שאול שני / צלם איל יצהר
לפני חמש שנים התחרו שתי ענקיות תקשורת על רכישת השליטה בחברת התקשורת הברזילאית GVT. בסיומו של המאבק, גברה Vivendi הצרפתית על Telefonica הספרדית ורכשה את השליטה ב-GVT לפי שווי חברה של 4.2 מיליארד דולר.
הנהנה הראשי מכך היה איש העסקים הישראלי שאול שני, שכיהן כיו"ר החברה והיה בעל המניות העיקרי בה עם 30% מ-GVT. שני השיג אז אקזיט חלומי של 1.26 מיליארד דולר כשמכר את חלקו בחברה, לפי שווי שהיה גבוה פי 3 מהשווי בו הונפקה החברה בברזיל, פחות משלוש שנים קודם לכן. שני הוא גם בעל השליטה בחברת ציוד התקשורת ECI.
מאז עברו חמש שנים וכעת GVT שוב מחליפה ידיים: הפעם הרוכשת היא טלפוניקה, שהפסידה במאבק הקודם מול ויוונדי, וכעת רוכשת ממנה את השליטה בחברה. בסוף השבוע דיווחו החברות על ההסכם שהיקפו כ-7 מיליארד אירו (כ-9 מיליארד דולר).
טלפוניקה תשלם לוויוונדי כ-4.7 מיליארד אירו במזומן בנטרול 450 מיליון אירו חוב. ויוונדי תקבל גם החזקות מיעוט בחברות שבשליטת טלפוניקה - בפעילות הברזילאית של טלפוניקה (בשווי כ-2 מיליארד אירו) וכן בטלקום איטליה (בשווי כ-1 מיליארד אירו). בשלב מסוים, גם טלקום איטליה בעצמה הייתה בתמונה ורצתה לרכוש את חלקה של ויוונדי ב-GVT.
השלמת העסקה כפופה לקבלת אישורים רגולטוריים. ויוונדי מוכרת את GVT על רקע רצונה להתמקד בתחום המדיה ופחות בתחום הטלקום. החברה, שמחזיקה במותג המוסיקה Universal Music, מכרה באחרונה גם את רשת הסלולר SFR לנומריקאבל, שבשליטת פטריק דרהי - בעלי הוט הישראלית. מנגד, טלפוניקה מעוניינת להעמיק את הפעילות שלה בברזיל ולהרחיב את נתח השוק שם, על רקע התחרות הגוברת.
הנשיא עדיין ישראלי
בהנהלת GVT נמצא עד היום הישראלי עמוס גניש, שותפו של שני להקמת החברה, ומי שמכהן כנשיאה. לאורך השנים GVT בניהולו צמחה והפכה לחברה שמגיעה לכ-10 מיליון בתי אב בברזיל, עם למעלה מ-2.5 מיליון מנויי פס רחב.
המחיר בעסקה הנוכחית אמנם גבוה ביותר מפי 2 מהמחיר באקזיט שביצע שני, אבל כמובן שאין צורך לרחם עליו. בשוק ההון הכל עניין של תזמון, וב-2009 התזמון היה חיובי מבחינתו (אחרי מהפך בעסקי GVT אותה הוביל מכמעט פשיטת רגל לסחורה חמה בשוק הטלקום).
בהקשר זה צריך להזכיר גם כי כמה חודשים קודם למימוש הענקי רכש שני את החזקותיה של קבוצת אי.די.בי, אז בשליטת נוחי דנקנר , ב-GVT (כ-7.5% בשרשור) תמורת כ-150 מיליון דולר, בעוד ששווין בעסקת המכירה לוויוונדי, כמה חודשים מאוחר יותר, היה גבוה בכ-60%.
ההפרש הגדול במחיר המניה בין שתי העסקאות נבע משני גורמים: ראשית, הזינוק במניית GVT. הגורם השני היה העובדה ש אי.די.בי החזיקה את המניות באמצעות חברות פרטיות, בהן היא הייתה שותפה עם שני. מכיוון שהמכירה הייתה דרך מכירת מניות החברות הפרטיות הללו, היא התבצעה בדיסקאונט לעומת מחיר השוק של המניה באותה תקופה.
האתגר הבא: ECI
לאורך השנים שקדמו למכירה רשמה אי.די.בי מחיקות חשבונאיות גדולות בגין השקעתה ב-GVT. זה היה בתקופה שבה חברת הטלקום סבלה מקשיים כלכליים, בין היתר בשל קשיים ספציפיים בשוק התקשורת הברזילאי בתחילת העשור הקודם. ב-2010, אחרי המכירה לוויוונדי, הודה שני כי "הייתי הרבה שנים לבד, כולם חשבו שזה רעיון משוגע. כולם חשבו, כתבו ודיברו שזה ייכשל, ואני מוכרח להודות שהיו לי לילות שגם אני התחלתי לפקפק".
חברה ישראלית נוספת שלא רוותה נחת מ-GVT היא יצרנית ציוד התקשורת ECI שהשקיעה בה, ושגם היא כאמור קשורה לשני והייתה קשורה גם לאי.די.בי. ב-2007 רכש שני, באמצעות Swarth Group ובשיתוף עם Ashmore הבריטית, את ECI תמורת 1.24 מיליארד דולר. המוכרים בעסקה היו אי.די.בי, שהחזיקה 28% מהחברה (ישירות ובאמצעות חברות בנות) וכן הציבור, משום ש-ECI הייתה עד אז חברה ציבורית בוול סטריט.
המטרה הייתה להשביח את החברה ולהביא אותה שוב לוול סטריט, אך בשנים האחרונות ECI מקרטעת. לאחר ששמה של החברה עלה כמועמדת לרכישה על-ידי גופים שונים (כולל גופים ממשלתיים רוסיים), בסופו של דבר מי שהשתלט על החברה הוא שני בעצמו, שבתחילת 2014 רכש את חלקה של Ashmore (90%) בה.
ההבדל המהותי בין רכישת ECI ב-2007 לבין הרכישה שלה שביצע שני השנה הוא השווי: הפעם שני שילם כ-200 מיליון דולר תמורת חלקה של שותפתו, מחיר שמשקף ירידה של כ-80% בשווי לעומת העסקה הקודמת. ב-ECI יש עוד הרבה עבודה, אבל נראה ששני מקווה לממש את הפוטנציאל שלה למרות הקשיים הרבים, ואולי להשיג אקזיט מוצלח כמו זה שעשה ב-GVT.
