עוני / צילום: תמר מצפי
כבר שנים רבות שרוב טכנאי הכלכלה, בתמיכתם הנלהבת של בעלי הון חסרי אחריות חברתית, מסכימים עם הקיבעון המחשבתי שלפיו מדיניות של צמצום פערים, מיגור העוני וחלוקה מחדש פוגעים ביעילות ובצמיחה הכלכלית. עם זאת, לא כולם נהרו אחר גישה זו, ודאי שלא הפילוסופיים הארציים, ודאי שלא קיינס (שטען שכדי להבטיח צמיחה כלכלית יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בשוק).
מזה עשרות שנים שאני מנסה לשכנע את תלמידי ותלמידותי שהמשפט "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה", אינו כלל ערכי גרידא אלא תובנה כלכלית תועלתנית. נשקיע בילדים עניים ונקבל מהם תשואה גבוהה שהרי לעולם אין לדעת אם ילדה או ילד שהוזנחו, גדלו בשולי החברה והפכו לנטל על כלל הקהילה - היו מסוגלים לגדול ולהפוך לאיינשטיין או לגייטס אילו רק היו מקבלים הזדמנות שווה.
תהליך הרסני
תפיסה כזאת הוצגה בדרך כלל במאמרים שהעיקר בהם הוא שגורמי הייצור הם הון פיננסי, הון אנושי, אך גם הון ציבורי. שירותים ציבוריים טובים של ממשלה אמינה ויעילה מגדילים את ההון הציבורי וממילא את הצמיחה הכלכלית ואת הסולידריות החברתית, וחוזר חלילה.
מנגד, טכנאי הכלכלה (המכנים עצמם לאחרונה "ניאו-ליברלים") דבקו באמונה שלפיה הקטנת מסים וצמצום פעילות ממשלתית תביא תמיד לגידול ביעילות המשקית ובצמיחה הכלכלית. "עקומת לאפר" (שבבסיסה ההנחה שכאשר מעלים את גובה המס מעבר לערכו היעיל, המוטיבציה לעבוד פוחתת והכנסות המדינה קטנות), שאומצה בהתלהבות על ידי הניאו-ליברלים, התגלתה כמה שנים מאוחר יותר על ידי המתמטיקאי גרדינר כקשקוש מושלם, תרתי משמע. ואף על פי כן המשיכו הטכנאים ומספר פוליטיקאים בכירים להמשיך ולנפנף בה.
בשנים האחרונות נפל דבר בעולם כאשר החלו להתפרסם גם מחקרים אמפיריים שהיכו בתדהמה את טכנאי הכלכלה. כך, מחקר של ה-IMF השמרני שסקר 20 מדינות על פני עשרות שנים, העיד על כך שפערים חברתיים מביאים לעצירה בצמיחה כלכלית מתמשכת ויציבה, וכי חוסר שוויון חותר תחת קידמה בתחומי החינוך והבריאות, מביא להפחתה בהשקעות הון ולחוסר יציבות. המחקר גם הפריך את ההשערה לפיה הצמיחה הכלכלית נעצרת במדינות שבהן הפערים גדולים דווקא משום שהממשלה מפנה כספים לצמצום הפערים.
הנתונים שנאספו מספקים הוכחות כי שוויון, עד דרגה מסוימת, מגביר צמיחה ושגשוג כלכלי; כי מיסוי החצנות שליליות הנגרמות בעיקר על בעלי היכולת מחד, ותשלומי העברה המעודדים נוכחות גבוהה של ילדי השכבות העניות בבתי ספר מאידך, הם גורמים מעודדי צמיחה. עוד נמצא, כי האי-שוויון נטו נמוך הולך יד ביד עם צמיחה יציבה ומתמשכת ברמה נתונה של חלוקה מחדש.
הנתונים הללו מסבירים כי ההשפעה המצטברת הישירה והעקיפה של חלוקה מחדש והפחתת האי-שוויון מעידה על גידול בצמיחה. רק במקרים קיצוניים יש מעט ראיות התומכות באפשרות שלמדיניות צמצום פערים יש השפעות שליליות על הצמיחה. המסקנה הסופית מנוסחת בלשון עדינה: "התפיסה המקובלת על פיה מדיניות של חלוקה מחדש וצמצום פערים באה על חשבון יעילות כלכלית היא כנראה מופרכת. נתוני המאקרו הטובים ביותר הזמינים אינם תומכים בתפיסה זו".
הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי הצליח להשיג נתונים ממספר מדינות על פני 250 שנה (!). טענתו, המגובה בנתונים אמפיריים, פשוטה: כיוון שבמהלך 250 השנים האחרונות, למעט שתי תקופות קצרות ביותר בזמן מלחמות, העלייה בתשואה להון גבוהה יותר מהגידול בתשואה לעבודה - הרי ברור שהפערים הכלכליים ילכו ויגברו (לא מפתיע שגם מרכז אדווה הציג לאחרונה מחקר ישראלי לפיו הפער בגידול ההכנסות של המעסיקים ושל העובדים בישראל הולך וגדל). תהליך הרסני זה פוגע בסולידריות החברתית ובמריטוקרטיה שהיא הבסיס לשלטון דמוקרטי. סופו של התהליך, אם לא יבלם, יביא להרס המשטרים הדמוקרטיים והכלכליים המוכרים לנו בעולם המערבי.
התופעות המוכרות לנו כמו תנועת "כבוש את וול סטריט", האביב הערבי ומחאת הציבור ב-2011 בישראל, מעידות על כך שחושיו של הציבור טובים יותר - גם מבחינה כלכלית - מחושיהם של טכנאיי הכלכלה.
מכאן לעצה השנייה: על תיתן לבעלי האינטרסים - בעלי הון וטכנאי הכלכלה - להפחידך בטענה כי מדיניות של צמצום פערים, חלוקה מחדש ומיגור העוני יביאו לפגיעה בצמיחה וביעילות הכלכלית. אל תאמין לטענתם כי התעשרותם של בעלי ההון "תחלחל למטה" ותביא לגידול ברווחת מי שגורלם לא שפר. ככל שמצבם של העניים בקהילה ישתפר - כן ישתפר מצבם של חברי העשירון העליון שייהנו מעובדים טובים ומלקוחות רבים יותר, ובסופו של דבר מצבם של כלל תושבי המדינה ייטב.
הכותב הוא מומחה לדיני מסים וחקיקה פיסקאלית באוניברסיטת חיפה