"הכול הולך", "מצב האומה" ושלמה גרוניך: 30 שנה של בידור טלוויזיוני בקליפת אגוז
אין חדש תחת השמש: בואו ונעזוב לרגע את הרכילות סביב "מצב האומה": כסף, אגו, לחצים פוליטיים - כל הפרטים הפיקנטיים לכאורה הם פחות רלוונטיים. השורה התחתונה היא כזו: בקרוב ייהנו צופי ערוץ 2 מיותר "הכול הולך" ופחות "מצב האומה".
יותר מ-30 שנה חלפו מאז קונן שלמה גרוניך על כך ש"כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים" ובהמשך: "כולם רואים 'שעה טובה' ומוחאים כפיים, אך השעה היא די רעה - תראו איך שאני נראה. רוצה לבכות, רוצה לצרוח, אך את זה לא ישדרו. להיות נחמד כדאי, כי עם ישראל עוד חי".
אם תרצו, זה לב העניין: מי צריך סאטירה כשאפשר להביא את הדאחקה? מי צריך להסתבך ולהסתכסך כשאפשר לקבץ כמה טאלנטים למשחקי חברה (לא אלה של אייל גולן) לא מזיקים?
אח, היו זמנים: "שעה טובה" שעליה קונן גרוניך, "עם מני פאר ואורחיו", הייתה ל"סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי. הטראש של היום הוא הנוסטלגיה של מחר.
יבוא יום וניזכר בערגה בדביר בנדק מזמין לבמה את אליענה תדהר ומזכיר לכולנו שלמרות שחנוכה כבר לא איתנו, מופעי הפסטיגל נמשכים כסדרם: בשנת 2045 ניזכר ודאי ברגע הזה כמופת של עשייה טלוויזיונית.