גלעד ארדן / צילום: איל יצהר
בשנים שבהן קמה המדינה, החליטה הממשלה, במסגרת עבודתה, ליצור תיק בשם תיק המשטרה. גדולי האומה לא כל-כך העריכו את חשיבותו של התיק, אבל ראו בו הזדמנות להציב בראשו שר יוצא עדות המזרח, בכור שטרית שכיהן כשר המשטרה מ-1949 עד 1967. אולי היה בכך משהו שהנמיך את חשיבותו של משרד המשטרה בישראל.
במרוצת השנים הגישה אמנם שונתה, ומשרד המשטרה הפך להיות למשרד לביטחון-פנים, אבל אותה נקודת-מבט המציבה את משרד ביטחון-הפנים ברמה נחותה לעומת משרדים אחרים עדיין ממשיכה לחלחל בשדות הפוליטיקה.
את מה שגדולי האומה לא הבינו בזמנם, היטיב להבין ראש עיריית ניו-יורק המיתולוגי, רודולף ג'וליאני. הוא גילה מנהיגות אדירה, לחם בחריצות ובנחרצות נגד נגע הפשיעה בעיר, הוציא מרחובותיה את חסרי הבית שהפכו את מדרכות ניו-יורק למעונם, ושיפר את איכות חייה של העיר החשובה ביותר בעולם.
אם מישהו רוצה להבין באמת מהי משמעותה של מנהיגות במגזר הציבורי, וכיצד ניתן ליצור שינויים מרחיקי-לכת לטובת חיי הציבור, שיקרא את ספרו של ג'וליאני "מנהיגות".
למשרד לביטחון-פנים יש כיום לפחות חמישה יעדים מרכזיים:
היעד הראשון - חיסול ארגוני העולם התחתון המנהלים מלחמות דמים בראש חוצות, כאשר תוך פצצות וירי בניסיון לחסל זה את זה, הם גם פוגעים באזרחי המדינה; ובנוסף, מחלחלים אל תוך השלטון המקומי, עד כדי השפעה ישירה על החלטות.
היעד השני - שיפור נורמות ההתנהגות של הנהגים. אמנם על-פי חלוקת הסמכויות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא האחראי המיניסטריאלי בתחום זה; אולם קל להבין כי לעבודת המשטרה משקל עצום בשינוי הנורמות הגורמות לתאונות-דרכים, שכן היא זו האחראית ישירות על אכיפת החוק.
מאז קום המדינה נהרגו בישראל יותר מ-30 אלף איש בתאונות-דרכים (יותר מאשר בכל המלחמות). 300 משפחות מאבדות מדי שנה בן-משפחה לנצח. זוהי טרגדיה בהיקפים לאומיים. הבעיה היא שאנו לא מתייחסים לכך כטרגדיה, כמו אל השכול של מלחמות ישראל, אבל זה כן אחד המאבקים החשובים ביותר בשמירה על החיים במדינה.
היעד השלישי - שמירה על טוהר-המידות במגזר הציבורי. הסיבה שכל-כך הרבה אישים בולטים ברמות הכהונה הגבוהות ביותר במגזר הציבורי נחשדים בביצוע עבירות היא תוצאה של נורמות עכורות. אצלנו, כל מעשה הוא לגיטימי כל עוד אינו פלילי. לכן, מניעת הריקבון במגזר הציבורי תושג רק דרך פעילות המשטרה והפרקליטות. אם לא נחסל את נגע הפליליות בתחום הציבורי, המחיר בעתיד למדינה כולה עלול להיות גבוה מאוד.
היעד הרביעי - ביטחון החיים, הגוף והרכוש, מה שמוגדר כפשיעה הקלאסית: אלימות ברחובות, מעשי אונס, פריצות לדירות מגורים, גניבות כלי-רכב, שוד בנקים ועוד מגוון של עבירות פליליות. רשויות המדינה טרם הפנימו כי במסגרת חירויות היסוד של הפרט, על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".
כשעיצבנו את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, רצו שר המשפטים דאז, דן מרידור, וכן נציגי משרדו שנסתפק בהצהרה דקלרטיבית, כי לאדם יש זכות לחיים, לגוף ולכבוד. הם התנגדו שיהיה סעיף מפורש המטיל על המדינה את החובה להגן על הפרט כדי לשמור על זכויות אלו. לשמחתי, עמדתי אז ניצחה, כי לא ייתכן שהפרט יידרש לסכן את חייו למען המדינה ולשאת בחובות אחרות, בעוד למדינה אין חובה להעניק לו כאדם וכאזרח הגנה על הערכים החשובים.
היעד החמישי - מאבק יעיל נגד טרור הפנים, בין שהוא מונע על-ידי ארגוני טרור ובין שהוא נעשה כמוטיבציה של יחידים. לטרור הפנים יש עליות ומורדות, והנטייה שלנו היא לחוש רגיעה כל אימת שיש ירידה במפלס אירועי הטרור. אבל טרור הפנים נמשך, והוא ממשיך לגבות קורבנות ולסכן את ביטחון החיים בישראל, ואף פוגע באושיות קיומה, שכן החובה הבסיסית ביותר של המדינה היא להגן על חיי תושביה.
הייתי יכול להמשיך ולמנות עוד תפקידים המוטלים על המשרד לביטחון-הפנים, אך נסתפק הפעם בכך. אם מישהו חושב שמאבק מושכל ויעיל לטיפול בחמשת התחומים הנ"ל, אינו מספיק כדי להגדיר את חשיבותו המיוחדת של המשרד לביטחון-הפנים בראש סולם העדיפויות שלנו, אז הוא טועה בגדול.
איזה ערך יכול להיות להישגים כלכליים, אם הביטחון האישי שלנו וביטחון הרכוש שלנו מתערערים? הפשיעה הרגילה לבדה עולה למשק כ-14 מיליארד שקלים בשנה; והנזקים שנגרמים לנו מתאונות-הדרכים עולים למשק עוד 10 מיליארד שקלים בשנה. אמנם ההיבט הכלכלי הוא חסר חשיבות מול ערך החיים, אבל כדאי להבליט גם את הפן הכלכלי, שכן תחומי הכלכלה זכו אצלנו במידה רבה לחשיבות בכורה.
תפקיד השר לביטחון-הפנים הוא לא משרה מלאה אחת אלא שתי משרות מלאות. כדי להצליח בו צריך השר הנכנס להשקיע את כל כוחותיו ומרצו. גלעד ארדן הוכיח בעבר כי הוא שר מוכשר, ואם הוא יצליח לקדם את המטרות של המשרד לביטחון-הפנים, תרומתו למדינה תהיה אדירה מכל ההיבטים.
ניתן לעשות הרבה גם ללא תוספת תקציבים. דרך העבודה של המשטרה היא מיושנת ונשענת על תפיסות עבודה מיושנות, חלוקה לא מאוזנת בין אדמיניסטרציה לכוחות שיטור, היעדר נוכחות של שוטרים בחוצות העיר, ותפיסות שגויות איך להיאבק בתאונות-הדרכים.
אם השר הנכנס ארדן חש בעבר כי המשרד לביטחון-פנים אינו די יוקרתי עבורו משיקולים פוליטיים, ולא מבליט את חשיבותו בממשלה, זה נובע אולי מכך שהדימוי הציבורי של המשרד, אף שהוא שווה ברמת חשיבותו למשרד הביטחון, פגום. זו אחת מתפיסות היסוד החמורות ביותר שצריך לשנותן.