הכנסייה באמרנטה / צילום: גילי מצא
מעולם לא התיימרתי להיות מבינה גדולה ביין, בשנתוני בצירים, בזני ענבים ובסוגי חביות ליישון. אבל גם אנשים כמוני עשויים ליהנות מאוד מטיול יין בעמק הדוארו (Douro) בצפון-מערב פורטוגל. כמעט מאתיים קילומטרים של טרסות צפופות לאורך ערוץ נהר צר, המתפתל בין גדות סלעיות, מצע מחשל לגפנים שנאחזות בו. למתבונן הפיכח נראים הכרמים האלה כמו שמיכת ענק.
כשלושים אלף חקלאים מתפרנסים במתלולי עמק הדורו, מכ-15 זני ענבים. בעיקר פינו וקברנה, שהם חומרי הגלם ליין הפורט המפורסם של האזור וליינות נוספים (ראו גם מדור היין של גיליון זה). בשנת 2000 השכילו הייננים להתאחד, ויצרו את דרך הפורטו, מסלול בעקבות יין הפורט. שבילים נכבשו לכבישים נוחים יחסית, אם כי עדיין צריך להיות נהג מיומן וזהיר בעשרות עקלתונים, שאין דרך מהירה לעקוף אותם בגלל הטרסות.
לאורך הנתיב הוקמו מלונות יין וספא, כי מתברר שיין וספא הולכים יחד לא פחות טוב מיין וגבינות, ולו משום שהם פונים לאותו קהל יעד. חלק מהמלונות ומהאכסניות הללו הם קינטות (quintas), אחוזות יין היסטוריות, שבהן יוצר הפורט בימים עברו (וגם בהווה). אפשר ללון בהן בנוף של כרמים ונהר, לסעוד בהן (יש בהן אפילו מסעדות מכוכבות מישלן), ולצפות בתהליך הכנת המשקה בסיורי יין באחד מכחמישים כרמי-יקבי האזור, לרוב סיורי בוטיק אינטימיים.
דברי ימי הפורט
פורט הוא השם שניתן ליינות המחוזקים המיוצרים באזור העיר פורטו, ורק לכאלה שיוצרו בטכנולוגיה המסורתית. רק יין שעומד בקריטריונים הללו רשאי וזכאי להיקרא כך, בדומה לשמפניה ממחוז שמפיין ולקוניאק ממחוז קוניאק. חלקות טובות נמצאו בעמק הדוארו, ובשנת 1730 הוא קיבל מעמד של "אפלסיון" (אזור מוגדר ומוגבל), אחד האזורים הראשונים בעולם שהוגדרו כחבל יין ספציפי.
יותר מכול מזוהה יין הפורט עם ג'נטלמנים אנגלים, וזה לא במקרה. הסיבות לכך נעוצות במאות ה-17 וה-18. באותם ימים נהגו האנגלים לייבא את היין שלהם מצרפת, אבל המצב הפוליטי גרם לכך שיבוא היין מצרפת נאסר, בעוד פורטוגל הייתה בת-ברית נאמנה. ב-1703 העניקה האימפריה הבריטית לפורטוגל תנאי מסחר מועדפים והקלות במסים, ויצרני היין הפורטוגלים שמחו לנצל את ההזדמנות (המיתוס גורס שזה מקור המילה "אופורטוניסט", ככינוי למי שיודע לנצל הזדמנויות).
הבעיה הייתה שהדרך מפורטוגל לבריטניה הייתה ארוכה יותר מאשר הדרך מצרפת השכנה, והיין לא תמיד החזיק מעמד במסע הארוך, והגיע מקולקל. לפי אחת הגרסאות, ממציא הפורט היה יצרן פורטוגלי שחיזק את היין בברנדי, כדי שיעמוד בתלאות הדרך עד לאנגליה. התוספת עוצרת את התסיסה, וכתוצאה מכך גם מתיקות הענבים נשמרת ומקנה לפורט את טעמו המיוחד.
מאז עברו הרבה מים בנהר הדוארו, שהאזור העילי שלו, Alto Douro, ממקם את פורטוגל בין תריסר יצרניות היין המובילות בתבל, אף שלא נחלצה עדיין מפקק המשבר הכלכלי.
כך או כך, הבריטים גילו את הפורט, והתאהבו. עד למחצית השנייה של המאה ה-18 נשלח לבריטניה כל מלאי יינות הפורט משנת בציר רשומה. סוחרים אנגלים מיסדו מטות בעיר אופורטו ורכשו כרמים ויקבים, ולכן לרבים מהיקבים הפורטוגליים יש שמות בריטיים.
פטרון האהבה המקומי
אחת הדרכים הנעימות לחוות את האזור היא בשיט על נהר הדוארו, כשמכל צד מזדקרים מבני רוחב עצומים של יצרני היין, חלקם אימפריות של ממש, ואת זה למדים לפי גודל השלט בחזית היקב. יש גם חברות שמציעות הפלגה בסירת Rabelo, ספינת עץ מסורתית ששימשה במשך מאות שנים אמצעי תעבורה לאנשים ולסחורות על הנהר. עד הגעת הרכבת זו הייתה הדרך המהירה והיעילה ביותר לשנע את חביות הפורט מהיקבים שבעמק לעיר פורטו, משם ייצאו את היין. ההפלגה כוללת טעימות פורט, הליכה בשבילי כרמים וגם לינה וארוחות באזור.
בעיניי, אחוזת היין-מלון בוטיק קינטה נובה (Quinta Nova) הייתה גולת הכותרת של תבנית נוף הדוארו, אחוזה משפחתית מהמאה ה-18 שקיבלה טוויסט עכשווי ב-2005. המלון נמצא בתוך יקב פעיל, ומאפשר לאורחים להתלוות לפעילויות היצרניות היומיות של היקב, וגם ולישון באחד מ-11 חדרים, שפונים כולם לכרמים ומרוהטים בטוב טעם. בריכת שחייה נושקת בקו דמיוני לנהר ונראית כמו ציור. מנהלת המקום פאולה סוסה היא מארחת למופת, ומציידת את האורחים במפה עם מסלולי הליכה עד הנהר עצמו. הארוחות מלוות ביינות היקב, יינות זוכי מדליות בתחרויות יין.
אחד היתרונות של עמק הדוארו, ליינות ולתיירים, הוא ששורר בו מיקרו-אקלים, המחייך בשמש או בהצללה קלה, כאשר באותה שעה ממש נשפכים בעיר פורטו ממטרים. יתרון נוסף בטיול בעמק הוא שאפשר להתמקם בבירה פורטו, וממנה לצאת לטיול כוכב. חצי שעה עד שעתיים נהיגה, ואפשר להגיע למקומות קסומים, שחלקם שווים לילה אחד לפחות.
כזאת למשל היא העיירה הרומנטית אמרנטה (Amarante), 68 קילומטרים מפורטו, שנראית כמו ונציה למתחילים, עם רחובות צרים, תעלה וגשר אחד על הנהר. יש באמרנטה אטרקציה חביבה הקשורה בנזיר-קדוש בשם Sao Goncalo, שהוכרז כפטרון מקומי של הנישואין והאהבה. זה הפך את אמרנטה לפופולרית במיוחד בקרב הפנויים-פנויות של אותם ימים, והרווקות החסודות עלו לרגל לפסלו שבכנסיית העיר. המצווה הייתה למשוך בחבל שהיה קשור לפאלוס המרשים שלו; מסורת שנוח לייחס אותה לטקסי פוריות פגאניים יותר מאשר לנוצרים יראי השילוש הקדוש.
אלא שלפני כמה שנים קרתה לקדוש תאונה מצערת. מישהי משכה חזק מדי, ושברה אותו. מאז תלוי שלט "נא לא לגעת", ובמקום ניצב שומר כדי לאכוף את האיסור. למאוכזבים מציעים בתי הקפה וחנויות הממתקים בעיר נחמה: עוגיית העיר הממוזלת, בצורת פאלוס קטן. ניכר שהעוגייה מהווה מקור גאווה לגברי העיר, שהמליצו לי בחום לטעום ממנה.
אם אתם כבר כאן, כדאי ללון במלון הבוטיק Casa Da Calcada, הנמצא במרחק של חמש דקות הליכה ממשכנו של המזווג. המלון שוכן בארמון מהמאה ה-19, ושייך לרשת רלה דה שאטו, ויש בו גם מסעדת כוכב מישלן מעולה. בחדר חיכתה לי מיטת אפריון, שישנתי בה באלכסון.
רומא של פורטוגל
55 קילומטרים מפרידים בין פורטו לבראגה (Braga). העיר העתיקה בפורטוגל. בראגה קיבלה את הכינויים "עיר הארכיבישופים" ו"רומא של פורטוגל", עם המוני כנסיות וקפלות לרבבות עולי רגל בדרכם לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, השכנה מספרד, יעד צליינות מהמפורסמים בעולם הנוצרי.
שווה להעפיל לקתדרלת בראגה, בטרק רגלי ביער נחמד, שבסופו 747 מדרגות. אפשר את מחציתן לעשות בקרונועית שמופעלת על סירקולציה של מים. הקרונועית מקרטעת במשך כעשר דקות, והבונוס הוא תצפית לעיר, בתנאי שאין גשם, שלפעמים ניתך גם באמצע הקיץ. הקתדרלה מהמאה ה-12 היא שעטנז סגנוני מרשים, ויש בה פסל מפורסם, "המדונה של החלב" (Madona do Leite) - מריה חשופת חזה המניקה את ישו, יצירה שמפגינה נועזות מפתיעה לז'אנר.
במאה ה-19 התעבורה הפופולרית באזור המאתגר הזה הייתה ברכבת. גם היום ניתן לערוך בו מסע ברכבת (ובזמן) שמתאים גם למשפחות. ברכבת חמישה קרונות וקטר משקשק. הסיור מתחיל בבית העירייה של Reuga de Peso ומשם עוברים בתחנות שונות על גדות הדוארו. גם אם מטיילים ברכב, חובה לעצור בתחנת Pinhao, כדי לראות את אחת הדוגמאות המרשימות לאמנות האזולחוס (azulejos), אריחי הקרמיקה המצוירים. שמם הפורטוגלי של האריחים נגזר מהמילה תכלת, שכן צבעם כתכלת של ים רגוע, ועליהם נופים, סצנות היסטוריות, תמונות דתיות ועוד.
ואם כבר מזכירים את האריחים הפורטוגליים, כשתהיו בעיר פורטו חובה לבקר בתחנת הרכבת המרכזית Sao Bento - יצירת מופת עצומת ממדים, שבמבואה שלה כעשרים אלף אריחי אזולחוס.
המלצות לעיר פורטו
פורטו עשירה בחיים תרבותיים וקולינריים וביופי ארכיטקטוני ייחודי של מבנים ציבוריים ופרטיים. לצד האטרקציות המוכרות והמפורסמות יש גם קטנות ונחמדות, וידועות פחות.
לאוהבי שווקים פורטו היא חגיגה. רבים מהם פעילים בעיקר בסופי שבוע. שוק Matosinhos בקצה העיר, שתי קומות שהם חלל פתוח ענק ומקורה. עשרות דוכני דגים מרהיבים, שלל טרי מהבוקר. השוק הרשמי bolhao משמר ניחוחות עבר אותנטיים, עם פרזולים רקועים בסגנון ארט דקו.
שוק הציפורים (הוא משנה מיקום, צריך לברר עם המקומיים) קשור בספורט מקומי של תחרויות מירוץ של אנשים עם ציפורים מאולפות. משלחים אותן בבוקר, והראשונה שמגיעה ליעד - מנצחת.
בשוק Vandoma, במדרון שכונת העוני הנשפכת לנהר, אלפי פריטים פרוסים על האספלט, חלקם סחורה גנובה מהלילה הקודם, לכן לא מומלץ לצלמם.
לאוהבי גנים. "הגנים הרומנטיים" של העיר מצדיקים את שמם. בעבר היה זה ביתו של שליט ממשפחת סבויה הידועה. יופי של פינות מוצלות, גינת ורדים ריחנית, פסלי אוהבים, ותצפית שמחמיאה לעיר ולששת גשריה. מקום מושלם לברוח מהבאזז התיירותי, שלא מגיע לכאן. להבדיל מ"גני סרוואלס", שמקיים פסטיבלים וקונצרטים המוניים ויש בו מוזיאון לאמנות מודרנית.
לאוהבי מוזיקה. אי-אפשר בלי להזכיר את מוזיקת הנשמה הפורטוגזית, הפאדו, שמוצאה בשירי יגון עממיים שבירתם דווקא ליסבון. העמליה רודריגז החדשה של הסגנון הזה היא הזמרת האקסטרווגנטית מריזה, שגם הופיעה בארץ. ב"בית המוזיקה" - Casa da Musica של פורטו היא נותנת קונצרטים שמכורים חודשים מראש, ושווה לעשות בו סיור מודרך (בתשלום), כי הוא מופת ארכיטקטוני ואקוסטי. בכל אולם יש אפקטים מיוחדים, חיישנים בקירות ובכיסאות, פעלולי סאונד אינטראקטיביים, חדר המונגש לעיוורים ולמוגבלים ועוד הפתעות.
מידע מעשי
הגעה: ניתן לטוס במגוון חברות תעופה עם חניית ביניים בדרך לפורטו. למשל בבריסל איירליינס, מתל אביב לבריסל, KLM דרך אמסטרדם, איבריה דרך מדריד, לופטהנזה דרך פרנקפורט, במחירים משתנים.
רכבת העמק - פעילה רק בשבתות ובימי ראשון; השלמת פרטים וגם מידע על טיולים ליקבים באתר www.discoverdourovalley.com
לינה מעוצבת: מלון Teatro הוא אטרקציה. תיאטרון אורגינל משנת 1859 שהוסב למלון. חדריו הם סוג של "תאים", והעדות לכך היא פינה אליפטית, שעליה מניחים את המזוודות. האמבטיה עומדת בצמוד למיטה, ויש וילון, במחווה למסך תיאטרלי. מסעדת המלון הייתה הפואיה, ושם נמצא עדיין מתלה שעליו תלבושות אורגינליות שלבשו ה"נאמברים" שהופיעו בתיאטרון; טל' 351220409620, www.hotelteatro.pt
ארמון ומעיינות מרפא: מלון Palace Vidago, במרחק שעה מפורטו, הוא מלון היסטורי, שהזמן באמת נעצר בו מלכת, בתקופת הבל אפוק האלגנטית. גולת הכותרת שלו היא מדרגות הכניסה ואולם הנשפים. משבעים החדרים והסוויטות מומלץ לבחור את אלה שפונים לפארק מגונן למשעי, שבשטחו גם מגרש גולף מקצועי. האטרקציות במרחביו הן חדר טעימות שתקרתו ויטרז' אורגינלי משנת 1910, ואדונית השתייה, לבושה בלבן עם סינר וכובע היגייני, שמעניקה במשורה מים טרמליים מרירים, עתירי מינרליים מרפאים, שהעלו את המקום על מפת התיירות האריסטוקרטית דאז. המים נדלים מהבור של המעיין המקורי, שממנו מופקים טיפולים הידרו-טרמליים בספא המפואר של המלון; טל' 351276990900 ,
www.vidagopalace.com
אירועים ופסטיבלים: האתר המקיף ביותר להתעדכן בכול - www.visitportoandnorth.travel