"הסדר הטיעון עם הרב יאשיהו פינטו מגשים את מטרות הדין הפלילי" - כך אמרה נציגת הפרקליטות היום (ב') בפני בג"ץ בדיון בעתירות לביטול הסדר הטיעון עם הרב פינטו (העתירות הוגשו על-ידי התנועה לאיכות השלטון ואומ"ץ).
השופטים לא התרשמו, ולפי שעה השעו את הסדר הטיעון עד לדיון נוסף. השופטים העלו השגות מהותיות לגבי העסקה עצמה, ובעיקר לגבי תנאיה. השופטת מרים נאור אמרה, למשל, שהפרקליטות איפשרה לפינטו להכתיב את תנאי החקירה שלו. פריבילגיה מוזרה.
האם הפרקליטות התקפלה "בפני פינטו" או אולי התבטלה בפניו? הרוח של תת-ניצב אפרים ברכה, המנשק בדבקות את ידו של פינטו, מרחפת על פני ההתייחסות של רשויות החוק לנותן השוחד מאשדוד.
מדוע הפרקליטות ממשיכה לדבוק בעסקת הטיעון הזאת, המדיפה ריח כה רע? מדוע לא ביטלה אותה כאשר פינטו רמס ברגל גסה כמה מתנאי עסקת הטיעון אתו? עד כדי כך חשוב לפרקליטות להיפרע מתת-ניצב מנשה ארביב?
האמנם אילוץ?
על כפות המאזניים נמצאים פינטו מצד אחד וארביב מצד שני. הפרקליטות טוענה כי כדי לקבל את עדות פינטו נגד ארביב לא הייתה ברירה אלא לחתום על עסקת הטיעון. "אילוץ" הגדירה זאת נציגת הפרקליטות בבג"ץ.
כמובן שזה אילוץ רק אם מחליטים שלהרשיע את ארביב חשוב יותר מאשר למצות את הדין עם פינטו. מה אומר האינטרס הציבורי? התשובה היא שתלוי את מי חשוב יותר להרתיע. הרשעה של ארביב אמורה להיות מסר מרתיע לעמיתיו השוטרים. זו ללא ספק מטרה חשובה ביותר.
הרתעת השרלטנים המשיחיים
העניין הוא - ונדמה שעובדה זו אינה מודגשת מספיק - שבמדינה פועלים עוד "פינטואים", כהני דת עם תארי רב ואדמו"ר ושאר ראשי-תיבות, ורבים מאד נוהים אחריהם. נהייה זו מתבטאת לא רק ברצון לקבל ברכות או מזור או תקווה, אלא גם בהרבה כסף. מעטות הברכות שניתנות על ידי האנשים ה"קדושים" הללו בחינם. מעטות כמו, או יותר, מהברכות המתגשמות.
ניצול קלאסי
זו תעשייה מבישה, ניצול קלאסי של אנשים באצטלה של דת ואמונה. רוב הנוהים אחר השרלטנים הללו הם אנשים פשוטים שלפעמים מתרוששים למען מילוי קופתו של ה"רב" השרלטן. מעשים אלה לא מתבצעים במחשכים. אפשר לראות ולשמוע אותם, ולמרות זאת מתאפשר לשרלטני הדת הללו להמשיך לעשוק ולטעת תקוות שווא בלב אנשים מסכנים.
אז מי יותר חשוב מבחינת האינטרס הציבורי - פינטו או ארביב? לא קל להכריע. אם כי נראה כי במשטרה הורתעו מספיק בתקופה האחרונה, אבל יכול להיות שלא צריך להכריע.
מהדיון בבג"ץ אפשר להבין שלדעת השופטים, הפרקליטות לא התאמצה מספיק כדי להימנע מעסקת טיעון או להשיג עסקה טובה יותר למדינה. אולי ראוי שבג"ץ יורה על מאמץ נוסף בכוון זה.