תאונה / צילום: שאטרסטוק
באחד הערבים נהג ח' (עובד של ל', חברה שעוסקת בתחום התשתיות) ברכב אשר היה בחזקתו מתוקף עבודתו. בעת נסיעתו בשטח לא סלול פנה ח' פנייה מהירה וחדה, והרכב התהפך. בעקבות התאונה הושבת הרכב ונקבע כ"אובדן מוחלט".
באותה עת היה רכבה של ל' מבוטח בביטוח מקיף. חברת הביטוח טענה כי התובע נהג ברכב באופן החורג קיצונית מסטנדרט נהיגה סביר, עד כדי התרשלות קיצונית, ומדובר בהסתכנות מרצון.
כמו כן טענה חברת הביטוח כי השימוש שעשה הנהג ברכב הינו "מבחן כושר" לרכב אשר אינו מכוסה בפוליסה, ולכן סירבה לפצות את ל' בגין תגמולי ביטוח.
מנגד, ל' טענה כי התאונה נגרמה עקב חוסר ניסיון של הנהג בנהיגה בשטח, ובוודאי שאינה עולה כדי רשלנות קיצונית.
האם צדקה חברת הביטוח שסירבה לשלם תגמולי ביטוח בנסיבות כאלה? מה אומר החוק? מה קובעת הפסיקה?
בין היתר, בית המשפט דן בשאלות הבאות: מהו הכיסוי הביטוחי על-פי הפוליסה? האם האופן שבו נגרמה התאונה היה בגדר הכיסוי הביטוחי?
בית המשפט סבר כי נהיגתו של ח' היא בגדר הכיסוי הביטוחי, ולא ניתן לקבוע כי חברת הביטוח פטורה מתשלום סכום הביטוח בשל הסתכנות מרצון או רשלנות חריגה של ח'.
בית המשפט ציין כי נהיגתו של ח' הייתה למטרות תחבורה חברתיות ופרטיות. יתירה מזאת, בית המשפט ציין כי הפוליסה הורחבה למטרות עסקיה של ל', כך שאף אם הנהיגה הייתה בגדר נסיעה למטרות העסק, עדיין לא היו חלות המגבלות (כגון: תחרות או מבחן כושר לרכב).
בית המשפט פירש את המונח "מבחן כושר לרכב" כמבחן רשמי, שנערך לרכב על-ידי מי שמוסמך לכך ובמסגרת עיסוקו. לעומת זאת, כאשר נהג רגיל יוצא עם הרכב לשטח ובודק את תכונות הרכב, אין הדבר נופל לגדרו של "מבחן כושר לרכב".
בית המשפט קבע כי התאונה אכן נגרמה עקב רשלנותו של הנהג, ואולם לא מדובר ברשלנות חריגה, פזיזות או הסתכנות מרצון, בפרט כאשר מדובר ברכב 4X4 שעצם הנסיעה בשטח אינו חורג מהשימוש הרגיל בו. פוליסת ביטוח נועדה לחול אף במקרה של נהיגה רשלנית, שאלמלא כן ספק אם יש ערך ותכלית לפוליסת הביטוח (המכסה את רשלנותו של המבוטח).
בית המשפט קבע כי התנהגותו של הנהג לא שונה ממקרה של אי-ציות לתמרור עצור, כניסה לצומת ברמזור אור אדום, נהיגה במהירות מופרזת, חציית קו הפרדה לבן, אי-שמירת מרווח או אי-מתן זכות קדימה (מדובר במקרים של רשלנות נהגים אשר הובילה לתאונות דרכים - ובכל זאת חל עליהם הכיסוי הביטוחי בפוליסה).
עוד הוסיף בית המשפט כי הכרה ברשלנותו של הנהג כעילה לפטור את חברת הביטוח מכיסוי ביטוחי עלולה להוביל למדרון חלקלק ולהתנערות חברות הביטוח מתשלום תגמולי הביטוח. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי על חברת הביטוח לפצות את ל' ב-93,344 שקל.
במקרה אחר יצאו בשבת 3 חברים לטיול שטח ברכב 4X4 אשר שייך ל-ל.ז. (חברה בע"מ). בתחילת הנסיעה בשביל היה שיפוע מתון, ואף לא נראה היה כי צפוי קושי כלשהו בהמשך. ואולם, במשך טיפוס הרכב במעלה הגבעה הבחינה הנהגת כי העלייה נעשית תלולה מדי, עצרה את הרכב בעזרת בלם יד וביקשה מאחד החברים (שהינו נהג אוטובוס וקצין בטיחות רכב במקצועו) להחליפה כדי לחזור אחורה. משהחל בנסיעה לאחור, התחיל הרכב להידרדר אחורנית - והתהפך. ליושבי הרכב, שפונו ממקום התאונה, נגרמו נזקי גוף, והרכב ניזוק עד כדי אובדן מוחלט.
הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף, שהייתה בתוקף במועד התאונה וכיסתה, בין היתר, שימוש ברכב למטרות פרטיות וחברתיות. הנהגת טענה כי לא העלתה בדעתה שיש סיכון בנסיעה על השביל, הואיל ובמקום ישנם כלי רכב רבים, ואין כל שילוט המזהיר מפני נסיעה במקום.
בית המשפט ציין כי התנהגותה של הנהגת הייתה סבירה בנסיבות העניין. כמו כן, העובדה שמהעדויות עלה כי היו כלי רכב אחרים שנפגעו במשך ניסיון טיפוס באותו שביל, מלמדת כי השביל אכן מטעה את הנהגים לסבור כי מדובר במתלול עביר, ולאחר שעברו את מחציתו ונוכחו כי חלקו העליון אינו עביר, לא ידעו להתמודד עם תנאי השטח.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שהתנהגות הנהגת הייתה פזיזה או לא אכפתית, ואולם גם אילו נהיגתה הייתה פזיזה או שהייתה מסתכנת באופן בלתי סביר בניסיונה לעלות במתלול - עדיין היה מדובר ב"תאונה", שמחייבת את חברת הביטוח לפצותה (דבר דומה לרכב אשר נכנס לצומת ברמזור אדום או חוצה פס הפרדה רצוף שהם לא אירועים צפויים).
כמו כן, בית המשפט הוסיף כי אין להחיל אשם תורם במקום שבו מבוטח נוהג ברשלנות או אף ברשלנות קיצונית ונקלע לתאונה.
לאור זאת קבע בית המשפט כי יש לפצות את ל.ז. במלוא תגמולי הביטוח - 110,078 שקל.
במקרה מעניין נוסף נרדם א' בעת שנהג, והרכב התנגש בעמוד ונגרמו ל-א' נזקי גוף. בית המשפט קבע כי חברת הביטוח תפצה את המבוטח במיליון שקל בקירוב בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (שלמעשה עלו על סכום הפיצוי שפסק בית המשפט, ולכן נדחתה התביעה הכספית). עם זאת, מסקנת בית המשפט הייתה, בדומה לפסקי דין רבים, כי אדם שהתרשל בנהיגתו זכאי לתגמולי ביטוח.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה מ-2008 היא שאין להשית על המבוטח אשם תורם חוזי בהקשר של חוזה ביטוח בשל התרשלותו שגרמה לקרות אירוע הביטוח, זאת, בין שקיימת תניה בפוליסה המחייבת את המבוטח לנקוט אמצעי זהירות סבירים ובין אם לא (מהמבוטח תישלל הזכות לקבלת תגמולי ביטוח אם גרם למקרה הביטוח במתכוון).
היועמ"ש גרס כי תורת האשם התורם החוזי מנוגדת לגישה המקובלת בדיני הביטוח, שלפיה פוליסת הביטוח מגינה על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו.
הפיקוח על הביטוח אימץ את מסקנות היועמ"ש ופרסם את עמדתו בנדון לחברות הביטוח, שלפיה התרשלות המבוטח היא בגדר סיכון צפוי ואף אינהרנטי לציפיות הסבירות של הצדדים בעת ההתקשרות. ואולם כאשר המבוטח פעל ברשלנות קיצונית, והתנהגותו לוותה ביסוד נפשי מסוג פזיזות או אי-אכפתיות - חברת הביטוח תהיה פטורה מאחריות (אם קיימת תניית פטור בפוליסה במקרה של התרשלות מסוג זה).
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי הדין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.