סלולר / צילום: שאטרסטוק
כל מי שגולש באינטרנט דרך טאבלט או מכשיר טלפון חכם מכיר את הסיטואציה הזו - הגלישה הסלולרית מואטת פתאום. אתם מנסים להוריד קובץ או לצפות בסרטון, והתהליך נתקע באמצע.
מי שמנסה לפנות לחברות הסלולר (ואנחנו כבר הפסקנו לפנות) ומבקש מהן הסבר לתופעה המוזרה הזו, מקבל תשובות שמדובר בעניין טכני שלא נמצא בשליטתן, או שהבעיה קשורה לאיכות הסרטון, למיקום של השרתים של פייסבוק או למצב החסה בשטחים.
האמת היא שחברות הסלולר מאטות, באופן יזום ובלי למצמץ בכלל, את האינטרנט הסלולרי במקרים שבהם נוצר עומס על הרשת.
באופן אישי, בכל פעם שבה אני משתמש באייפד שלי אני נתקל בביצועים גרועים בגלישה הסלולרית. מבלי לציין את שם החברה, פניתי למנכ"ל וביקשתי ממנו להתייחס לסוגייה. התגובה שלו הייתה שדברים כאלה לא קורים אצלו. בכיר אחר באותה החברה לא היסס להודות שהחברה מאטה במכוון את זרימת התוכן לאייפדים.
הסוגייה של נייטרליות הרשת נחשבת לרדומה בישראל. משרד התקשורת סבור שהוא כבר עשה כל מה שצריך על מנת להבטיח שבישראל תונהג נייטרליות רשת. הסוגייה עצמה מאוד מורכבת ובעלת היבטים נרחבים, אבל בגדול - כאשר אנו מדברים על נייטרליות רשת - אנו מתכוונים לכך שמפעילים לא יוכלו לתעדף תעבורה בכל צורה שהיא.
הבעיה מתחילה כאשר מתחילים לגרד את הקליפה ואז מבינים מדוע בישראל הסוגייה היא פחות קריטית מאשר בארה"ב, שם מדובר בנושא שנמצא בראש סדר העדיפויות של ממשל אובמה.
בשבוע שעבר פרסמה רשות התקשורת האמריקאית, ה-FCC, "קול קורא" בעניין, שכבר נדון בעבר מספר פעמים בבית המשפט. תום ווילר, יו"ר ה-FCC, החליט לגעת בסוגייה שקשורה הפעם לנטפליקס. הוא כמובן לא מדבר על נטפליקס במפורש, אבל הכוונה ברורה.
ווילר דיבר על הזכות של חברות תוכן (למשל נטפליקס והולו האמריקאיות) להשתמש בשירותי התקשורת של חברות התשתיות ורייזון ו-AT&T, מבלי שהאחרונות יוכלו לגבות על כך תשלום.
נחזור רגע לישראל. אצלנו נייטרליות הרשת, שאוסרת תיעדוף תעבורה ברשת גם ברשתות הסלולריות וגם ברשתות הקוויות, התירה לחברות להמשיך ולנהל את התעבורה ברשת מבלי לרדת לפרטים, זאת בניגוד למצב בארה"ב.
למה הכוונה? אם מאפשרים למפעיל תקשורת לנהל תעבורה ברשת מבלי שמפקחים בדיוק על מה שהוא עושה, מה מותר ומה אסור לו בדיוק - המפעיל יעשה את מה שטובתו הכלכלית תכתיב לו וימצא את הדרך לעקוף את האיסור הכללי של תיעדוף תעבורה. יותר סרטים והורדות לא חוקיות של תוכן כזה או אחר מחייבים את כל המפעילים להשקעות ברשת ובסופו של דבר פתיחה מוחלטת של הרשת לתעבורה לא מבוקרת היא כמעט בלתי אפשרית.
צריך להכיר בכך שחברות התשתית לא יכולות לפתוח את הרשתות לחלוטין, אבל בין ההכרה הנדרשת בצרכיהן למה שהן עושות בפועל יש פער גדול שבו לא מתערבים. בארצות-הברית המצב כאמור הפוך. בנייר העמדה שהוציא ווילר הוא הדגיש כי בכוונתו לתקן את החוק כך שחברות התשתיות לא יוכלו לגבות תשלום מיצרניות תוכן כמו נטפליקס.
נציין כי בארה"ב התחום של שידורי טלוויזיה על גבי אינטרנט הרבה יותר מפותח בהשוואה לישראל, ולקוחות רבים צופים בוידיאו דרך האינטרנט, מבלי לעבור דרך חברות הכבלים או הלוויין. מכיוון שמדובר בתעבורה יקרה מאוד של שעות צפייה, נוצר מצב שבו הלקוחות מנצלים את חבילת האינטרנט שלהם בצורה מאוד אגרסיבית, הרבה יותר בהשוואה לישראל ולמדינות אחרות בעולם. עבור התוכן המועבר דורשות חברות התשתית תשלום מגופי התוכן לאחר שנאסר עליהם לגבות תוכן מהלקוחות, ואת הבעיה הזו רוצה לפתור ווילר, כי ברור שעלויות התעבורה מגולגלות בסופו של דבר שוב לצרכנים.
בעדכון החקיקה שיובא לאישור בקרוב, בכפוף לשימוע, המגבלות על בעלי התשתית מנוסחות בצורה ממוקדת שמצטמצמת לאיסור על חסימת תעבורה לספקי תוכן או אפליקציות (לדוגמה נטפליקס), איסור אפליה באיכות השירות בתעבורה לספקים אלה ואיסור לגבות תשלום מאותם ספקי תוכן לצורך מתן תיעדוף.
מדובר בפרקטיקות שממילא לא נהוגות כיום בישראל, אבל ייתכן שהן יהיו רלוונטיות. תתארו לעצמכם סיטואציה שבה הטלוויזיה של סלקום, שרובה ככולה עוברת על גבי האינטרנט, תגיע לממדים משמעותיים של מאות אלפי לקוחות. סביר להניח שבמקרה כזה גם הרגולטור הישראלי יצטרך להתערב בסוגייה.
מה יקבלו חברות התשתית?
מה שמעניין בקול הקורא, מעבר לסוגיית נייטרליות הרשת שהיא מרתקת בפני עצמה, הוא ההתייחסות של ה-FCC למה שחברות התשתית יקבלו בתמורה למהלך. שימו לב: משיקולים של יצירת תמריצי השקעה, ה-FCC אינו מחייב אנבנדלינג (פירוק למקטעים של הרשת של בזק באופן שמפעיל מתחרה יוכל לבוא ולרכוש מבזק קו אינטרנט מקצה לקצה במחיר מפוקח כפי שבימים אלה מנסים לעשות בישראל) בפרט וכל צורה של פיקוח על תעריפים ככלל.
זאת אומרת שרשות התקשורת האמריקאית מכירה בצורך לתמרץ את חברות התשתית להגדיל את רוחב הפס ולאפשר מהירויות יותר גבוהות ללקוחות, והדרך לעשות זאת היא להגביל את השימוש ברשת לטובת מתחרים.
מדיניות הפירוק למקטעים נחלה כישלון בארה"ב וגם באירופה יש הרבה חילוקי דעות לגבי התועלות שלה, ולכן האמריקאים מעדיפים מודלים שמתמרצים את חברות התשתית להשקיע בסיבים אופטיים בתמורה לכך שלא יאפשרו לשחקנים לרכב על הרשת שלהם.
השיח הזה שונה ב-180 מעלות ממה שקורה בישראל. כאן החליטו משום מה שחייבים לנסות את מה שכשל בעולם. במקום שמשרד התקשורת פשוט יתחיל בבסיס ויוריד את תעריפי בזק שנהנית מרווחיות עודפת מטורפת, הוא מנסה להוריד את התעריפים דרך תהליך אסדרה ארוך ומתיש שנמשך כבר 4 שנים ושאולי יביא להוזלה של כמה עשרות שקלים בלבד בשירותי התקשורת.