פול טיילור, אחד המשתתפים בוועידת ישראל לעסקים 2014 של "גלובס", שתתקיים ב-7-8 בדצמבר במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב, הוא מחבר הספר "The Next America", הבוחן את המשמעות של השינוי הדורי והדמוגרפי לגבי עתידה של ארה"ב.
בעבר הוא שימש ככתב בכיר של עיתון "הוושינגטון פוסט", וכיום הוא חבר בכיר במכון PEW למחקר, אחד המובילים במחקר על דעת קהל, דמוגרפיה וחברה. בראיון ל"גלובס" ההוא משרטט את דמותה של אמריקה החדשה בתחומים של חברה, תרבות ופוליטיקה.
- בספרך אתה מתרכז הרבה בפערים בין-דוריים בארה"ב ובמשמעות שלהם. כיצד ניתן להסתכל על הפערים האלה? כיצד אתה מאפיין את המגמות בקרב הצעירים ביותר?
"כדי לראות את סוגיית הפערים האלה צריך לבחון את קבוצות הגיל השונות. אנו מבחינים בארבעה דורות של אנשים בארה"ב. הוותיקים, שנולדו לפני סוף מלחמת העולם השנייה; ה'בייבי בומרס' שנולדו מסוף מלחמת העולם השנייה ובשנות ה-50; אנשי 'דור ה-X' שנולדו בשנות ה-60 עד תחילת שנות ה-80; וה'מילניאלס' (Millenials), אשר נולדו מאז אמצע שנות ה-80.
לגבי הקבוצה הצעירה ביותר, צריך להגיד שהם מתמודדים עם מצב כלכלי קשה יותר ומנסים למצוא את דרכם בזירה הזו. אך מבחינה תרבותית, מבחינות רבות הם מובילי הדרך. הם דור גדול יחסית, יש להם מערכת ערכית ייחודית להם, אשר מובילה לקבלה של סגנונות חיים שונים. יחד עם זאת, בנושאים כמו הפלות, למשל, הפער הדורי הוא יותר קטן. כלומר, יש דברים שבהם הצעירים ביותר, ה'מיליניאלס' הם ייחודיים, אבל לא בכל הסוגיות".
לדבריו, "אם מסתכלים על נושא כמו נישואים חד-מיניים ובודקים אותו על-פי דורות, רואים קבלה דרמטית בעשור האחרון בכל קבוצה כזו, אבל מי שהתחיל את התהליך היו הצעירים ביותר, אשר כבר לפני עשר שנים היו יותר ממחצית שהסכימו לנשואים בין בני אותו מין, והיום שיעור התמיכה ביניהם הוא של 70%. המסקנה היא שצריך לבחון באיזה סוגיות יש לדור הצעיר ביותר מערכת ערכים משלה, כי יש לכך השלכות. ייחודיות כזו קיימת בכל הקשור ליחס לממשלה, לשימוש בטכנולוגיה, וביחס לפלורליזם תרבותי".
- אבל כיצד היית מאפיין את הקבוצה של צעירים מבחינה של אידיאולוגיה כלכלית -חברתית? ישנה מודעות שגדלה לנושאים כמו אי-שוויון, או עוצמה של תאגידים. איך זה מתורגם לעמדות מעשיות, למשל מיסוי או תקציבים.
"אני לא בטוח שאנו יודעים את התשובה. אם מנסחים אותה בדרך של יחס למיסוי, יחס לתאגידים, או יחס לתקציבים, לא ברור מה תהיה התשובה והאם יש נטייה ברורה, גם בקרב הצעירים. אך אם מנסחים את הדברים במונחים של מוביליות חברתית, או של קיפאון כלכלי, יש לכך תהודה רבה, במיוחד בקרב אותו דור. צריך להבין שבכל הקשור לעתיד הכלכלי שלהם, הצעירים נותרו אופטימיים למדי - אולי בגלל שהם צעירים, והם לא נוטים להתגייס לטובת סוגיות כלכליות או חברתיות של שווין או אי-שוויון. כך, למשל, שיעור ההשתתפות שלהם בבחירות האחרונות לקונגרס היה נמוך למדי. התחושה שלי הוא שמדובר בדור מאוד פרגמטי, אשר מאמין שניתן לעבוד מתוך המערכת עצמה ולשפר את המצב, אם כי לא ברור להם איך".
- אבל עדיין, כאשר מדברים על ה-1% של העשירים מול 99% האחרים, הנושא הזה נוגע לצעירים האלה.
"זה נוגע במשהו אמיתי, ופוליטיקאים יצטרכו לקחת זאת בחשבון. אם ניקח למשל את המועמדות האפשרית של הילרי קלינטון במפלגה הדמוקרטית, היא תצטרך למצוא שפה אשר תענה לאותו זרם פופוליסטי, אבל מבלי שהדבר יביא אותה, או מועמד אחר, לפינה אידיאולוגית מסוימת. כמעט כולם מכירים בכך שאי-שוויון וסטגנציה כלכלית הם נושאים גדולים מאוד, חשובים מאוד, אבל אין כל הסכמה כללית מה לעשות לגבי זה".
"אנחנו אומה של מהגרים"
דמוגרפיה היא אחד הפקטורים המשמעותיים ביותר בארה"ב. רבות דובר על המיעוטים הגדולים המרכיבים את המדינה ועל ההשפעה שלהם על תהליכי העומק. לדברי טיילור, באמצע המאה ה-20, שיעור הלבנים בארה"ב היה 85% ובאמצע המאה הנוכחית הצפי הוא ששיעור זה יירד ל-43%. "זה שיעור אדיר בכל קנה מידה", הוא מסביר. "מבחינה גזעית ואתניות, אנו בדרך להפוך לאומה של צבעים רבים מאוד. התהליך מלווה, כמובן, במתחים רבים, פוליטיים, חברתיים, כלכליים, תרבותיים. הם באים לידי ביטוי בצורות רבות, אבל אני אופטימי. השינוי מונע על-ידי הגל הנוכחי של הגירה, אשר התחיל עם פתיחת הגבולות שלנו בשנת 1965. כ-60% מהמהגרים באים מאמריקה לטינית, וכ-30% מאסיה. הבנים של אותם מהגרים מגיעים היום לשוק העבודה, ולמהגרים למדינות שבהן יש הזדמנויות כלכליות תמיד יש נטייה להוליד מספר גדול של ילדים.
"בסך-הכול, למרות כמה 'שריטות' ואירועים מקומיים, התהליך מתקדם בלי התפרצויות גדולות של חוסר סובלנות. אנו אומה של מהגרים, אבל תמיד לאורך ההיסטוריה, האוכלוסייה הוותיקה תחילה שנאה את המהגרים ואחר-כך אהבה ואימצה אותם. אינני מאמין שיהיה פה כור היתוך, אבל אני כן חושב שיווצר פה מעין פסיפס, שבו כל אחד ישמור על זהותו הייחודית. ישמרו על קשר באמצעות טכנולוגיה עם משפחותיהם בארץ המוצא שלהם. אבל כל זה יהפוך אותנו למדינה חזקה יותר, צעירה יותר, וגם מעניינת יותר".
- אבל דעה זו לא משותפת לחלקים של האוכלוסייה הוותיקה, והלבנה, אשר טוענים שארה"ב תשתנה, שתהיה פחות יזמות, ויותר תרבות של תלות בממשלה.
"אני מכיר את החששות האלה אבל הם לא תואמים את המציאות. אנו עושים מחקרים על מהגרים, וילדיהם, ומדובר באנשים שמחזיקים בסך-הכול בערכים שדומים מאוד למה שמזוהה עם הרוב בארה"ב: עבודה קשה, יזמות, חופש, משפחה ודת. אם לוקחים את כל אחד מהנושאים שמזוהים עם 'ליבת הערכים' האמריקאית, מוצאים שיעורי תמיכה מאוד גבוהים בין מהגרים ובניהם. לא רק זאת, המהגרים ובניהם מאמינים יותר בנישואים ובחשיבות של להוליד ילדים בתוך מסגרת משפחתית, ונוטים יותר לראות בחריצות סוגיה חשובה. יתר על כן, המהגרים שמגיעים מאסיה הם המשכילים ביותר שהיו בארה"ב בין גלי ההגירה השונים. המהגרים מאמריקה לטינית מגיעים עם רמות השכלה נמוכות יותר, אבל המספרים מראים שילדיהם מתקדמים יחסית מהר. אני לא רוצה לטעון שהכול ורוד. יש סוגיות בעייתיות, ויש עוני, אבל המספרים מראים שההגירה הנוכחים עושה לארה"ב מה שהיא עשתה בעבר, וזה להפוך אותנו למקום חזק ומעניין יותר".
- אתה מתאר תהליך חברתי ותרבותי תוסס, אבל מצד שני מציאות פוליטית של "פקק" - חסם הדדי בין דמוקרטים לרפובליקאים.
"זו אכן המציאות הפוליטית העצובה, וזה נמשך בדרך זו או אחרת כבר עשור. יש לנו מדינות 'אדומות' (רפובליקאיות) ומדינות 'כחולות' (דמוקרטיות), ובמדיה שלנו יש תופעה של 'אמת אדומה' ו'אמת כחולה'. יש לנו גם שנים של בחירות נשיאותיות, שבהן יש יתרון דמוגרפי לדמוקרטים, ושנים של בחירות של אמצע קדנציה, שבהן היתרון הוא של רפובליקנים. האמת היא שיש לנו בוחרים זקנים יותר ובוחרים צעירים יותר שהם לא דומים, לא חושבים באופן דומה, ולא מצביעים באופן דומה. זה לא היה המצב בעבר, אבל בגלל השינויים הדמוגרפיים, והשינוי התרבותי, ישנו פער דורי גדול מאוד.
"התהליך כולו מוביל לקוטביות גדולה יותר בפוליטיקה. בשנים עברו ניתן היה למצוא גוונים שונים בתוך המפלגות, ובמרקם החיים היומיומי. היום אנשים נוטים להתגודד עם אנשים דומים להם. אז יש לנו ערים שמזוהות עם מפלגה אחת או השנייה.
"אני מוכרח להגיד שיש גם תרומה גדולה של המדיה, אשר ככל שחולף הזמן הפכה להיות ליותר מזוהה מבחינה אידיאולוגית, לעומת הניסיון בעבר לייצג עמדות של 'אמצע הדרך'".
- אז לאן הולכים מכאן?
"אם אני רוצה להיות אופטימי, ובכל זאת לסמן מוצא מהמצב הנוכחי, הדבר שניתן להגיד הוא שהאוכלוסייה בארה"ב היא, ברובה, פרגמטית, שמאמינה בפתרון לבעיות. רוב האוכלוסייה לא רואה שהמנהיגים שלה פותרים בעיות אמיתיות, בין אם מדובר במצב הכלכלה או במצב התשתיות בארה"ב. לכן אני מאמין שהשיח שיוביל לבחירות בשנת 2016 יהיה שונה ממה שקיים היום, וינסה להגיע למכנה משותף רחב הרבה יותר".
תמיכה מוחלטת בישראל? תלוי מאיזה דור אתה
טיילור טוען כי הפער הבין-דורי בא לידי ביטוי גם בקרב יהדות ארה"ב. לדבריו, "ערכנו מחקר על יהודים אמריקאים בשנה שעברה ומצאנו שיעורי תמיכה רגשית מאוד גבוליים כלפי ישראל. יחד עם זאת, גם ביניהם קיים פער דורי גדול, כאשר הצעירים פחות תומכים, ויותר מוטרדים מנושאים כמו התנחלויות, אם כי הם ממשיכים לאהוד את ישראל גם מבחינה רגשית. אגב, בעניין זה הפער בתמיכה משותף לכלל האוכלוסייה בארה"ב. באוכלוסייה הוותיקה התמיכה בישראל לעומת התמיכה בפלסטינים היא בשיעור של 6 ל-1. בקרב הצעירים שיעור התמיכה יורד והוא 2 ל-1. במילים אחרות, התמיכה עדיין שם, אבל המגמה היא גם ברורה".
טיילור ישתתף במושב הדיון "מתעוררים מהחלום האמריקאי" בוועידה. עוד ישתתפו במושב: דניאל אלפרט, מנהל שותף ומייסד בנק ההשקעות Westwood Capital. חבר באליטה הפיננסית של ארה"ב, פרסם יחד עם פרופ' נוריאל רוביני ופרופ' רוברט הוקט, את "הדרך קדימה", תכנית ליציאה מהמשבר הכלכלי. עמית מחקר ב-The Century Foundation ד"ר איגור בונין, מנכ"ל המכון לעיצוב מדיניות פוליטית, מוסקבה; מומחה ליחסי רוסיה-ארה"ב המנחה יהיה אליוט גוטקין, עורך דסק המזרח התיכון, Bloomberg Television.
למתווה המלא של ועידת ישראל לעסקים ולהרשמה - לחצו כאן, או חייגו 5988*
