לצורך העסקאות המשותפות.
לפי התביעה, בדרך זו ובדרכים אחרות, שיכנע דסאו את ויזל להעמיד לרשותו סכומי-עתק במועדים שונים, שלדבריו אמורים היו לשמש כמימון ביניים לאותן עסקאות משותפות. זאת, עד לאחר שדסאו ימכור את היהלומים שברשותו - דבר שלטענת ויזל לא קרה.
ויזל הוסיף וטען כי לאחר שדסאו הורשע בפרשת הגניבה מחברת גולן, הוא העביר אליו, לבקשתו, 4.25 מיליון שקל כדמי ערובה לצורך יציאתו מהארץ לשם מימוש מכירת היהלומים.
"לדאבון הלב", נטען בתביעה, "לדסאו היו תוכניות אחרות - הוא לא הפקיד את הכסף בפרקליטות ולא נסע לחו"ל, אלא השתמש בכספים שהוציא במירמה מויזל כדי להחזיר לחברת גולן, לפני מתן גזר הדין במשפט ההונאה שלו, את הסכום שגזל ממנה".
לטענת ויזל, בית המשפט שגזר את דינו של דסאו לא ידע על מעשה המירמה שבוצע כלפיו. כך יצא, טוען ויזל בתביעתו, שכאשר הגיע שלב הטיעונים לעונש, התגאה דסאו בכך שהשיב את כספי הגזל מחברת גולן, ובית המשפט התרשם מכך לטובה והקל בעונשו.
ויזל ציין כי הוא תובע את דסאו רק על 28 מיליון שקל שקיבל ממנו, "כיוון שחלק מהסכומים שנתן לדסאו הובטחו בבטוחות שונות, שויזל תקווה כי באמצעות מימושן, הוא יוכל לפרוע את חלק החוב כלפיו".
בית המשפט קיבל כאמור את התביעה, תוך שקבע כי מהראיות עולה כי ויזל אכן העביר את הכספים להבטחת שובו של דסאו, וכי "מסתבר שדסאו עשה שימוש בסכום האמור להקטין את הגניבה בגינה הוגש נגדו כתב אישום ועל מנת להקל בעונשו".
בהתאם, דסאו חויב בהשבת מלוא סכום ההלוואה שהעמיד ויזל, ולצורך כך מונה עו"ד בעז בן-צור ככונס נכסים קבוע.
ויזל יוצג בהליך בידי עורכי הדין בעז בן-צור ותומר שקרצי ממשרד בעז בן-צור ושות'; דסאו יוצג בידי עו"ד יגאל כהן.