1. בואו נעשה סדר בדברים: יש רק חמישה כרטיסים פנויים לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג ממסלול המוקדמות, או "מסלול הקבוצות האלופות של מדינות כדורגל נחותות" - בו מכבי ת"א מתמודדת. התוכנית להשתלט על הליגה המקומית ולאט-לאט לבנות מסורת שתאפשר השתתפות קבועה בצ'מפיונס? נשמעת מצוין על הנייר. אבל מה לעשות שבאותה תוכנית מחזיקות אלופות שווייץ, צ'כיה, אוסטריה, רומניה, סקוטלנד, סרביה, קרואטיה, סלובניה, דנמרק, שבדיה, פולין, בולגריה, קפריסין, בלארוס.
לאלופה הישראלית אין יתרון על-אף אחת כמעט מהאלופות הנ"ל. גם ההפרשים התקציביים לטובת מכבי מול חלק מסוים מהקבוצות - מתקזזים עם מגבלת הזרים בכדורגל הישראלי שלא קיימת עבור מרבית המועדונים האירופיים בעידן חוק בוסמן.
שיטת המוקדמות הנוכחית החלה בעונת 2009/10, אנחנו נכנסים לשנה השביעית שלה - אבל אף אחת מהאלופות המדוברות עוד לא הצליחה לנכס לעצמה את מודל רוזנבורג (11 הופעות בשלב הבתים ב-13 עונות עד 2007). מכבי רשאית, אם כן, לראות את עצמה מאוכזבת מחוויותיה ביבשת בשלוש השנים האחרונות - אבל גם להבין את מקומה בלוח המשחק.
2. מכבי עוד יכולה לשנות את כל התסריט של העונה הזאת ביום רביעי הבא. הפתעות גדולות הרבה יותר כבר התרחשו בהיסטורה של הכדורגל. אבל קשה לראות את זה קורה, ולא רק בגללי פערי הרמות שניכרו אתמול (ג') על הדשא בבלומפילד (לא ברור אל איזה עולמות של הזיות ושחצנות נכנס ברק יצחקי כשטען אחרי המשחק ש"ראינו שאנחנו קבוצה יותר טובה"), אלא גם בגלל הסטטיסטיקה ההיסטורית: הצהובים מעולם לא ניצחו משחק חוץ באירופה, מול יריבה שדורגה מעליהם בניקוד של אופ"א - בהפרש של שני שערים ומעלה. וזה מה שיידרש בצ'כיה.
אם תודח בשבוע הבא, הרי שמכבי שוב תעשה את זה רחוק מאוד מדלת הכניסה למפעל. כלומר, אפילו לא בשלב הפלייאוף. גם לפני שנתיים עפה מוקדם, על-ידי באזל (התירוץ אז: השווייצרים קבוצה עשירה מאיתנו וגדולה עלינו); בשנה שעברה מאריבור הסלובנית סיימה למכבי את הסיפור (התירוץ: משחק הבית שלנו היה בקפריסין בגלל "צוק איתן"). הפעם יידרשו לתירוץ קצת יותר יצירתי.
3. בשבוע שעבר הזכרנו כאן את המנטרה הקרוייפית השנויה במחלוקת לפיה "הליגה הרבה יותר חשובה מאירופה". היא כנראה לא ממש מדויקת מבחינת מיטש גולדהאר, שרק קמפיין בצ'מפיונס יכול למנוע ממנו עוד עונה עם עשרות מיליונים שייפלו מהכיס. אבל כעת הגיע הזמן לתהות לגבי אימרה נוספת שקרויף מקפיד לחזור עליה: מוטב להשקיע את רוב התקציב בחומר הישראלי, ועם הזרים ללכת יותר בצניעות - כי הם מהווים רק כ-20% מהסגל (חמישה מקסימום מתוך כ-25 שחקנים).
אפשר להבין את ההיגיון המתמטי הפשוט, וזה הרי הוכח כמספיק טוב כדי לפרק בקלות את ליגת העל. מצד שני - הקונספציה הזאת קורסת פעם אחר פעם אחר פעם בקיץ, כשמתחילים לשחק במוקדמות הצ'מפיונס. ובשביל להעפיל לשלב הבתים של הליגה האירופית לא צריך 100 מיליון שקל - גם מכבי פ"ת ועירוני ק"ש היו שם.
הקונספציה קורסת כי יש ישראלים טובים שמכבי לא מצליחה לשים עליהם את היד (חמד, רפאלוב, נאתכו, דמארי, גרשון), ויש ישראלים טובים שגדלים אצלה, משוחררים בפרוטות ואחר כך מתבצע ניסיון להחזיר אותם ביוקר רב (דאבור, קהת). כך שהמונח "הישראלים הטובים ביותר משחקים במכבי" הוא לא כזה באנקר, ודאי כשלוקחים בחשבון גם את התחרות הגוברת מצד מכבי חיפה (עטר) וב"ש (שהר). זה בכל אופן מותיר את מכבי עם המיטב של ליגת העל - אבל במונחים אירופיים, המיטב הזה הוא דרג ד'. כן, גם ערן זהבי שלא נספר באיטליה. הפעם הגיעו לבלומפילד שחקנים מנבחרת צ'כיה, דרג ב' באירופה - והשמידו את הטאלנטים הישראלים.
מה היה קורה אילו היה מושקע טיפה פחות כסף בשדרוגי החוזים של בן חיים וזהבי, ממש טיפה; אם היו מוותרים על בדש שאפילו לא מתלבש; נפטרים ממיטרוביץ'; ועם כל העודף התקציבי שנוצר - רוכשים קשר אירופי אחד, שיכול לשדרג את חוליית מרכז השדה? היא כרגע מובלת על-ידי גל אלברמן, שחקן בן 32 ששיאו המקצועי היה בכלל בבית"ר של גאידמק. מה הבשורה שהייתה אמורה להגיע אתמול מהגנה שהונהגה על-ידי קרלוס גארסיה, שחקן שכבר בעונה שעברה היכולת שלו הייתה במדרון, אך בכל זאת בחרו להשאיר אותו?
4. נו, היה משתלם להחליף את המאמן שזכה בטרבל?