פיצה עם חזה אווז מעושן וקונפי שום / צילום: תמר מצפי
אנחנו מדלגים על ארוחת הבוקר; לפחות פעם בשבוע מתפתים לאכול בדוכן מזון מהיר; וילדינו זוללים פיצות וקורנפלקס עתיר סוכר. ממצאים אלה ונוספים עולים מסקר אינטרנטי שערך מכון המחקר פאנלס בראשותה של שרית שטרנברג עבור "גלובס" וקשת לרגל העונה החדשה של התוכנית "מאסטר שף" שעלתה השבוע בערוץ 2.
ועדיין, הרגלי האכילה שלנו לא עד כדי כך גרועים ביחס להרגלי האכילה במקומות אחרים בעולם, ואף נמצאים במגמת שיפור: "הרגלי האכילה של הישראלים לא כאלה נוראיים. הם השתנו מאוד לטובה בשנים האחרונות", אומרת מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בכללית דן פתח-תקווה בשירותי בריאות כללית.
לדבריה, יחסית למדינות מערביות אחרות, אנחנו אוכלים כאן לא רע. "אנחנו אוכלים הרבה קטניות, שמן זית, אבוקדו, טחינה, אגוזים, שקדים, פירות וירקות בכמות יפה. המודעות שלנו עלתה. היום אנשים קוראים את הרכיבים שעל גבי אריזות המזון לפני שהם קונים, בכוונה להיטיב עם גופם".
נתון מעניין נוסף העולה מהסקר מצביע על הפער שבין תזונת ההורים לתזונת הילדים, כאשר ההורים מקפידים יותר על מה שנכנס לפה של הילדים מאשר על מה שנכנס לפיהם שלהם. עבור כמחצית מהמבוגרים מהווה ההיבט התזונתי-בריאותי שיקול עיקרי בבחירת הארוחה, וכאשר מדובר בילדים - עולה החשיבות ל-82%.
ממצא זה לא מפתיע את אורבך. "הורים רבים - ואני רואה את זה בקליניקה - רוצים בטובתם של ילדים, אבל למרבה הצער לא רואים קשר בין התזונה שלהם עצמם לבין זו של ילדיהם, וזו אחת הבעיות המרכזיות. הורים רבים רוצים ל'תקן' את ילדיהם מבלי להוות דוגמה אישית שכל-כך נחוצה לילדים. כלפי עצמם הם לא מרגישים אחריות לאכול בריא ונכון".
באשר לנתון בסקר המעיד על 42% מההורים שמשאירים לילדיהם את הבחירה לגבי מה לאכול, אומרת אורבך: "זה טוב ורע. טוב - כי אין בעיה שילד יבחר בעצמו מה לאכול. רע - אם מאפשרים לו זאת מתך היצע לא בריא".
כ-10% מההורים השיבו בסקר כי דיאטה מהווה שיקול בבחירת המזון לילדיהם.
לא מוותרים על בשר
"הטרנד הבריאותי, הצמחוני, הטבעוני וכיו"ב צוברים תאוצה, אבל בסופו של יום אם תתני לישראלים שיפוד, סטייק או מעורב - הם ישתגעו. אני מדבר על מונחי יסוד בתרבות האוכל הישראלי", אומר השף-מסעדן ושופט "מאסטר שף", אייל שני. "מבחינה זו, דבר לא זז בארץ. מה שזז זה איכות החומרים והגיוון. במהות שלנו כישראלים, אנחנו אוהבים לאכול הרבה ולהרגיש את הכמות של האוכל. מודדים את הכמות מול הכסף.
"אנחנו אוהבים להרגיש את תחושת השובע, את השפע. מאוד אוהבים ירקות, וזה אחד הדברים היפים והמרגשים - ירקות הם חלק אינטגרלי מארוחה. למה אחרי 4 ימים בחו"ל רוצים לחזור הביתה? אחרי שחוזרים, אנחנו מבינים שרצינו לחזור לירקות טריים".
אז מה אנחנו אוכלים לארוחות הבוקר, הצהריים והערב? גלובס" מספק הצצה:
ארוחת בוקר: 80% מסתפקים בשתייה חמה
על-פי סקר פאנלס, שבחן את הרגלי האכילה בקרב מדגם מייצג של 400 משיבים בוגרים בגילאי 18 ומעלה, כ-20% מהישראלים מדלגים לחלוטין על ארוחת הבוקר, הנחשבת לארוחה החשובה ביותר ביום, כאשר גילאי 31-50 נוטים לוותר עליה יותר. כ-80% מסתפקים בבוקר בשתייה חמה, ובקרב בני 50 פלוס מדובר ב-95%. לעומתם, 22% מקפידים לסעוד ארוחת בוקר מלאה.
ועם מה ילדינו פותחים את הבוקר? עם המאכל האהוב עליהם - דגני בוקר: 54% מהילדים צורכים דגנים בבוקר, וכ-50% צורכים חלב/מוצרים חלב - ככל הנראה יחד.
"גם אם כתוב על אריזת דגנים שהם מלאים ולא מכילים חומרים שמפחדים מהם - זה עדיין דבר איום ונורא, כי הם עוברים תיעוש עם חומרים ששוברים את הטריות, שלא לדבר על השומן הגבוה והסוכר", אומר אייל שני. "אדם צריך שאדם שאוהב אותו יבשל לו, או שאדם שאוהב את עצמו יבשל לעצמו. ככה גם לא משמינים. אוכל ארוז ומתועש מכיל משהו שהוא לא שלך. אדם צריך לייצר לעצמו את האוכל".
על-פי הסקר, אבות מקפידים פחות מאימהות על מתן ארוחת בוקר לילדיהם: 11% מהגברים מדלגים על ארוחת הבוקר של הילדים, לעומת 3% בלבד בקרב הנשים.
ומה קורה לעוללים כשהם מתגייסים לצה"ל? אומרים שהצבא צועד על קיבתו, אך במקרה דנן על מאפים: 63% מגילאי 18-20 מנשנשים עוגה/מאפה לארוחת בוקר, בהשוואה למחצית בכלל האוכלוסייה. כאן ככל הנראה טמונה התשובה למי שתהה מדוע משמינים בצבא.
"גם קפה ומאפה יכולים להיחשב כארוחת בוקר", אורבך מנפצת מיתוסים. "אני מכינה בבית עוגת גבינה עם מעט סוכר (רבע כוס על כל העוגה), יוגורט, ביצים וקמח. פרוסה מעוגה כזו לא נחשבת לארוחת בוקר? ועוד איך נחשבת. עוגה שנאפתה בבית עם מרכיבים בריאים - אין שום סיבה שלא תיקרא ארוחת בוקר".
כך או כך, אורבך מבהירה כי מי שמוותר על ארוחת בוקר הכולל חלבונים-שומנים-פרי או ירק - עושה עוול לעצמו. "ארוחת בוקר באה אחרי צום ארוך, שמתחיל לרוב בשבע-שמונה בערב ועד הבוקר. היכולת של הגוף לטפל במזון בבוקר, אחרי שהגוף עשה לעצמו במהלך הצום ריסטרט, היא מרבית. לכן, מי שמוותר על חלון ההזדמנויות הזה - מפספס. ארוחת ערב, לעומת זאת, היא בעייתית יותר לעיכול. הגוף עייף מכדי לבצע עיכול ופירוק על הצד הטוב ביותר".
יחד עם זאת, אורבך מדגישה כי ארוחת בוקר עלולה להזיק לאנשים שהם לא טיפוסים של בוקר. "אדם שהתרגל לא לאכול ארוחת בוקר, שונה מאדם שהוא לא בן אדם של בוקר. הראשון, אם יתרגל לאכול ארוחת בוקר - הארוחה תיטיב עימו; והשני, אם יאכל ארוחת בוקר - היא עלולה להזיק לו".
שני מייחס לארוחת הבוקר חשיבות נוספת: "הבעיה עם הישראלים היא שהם כל הזמן ממהרים. אין להם את הרגע הזה של להתייחד עם האוכל". לדבריו, "ההתייחדות שלך עם עצמך ועם ארוחת הבוקר שלך היא הרגע החשוב ביותר ביום. לישראלי אין את זה. הפעולה של לצאת החוצה במהירות - חשובה לו יותר מאיפוס כוונות ובאלאנס פנימי. אני בעד עצירה, התייחדות והודיה סביב אוכל. שב תאכל עם הילד שלך, עם האישה שלך או עם עצמך, זאת הזדמנות נהדרת".
ארוחת צהריים: מארוחה מלאה ועד סלט
בניגוד לארוחת הבוקר, את ארוחת הצהריים רוב הישראלים, מבוגרים וילדים כאחד, מקפידים לאכול, וכ-75% מהישראלים אוכלים מנה בשרית עם תוספות.
גם סלט הוא ארוחת צהריים פופולרית בקרב מבוגרים - 54%, יותר מפסטה, כריך, מרק וכו'. מפתיע לגלות שלא רק אצל נשים: הפער בין נשים וגברים בעניין הסלט עומד על 10% בלבד.
אופציה אחרת, "פיתה עם משהו", משקפת פערים זניחים עוד יותר בין גברים ונשים: 20% אחוז מהמבוגרים אוכלים משהו בפיתה בצהריים (פלאפל/שווארמה/סביח), מהם 22% גברים ו-20% נשים.
ניגוב חומוס, לעומת זאת, הוא טריטוריה גברית: אחוז כפול של גברים מנגבים חומוס בצהריים בהשוואה לנשים.
נתון מפתיע אחר מצביע על 30% מהילדים שאוכלים רק מרק לארוחת הצהריים.
כ-60% מהאוכלוסייה אוכלים לפחות פעם בשבוע בדוכני מזון מהיר, כששיעור זה מגיע לכ-70% בקרב בני 21-30. לעומתם, כ-27% מהנשאלים השיבו כי הם לא אוכלים אף פעם מזון מהיר.
"יש משהו בפיתה שאין לו מתחרה בעולם מבחינת היכולת של בן אדם לאכול בשתי הידיים, בניגוד לסכין ומזלג", אומר שני, שבבעלותו בין היתר רשת המסעדות המזנון, המבוססת על מנות בפיתה ומונה 3 סניפים בתל-אביב ואחד בפריז. לדבריו, "הטקס הזה משאיר אנשים קרובים לאיך שאכלנו בעבר. כיום, מעט דברים תופסים בשתי הידיים. לכן, פיתה עם משהו זה נפלא מבחינתי, והלוואי ואפשר היה לשלש את הרגע הזה".
"אדם צריך להתאים את ארוחת הצהריים לסוג העבודה שלו", אומרת אורבך. לדבריה, "ארוחת צהריים מלאה עם קינוח מעייפת ומכבידה, ולכן לא מתאימה למי שעובד עבודה פיזית בחוץ בחום, וגם לא למי שעבודתו מחייבת ריכוז מקסימלי, כמו למשל סטודנטים. לאלה מומלץ להסתפק בארוחה קלה יותר ולדחות את ארוחת הצהריים המלאה לתום יום העבודה, בתנאי שהוא מסתיים בשעה חמש-שש ולא בשמונה בערב".
לעומת זאת, למי שעובד בעבודה משרדית ויכול להרשות לעצמו הפסקת צהריים מסודרת של לפחות חצי שעה עד 40 דקות - אין מניעה לסעוד ארוחת צהריים מלאה: "יותר קל להם לעכל, אבל בשום פנים ואופן לא לאכול את הארוחה מול מחשב. צריך לשבת בנחת ולהקדיש לזה את הזמן. לא בביס אחד וגמרנו.
"ידוע שתהליך העיכול של אוכל תוך כדי עבודה אפקטיבי פחות, כי אנחנו לא במודעות מלאה. אנחנו לא אוכלים רק עם הפה. האכילה שלנו מתחילה כבר בשלב הרחת וראיית האוכל. ריח וראייה של האוכל הם חלק ממנגנון השובע. מחקרים מראים שאכילה מודעת ואיטית קטנה יותר בכמות האוכל שנאכל".
ארוחת ערב: סלט, ביצים ופיצה
לקום בבוקר, לפזר את הילדים בגנים/בבתי-הספר, ללכת לעבודה, לאסוף, להסיע לחוגים, לקלח, להשכיב לישון ולהשיב למיילים בענייני עבודה - לכאורה אורח החיים הישראלי העמוס לא מותיר זמן רב לארוחות ערב מושקעות ובריאותיות, אך הנתונים מעודדים ומלמדים על כך שהרוב אוכלים סלט וביצים.
עם זאת, 45% מהילדים ו-30% מהמבוגרים אוכלים פיצה לארוחת ערב. ולא רק פיצה. דגני הבוקר מככבים גם בארוחת הערב: כ-21% מהילדים צורכים אותם לפני השינה.
