אליקים רובינשטיין / צלם: איל יצהר
בית המשפט העליון דחה בסוף השבוע את ערעורם של נסים גלם ושתי חברות שבבעלותו על הרשעתם בשורה של עבירות מס, הלבנת הון ועבירות נוספות, וכן על חומרת עונשם.
מדובר בפסק דין עקרוני, הן בכל הקשור לחומרת הענישה והן בנוגע לסוגיות המשפטיות שהוכרעו בו, שבמסגרתו עמד בית המשפט העליון על המגמה המחמירה בענישה בעבירות כלכליות ובהן עבירות מס, ועל האפקטיביות שבמגמה זו מבחינת הרתעת הרבים.
גלם, תושב שדה עוזיה, השתמש בחברות שבבעלותו ובחשבוניות מזויפות של 7 עוסקים מורשים אחרים, כדי להסוות את פעולותיו במסחר במתכות ואת מקור הכספים שהגיעו אליו.
בית המשפט המחוזי הרשיע אותו ב-13 אישומים הכוללים עבירות כלכליות שונות ומגוונות, ובהם העלמת מע"מ בסך כ-52 מיליון שקל, אי-ניכוי מס במקור בסך כ-6.5 מיליון שקל והשמטת הכנסות בסך כ-306 מיליון שקל.
נקבע כי גלם פגע, במעשיו ובמחדליו, בעיקרון השוויון של הנשיאה בנטל המס, שעה שמסר דיווחים כוזבים לרשויות המס; ניהל ספרים כוזבים; השמיט הכנסות מדוחותיו; הוציא חשבוניות בסכומי-עתק שאינן משקפות עסקאות אמיתיות; ניכה תשומות ללא מסמך כדין; והלבין כספים תוך הטמעתם ברכושו.
בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בפרשה חמורה של עבריינות צווארון לבן "בהיקף כספי שהינו כמעט ללא תקדים", וגזר על גלם 10 שנות מאסר בפועל וקנס בסך 5 מיליון שקל לפי חוק איסור הלבנת הון, לאחר שקבע כי על מנת להתמודד עם עבריינות מסוג זה, נקבעה רמת ענישה גבוהה ומחמירה.
גלם והחברות ערערו לבית המשפט העליון על הרשעתם ועל חומרת עונשם, אך כאמור ערעורם נדחה.
באשר לחומרת העונש, השופט אורי שהם קבע כי "בעבירות שעניינן הונאת רשויות המס, כמו גם בעבירות של הלבנת הון, ניתן להצביע על מנעד רחב למדיי של עונשים, אך המגמה המסתמנת בפסיקתו של בית משפט זה היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים קשות בעיקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין פוגעים גם במרקם החברתי בישראל".
השופט אליקים רובינשטיין ציין כי "גונבי קופת הציבור באי-תשלום המס, גם אם מחופשים הם לאנשים נורמטיביים, משיפשטו את בגדיהם יתגלה גנב ככל גנב מן העולם התחתון וגרוע ממנו, כי בין הבריות מהלכים בם כמי שהם שומרי חוק ככל האדם מן היישוב, ויש שיטעו בהם".
מפסק הדין עולה כי "מס שנחסך" מהווה "רכוש אסור" לצורך סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ולפיכך מקים את עילות החילוט הקבועות בחוק.
המדינה טענה כי יש לחלט רכוש בשווי של מיליוני שקלים, בשל העובדה שנרכש בכספי מס שנחסך, ובית המשפט קבע כי אכן הוכחו כל יסודות העבירה של סעיף 3(א), לרבות היותו של הרכוש רכוש אסור, והותיר את החילוט על כנו.
בית המשפט העליון אף דחה את טענתו של גלם, לפיה בהכרעת הדין היה מקום להתייחס לסכום המס הסופי שהיה עליו לשלם לפי חישובי בא-כוחו, ולא להיקף ההכנסות שהעלים.
השופט שהם קבע כי אין מקום לערוך חישובים מה היה הרווח של גלאם אילו נהג כ"אדם ישר", אלא "די בכך שמדובר בהעלמת הכנסות בהיקפים גבוהים ביותר, ואין מקום לחישובים נוספים מעבר לכך".
המדינה יוצגה בידי המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה.