"ייתכן שאני טועה, אך אני מתקשה לזהות מהפך של ממש". כך אומר בראיון ל"גלובס" אמנון אברמוביץ', הפרשן הפוליטי של חדשות 2. לדבריו, "מהפכים אמיתיים התרחשו בבחירות 92', כאשר העבודה בראשות רבין ותנועת מרצ הגיעו שתיהן יחדיו ל-56 מנדטים, כמעט מחצית הכנסת. בבחירות 99', במסגרת הבחירה הישירה, כשברק הביס את נתניהו בהפרש של 12%, וגם אז מפלגת העבודה השיגה, למיטב זכרוני, 26 מנדטים בלבד. בבחירות 2006 קדימה בראשות אולמרט הביסה את הליכוד בראשות נתניהו, אך זה לא היה מהפך במובנו האמיתי, כי קדימה הייתה יצור דו-מיני, הכלאה של הליכוד והעבודה, ואולמרט נסע על הדלק של שרון".
- האם אתה חושב שראוי שיהיה מהפך? האם יש להחליף את בנימין נתניהו?
"באשר להחלפת נתניהו, אשיב לך במונחי השקעות ופיננסים, בשפת 'גלובס': אנחנו מחזיקים בתיק ההשקעות שלנו את קרן נתניהו, קרן ביבי, כבר 9 שנים - התשואה נמוכה ודמי הניהול גבוהים מאוד".
"תחושת חמיצות"
אברמוביץ' ייקח מחר חלק במשדר הבחירות המרכזי של חדשות 2 וקשת ויישב לצדה של יונית לוי באולפן שקוף שהוקם ברחבת הכנסת בירושלים. השידורים הפוליטיים אמנם יהיו הרי-גורל, אבל הם ישובצו במערכוני "ארץ נהדרת" שיועברו בשידור חי, בסופו של יום שידורים מיוחד וחגיגי של קשת בערוץ 2.
אבל זו כנראה לא הסיבה בגינה אברמוביץ' יחייך. בכלל נראה כי סגנונו הציני והשנון, שסופג לא מעט ביקורות, בעיקר מימין, חסין מפני הדרמות התכופות המתרחשות במדינה הזו, ונותר יבשושי ורווי באנדרסטייטמנט.
"כשאתה עיתונאי צעיר, אתה משוכנע שמי שלא חושב כמוך, הוא טיפש או מושחת או שני העונשים גם יחד", אומר אברמוביץ'. "ככל שאתה מתבגר, אתה לומד לדעת, אמור ללמוד לדעת, שמי שחושב אחרת, יכול להיות נבון, ישר, אולי אפילו לעתים צודק. אתה נעשה פחות בטוח ומקובע בטעמך ובהעדפותיך".
- לאורך השנים - ובעיקר חשנו זאת במהלך מבצע "צוק איתן" - הפכת לשם נרדף לתקשורת "השמאלנית". האם הטענות האלה נגדך, שהגיעו לכדי מחאת רחוב ספונטנית מול אחד מהשידורים שלך, השפיעו עליך?
"במבצע 'צוק איתן' הערכתי מיד בשלב הכניסה הקרקעית שהנסיגה תהיה חד-צדדית, תחת אש ובלי הסדרה. כך בדיוק זה הסתיים. שאל אותי אז, בדאגה אותנטית, דני קושמרו, 'מה יחוש הציבור'? אמרתי: 'תחושת חמיצות'. בעוד שהביטוי של נתניהו 'הכתשה' לא תפס ולא התאזרח - ה'חמיצות' אומצה על-ידי רבים ונשמעה בכל מקום.
"האירוע האלים שאתה מתייחס אליו בקע מתוך הפגנה לגיטימית נגד נכונות הממשלה להפסקת אש. אנשי 'הצל', כהניסטים ופורעים נוספים התמקדו בתקשורת ובי באופן אישי. גם דנה ויס שהשתתפה בשידור חטפה גידופים מגוונים, סקסיסטיים ואחרים. לא נעים לשבת מול מפגן שנאה צרחני כזה, קללות ואיומים. אבל לא נותרתי פוסט-טראומטי.
"הנוכחות שלי בחדשות ערוץ 2 אף פעם איננה יחידה ובלעדית. תמיד תושמע עמדה או זווית נוספת, אחרת, של הכתב הצבאי, המדיני או הפוליטי. כך שהאיזון נשמר, והמערכת יוצאת ידי חובת הממלכתיות והממלכה".
- האם תהיה מוכן להודות שהתקשורת שמאלנית? שהיא מנסה להניע מהלך להחלפת השלטון?
"התקשורת היא מסחרית ולא פוליטית. לא ימנית, לא שמאלית ולא חותרת אלא להתקיים בתנאי שוק קשים. היא מוכוונת לאיסוף מקסימום קוראים, צופים ומאזינים למפלגתה שלה - לא מקסימום מצביעים למפלגה כלשהי.
"לראש הממשלה, בשבתו גם כשר תקשורת, יש עיתון משלו, שהוא העלון המשפחתי הנפוץ בעולם. הוא חולש על ערוץ 1 ועל קול ישראל ומטיל עליהם את מוראו. גם על גלי צה"ל. הוא אוחז בידו את הגרוגרת של ערוץ 10 ואת הסכין לביתור, לפיצול, ערוץ 2".
- ראינו את נתניהו נוקב באופן ספציפי בשמו של נוני מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות", כמי שמבקש להפילו. מה דעתך על כך? עד כמה מלחצת העיתונים, ואף ידו של שלדון אדלסון, מניעה את מהלכיו ודבריו של נתניהו?
"שלדון אדלסון הוא יריב ידוע ומוצהר של הנשיא אובמה ושל המפלגה הדמוקרטית. כאשר לשכת ראש הממשלה, אנשיו וסביבתו מייחלים בקול רם להפסד אובמה ולניצחונו של מיט רומני ובוחשים בבחירות בארה"ב; כאשר ערב פגישה חשובה ביותר עם הנשיא אובמה, נפגש ראש ממשלתנו לארוחת ערב במסעדה, לא כשרה, עם שלדון, בעוד וושינגטון הפוליטית מבעבעת - אני אומר בעדינות שיש כאן מקום לחשוש שראש ממשלתנו מעדיף לכאורה את הפבלישר שלו על פני האינטרס של מדינתנו ויחסיה עם הממשל האמריקאי".
בלבל בין אינטרס לאומי לפוליטי
לדברי אברמוביץ', רגע השיא של מערכת הבחירות הזו היה נאומו של נתניהו בקונגרס. "הוא יצא למשימה שהזיקה לאינטרס הלאומי, בניגוד לעמדת מערכות החוץ והביטחון, נגד דעת המומחים ליחסי ישראל-ארה"ב", הוא אומר. "מדוע סירב לבטל את הנאום? אולי משום שהוא איננו עצמאי ובן-חורין. אולי משום יחסיו עם שלדון ויחסי שלדון עם המפלגה הרפובליקנית. דומני שהציבור הבין, חש, שבמקרה זה נתניהו התבלבל בין האינטרס הלאומי שלנו לאינטרס הפוליטי והפרטי שלו".
- מה דעתך על החלטתו של ראש הממשלה נתניהו שלא להתראיין אצל רביב דרוקר והחלטת חדשות 10 בהמשך שלא לקיים את הריאיון?
"רביב דרוקר הוא עיתונאי מקצוען, והוא איננו אנרכיסט. אני משוכנע שאילו היה מראיין את נתניהו, היה זה ראיון מקצועי במתחם שאלות לגיטימי. פסילתו על-ידי ביבי העידה על התקף חרדה. חדשות 10 החליטו נכון. יש לי הערכה לחדשות 10, אני רוצה ביציבותם, גם משום שבלי ערוץ 10 יפוצל ערוץ 2, גם משום שיש לי שם ידידים, גם משום שהשיח שלהם הוא שיח אינטליגנטי".
- מה דעתך על העיסוק באשת ראש הממשלה - האם הוא משמעותי, והאם הציבור הישראלי צריך לעסוק בהתנהלות בין בני הזוג?
"אינני בין העוסקים בגברת שרה נתניהו, ולא משום שלא זרמו אליי חומרים בעניינה. עסקתי בה בקדנציה הראשונה שלו, שלהם - והתחרטתי. היא לא נבחר ציבור ולא ממונה לתפקיד ציבורי כלשהו. אומר לך יותר מזה: אילו נגזר עליי - השם ישמור - לבחור לראשות ממשלה את ביבי או שרה - הייתי בוחר בשרה. היא בעלת אופי חזק משלו, דעתנית יותר, נחושה יותר, יש לה טביעת-עין לאנשים טובה משלו".
- כשהישראלי מגיע לקלפי, איזה שיקול מביא אותו בסופו של דבר לבחירה בפתק הנכון עבורו?
"מאגר הסיבות, ללא דירוג, הוא בערך כזה: יוקר הדיור והמחיה. מדיניות שנרתעה מביצוע רפורמות להבדיל מדיבורים על רפורמות. המצב בבתי-החולים. הזנחת הפריפריה וסגירת מפעלים בנגב ובגליל. מבצע 'צוק איתן' שנמשך 50 יממות והסתיים בלי הכרעה ובלי הסדרה בניגוד מביך להבטחות לחסל את חמאס. השבר עם הממשל האמריקאי, שמפחיד מאד כל ישראלי המודע לחשיבות הקיומית של היחסים הללו.
"העובדה היא שנתניהו מבקש 4 שנים נוספות לאחר 9 שנים, בעת שעושה רושם שהציבור נמאס עליו, והוא על הציבור, שהוא עייף מאיתנו, ואנחנו עייפנו ממנו".