אלי טביב בבית המשפט / צלם: תמר מצפי
השבוע הסוער של אלי טביב נמשך היום (ב') בבית המשפט: לאחר שבלילה שבין שבת לראשון ניצל בעלי בית"ר ירושלים ממה שככל הנראה היה ניסיון התנקשות בחייו - הבוקר הוא הגיע לבית משפט השלום בתל-אביב כדי לשמוע את גזר דינו ב"פרשת הנער", במסגרתה הורשע בגרימת פציעה בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה ושיבוש הליכי משפט.
השופט דניאל בארי גזר עליו 6 חודשי עבודות שירות. בנוסף, הוא ישלם למתלונן, גיא חסין, פיצוי בסך 4,000 שקל; כמו כן, הוטל עליו קנס של 1,500 שקל - אותו יוכל להמיר ב-15 ימי מאסר.
"התחשבתי ברקע להתרחשות המעשה האלים שביצע, וגם במצבו הרגשי (של טביב) על רקע ההתנכלויות בו ובמשפחתו", אמר השופט. "לולא הנסיבות שציינתי לעיל היה מקום לגזור מאסר ממשי שירוצה מאחורי סורג ובריח".
לאחר הקראת גזר הדין אמר טביב כי יישב עם פרקליטו, עו"ד ציון אמיר, והשניים יחשבו יחד האם להגיש ערעור. את עבודות השירות צפוי טביב להתחיל ב-19 באפריל.
כזכור, אירוע תקיפת הקטין התרחש במארס 2012, אז עדיין שימש טביב כבעלי הפועל ת"א, שאוהדיה פתחו במחאה נגדו ונגד הדרכים בהן הוא ניהל את המועדון.
על-פי כתב האישום שהגישה הפרקליטות נגד טביב ומאבטחו, אילן פניבילוב, באמצעות עו"ד מוריה גרין, פניבילוב תפס את חסין, אשר עצר ליד ביתו של טביב וקילל אותו. לאחר שיצא טביב מביתו, התפתח בין השלושה דין ודברים, בעוד פניבילוב אוחז בידו של חסין. אז החלו הנאשמים לתקוף את החסין באגרופים ובבעיטות בכל חלקי גופו, והמשיכו גם לאחר שנפל על הכביש, עד אשר הגיעה למקום ניידת משטרה.
לאחר האירוע התבקש טביב על-ידי חוקר משטרה למסור את המכשיר המקליט את צילומי מצלמות האבטחה בבית, ובבדיקה התברר כי טביב, או מי מטעמו, מחקו את כל הצילומים שהיו שמורים על גבי המכשיר וכן את יומן הפעולות שבוצעו במערכת המכשיר עד לתאריך זה.
השופט קבע כי גרסתו של חסין, שהיה קטין בעת המקרה - היא מהימנה, והוא העדיף אותה על פני גרסתו של טביב.
יש לציין כי זוהי אינה הפעם הראשונה בה טביב, שמרכז עסקיו הוא במיאמי, ארה"ב - מסתבך עם החוק בישראל. בתחילת שנות ה-90 הוא הורשע בהתחזות לאדם אחר במטרה להונות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. הרשעות אלה הגיעו במסגרת סכסוך גירושים עם אשתו הראשונה (כיום נשוי טביב למעצבת האופנה דנה אשכנזי), במסגרתו יצא מהארץ עם דרכון תחת שם בדוי (שאלתיאל דאוויל).
ימשיך לשלוט בבית"ר ירושלים?
כעת תיאלץ לבחון ההתאחדות לכדורגל האם להמשיך ולאפשר לטביב להיות חלק מהכדורגל הישראלי - בהנחה שטביב בעצמו ירצה זאת (אתמול הוא אמר לכלי התקשורת השונים כי בעקבות ניסיון חיסולו - הוא שוקל את המשך דרכו בכדורגל).
על-פי תקנוני העברת הזכויות של ההתאחדות, אדם לא יכול לשמש בעלים של מועדון בארץ אם טרם חלפו 7 שנים מהרשעה פלילית שלו - אך הפסילה אינה אוטומטית וכפופה להחלטה בנושא של בית הדין העליון.
כעת, בית הדין בראשות נשיאו, השופט בדימוס אורי גורן, יצטרך לחכות לפסק דין חלוט (שכל ההליכים לגביו הסתיימו), ולאחר מכן להתכנס לידי החלטה.
גם אם הוועדה להעברת זכויות תחליט כי טביב צריך להעביר את השליטה על בית"ר לגורם אחר - היא תיאלץ לתת לו זמן סביר לעשות זאת, שכן הוא המחזיק כרגע בנכס ובזכויות הכלכליות שלו.
בשעות אחר-הצהריים נמסרה מההתאחדות לכדורגל התגובה הבאה: "בהמשך לקביעת גזר הדין של מר אלי טביב היום על-ידי בית המשפט, ההתאחדות תפנה כבר מחר באופן רשמי, באמצעות היועץ המשפטי עו"ד אפרים ברק, למר טביב (המכהן כחבר הנהלת ההתאחדות) ולמועדון הכדורגל בית"ר ירושלים (שמר טביב הוא בעל השליטה בו וכן בעל תפקיד במועדון), ותבקש מהם להעביר אליה בדחיפות את הכרעת הדין וגזר הדין, זאת כדי שתוכל לשקול את צעדיה לאור ההרשעה בשלושת המישורים האמורים: לעניין מעמדו של מר טביב כחבר הנהלת ההתאחדות, בעל תפקיד ובעלים במועדון הכדורגל בית"ר ירושלים.
"תקנוני ההתאחדות לכדורגל מסדירים את הכללים לעניין כשירותו של אדם לכהן בתפקידים אלה, וכך גם הוראות דין שונות שעשויות להיות רלוונטיות למקרה. ההתאחדות תפעל בעניין זה על-פי הוראות החוק והתקנון, ותגבש את עמדתה בעניין לאחר קבלת מסמכי ההרשעה כאמור".
נזכיר כי בעבר פסק השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב כי טביב אינו ראוי להמשיך לשמש כבעלים של קבוצת כדורגל, אך טביב המשיך בכל זאת למשוך עוד שנים ארוכות בחוטים בהפועל כפר-סבא, לפני שביצע לקראת סוף העשור הקודם מעבר שנוי במחלוקת להפועל תל-אביב, שכלל ריקון של הפועל כפר-סבא משחקניה הבכירים (שנרכשו על-ידי הפועל). את השליטה על בית"ר ירושלים קיבל טביב מארקדי גאידמק, בעבור התחייבות לעמוד בחובות שהשאיר אחריו, בקיץ 2013.
בשבועות האחרונים עלה שמו של טביב לכותרות בהקשר נוסף - לאחר שבורר ההתאחדות לכדורגל פסק כי חיים רמון חייב לו כ-5 מיליון שקל בגין עסקת מכירת הפועל תל-אביב בקיץ 2012.