אורי שגיא / צילום: איל יצהר
פסק דין שנתן לאחרונה בית משפט השלום בחיפה מלמד מה קורה כאשר אלוף (במיל') משתמש בקרקע שבבעלותו בניגוד לחוק ובאופן חורג. רשות מקרקעי ישראל(רמ"י) נוהגת בו בעדינות, לפנים משורת הדין, ונוקטת יחס מתחשב בניסיון מתמיד להגיע לפשרה - שלא כמו היחס שלו היה "זוכה" אחד האדם, או אם להשתמש במילותיה של רמ"י עצמה, היא לא נוהגת בו ב"מבחן בוזגלו". וכיצד מגיב האלוף לניסיונות הפשרה הללו? הוא ממשיך בשימוש החורג, עד שזכות התביעה של הרשות בקשר לרוב תקופת השימוש החורג מתיישנת.
בשנים שלפני פרישתו מצה"ל, ירש ראש אגף המודיעין דאז, אלוף אורי שגיא, מהוריו נחלה ביישוב כפר ביאליק, לא רחוק מקריית ביאליק. מדובר בקרקע חקלאית בחלקה, ובחלקה האחר מיועדת למגורים, שבבעלות קק"ל, המוחכרת לשגיא באמצעות רמ"י.
בחלקה החקלאי של הנחלה בנה שגיא בתי אריזה, שמטרתם לשמש לאריזת תוצרת חקלאית. אלא שחקלאות לא מניבה תשואה כבימים עברו. אז מה עושה האלוף? משכיר את המבנה לחברת החשמל.
בין השנים 1997 ל-2010 נערכו 9 ביקורים של פקחי רמ"י בנחלתו של שגיא. בכל אחד מ-8 הביקורים הראשונים, עד לתחילת 2010, תיעד המפקח את השימוש החורג במבנים.
במאי 1997 שלחה רמ"י מכתב ראשון לשגיא, ובו השאלה - האם נעשה שימוש חורג במבנה. הכול כדין, השיב האלוף, והמשיך להשכיר את המבנה באין-מפריע.
שנתיים חלפו, וב-1999 ביקש שגיא להגיש בקשה להיתר בנייה לבריכת שחייה, לסככה ולמבנה עזר בנחלתו. שגיא נענה בתגובה שרמ"י לא תחתום על ההיתר עד שלא יבוא על פתרונו עניין השימוש החורג בבתי האריזה. כאן הביעה הרשות לראשונה בבירור את עמדתה ששגיא מבצע שימוש חורג. אך נראה כי האלוף לא התרגש.
בשנת 2000 נכנס לתמונה סגן מנהל מחוז ברמ"י, ששלח מכתב לאלוף באופן אישי. החלו חילופי מכתבים על פני תקופה שנמשכה לא פחות מ-5 שנים.
בספטמבר 2005 הודיעה מנהלת המחוז לשגיא כי תסכים לחתום על היתר הבנייה שביקש, בתמורה לכך שיפסיק את השימוש החורג בבתי האריזה - החל מסוף אוגוסט 2006 - תום תקופת החוזה של שגיא עם חברת החשמל, וישלם דמי שימוש "ראויים" בהתחשב בשימוש בקרקע.
שגיא הסכים ואף שלח מכתב שבו הודיע על כוונתו שלא להאריך את חוזה השכירות עם חברת החשמל, וביקש לקבל שומה על דמי השימוש שיידרש לשלם.
לאחר קבלת המכתב חתמה רמ"י על היתר הבנייה שביקש שגיא. שגיא קיבל את ההיתר והמשיך בהשכרה החורגת, בניגוד לחוזה החכירה ובניגוד לסיכומים.
בשנת 2005 שלחה רמ"י לשגיא שמאות, שלפיה דמי השימוש הראויים בעבור השנים 1997-2005 הם 361 אלף שקל. שגיא השיג על השומה, והשמאי הממשלתי הכריע שהשומה מצויה בטווח הסביר ואפילו "נוטה לצד הנמוך". החלטת השמאי הממשלתי בערעור לא מצאה חן בעיני שגיא, אז הוא פשוט לא שילם.
בהמשך שלחה רמ"י מכתבים נוספים לשגיא בדרישה לתשלום החוב, שתפח בעוד כ-40 אלף שקל, בשל המשך השכרת המבנה שלא כחוק. אך שגיא לא שילם, וגם לא הפסיק את השכרת המבנה תוך שימוש חורג. רק כשהביעה רמ"י את כוונתה להגיש תביעה נגדו לבית המשפט, הפסיק שגיא את השכרת המבנה.
אלא שלאנשי רמ"י לקח עוד כמעט 3 שנים להגיש את התביעה, וזו הוגשה לאחר סחבת רק בשנת 2010. לכן, כשהוגשה התביעה, עילתה כבר התיישנה בנוגע לרוב שנות השימוש החורג, וגובה התביעה הועמד על מעט פחות מ-200 אלף שקל.
יצוין כי לשאלת "גלובס" - מתי הופסק השימוש החורג במבנה בפועל, השיב שגיא: "אני לא זוכר".
שגיא במבחן בוזגלו
"דין בוזגלו כדין ידלין", אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, בתקופה שבה כיהן כיועץ משפטי לממשלה, והורה לחקור את המועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל, אשר ידלין, כאחד האדם.
ב"מבחן בוזגלו", מטבע לשון העוסק בשוויון בפני החוק, מודה רמ"י בכתובים שהיא פשוט לא עמדה במבחן הזה במקרה של שגיא. לטענתה, שגיא קיבל יחס עדיף על "בוזגלו", משופר מזה של אזרח מן השורה.
רמ"י טענה בסיכומים שהוגשו לבית המשפט, באמצעות עו"ד יואב אבן, כי "אם לסכם את קורותיו של תיק זה בקצרה, רמ"י, בין היתר לנוכח היות שגיא אישיות מוכרת וידועה, לא ששה להגיע עימו לפתחו של בית המשפט, ופעלה ללא לאות על-מנת להגיע עימו להבנות במסגרת החוק והכללים. היא לא נהגה בו 'מבחן בוזגלו', לבטח לא נהגה בו כפי 'מבחן בוזגלו הפוך' (המבחן ההפוך מתייחס ליחס מחמיר מן הרגיל שניתן לאנשים רמי-דרג - ג' מ'), אלא ההיפך הגמור מכך: נהגה בו בכבוד, בסבלנות אין-קץ ומתוך כוונת מכוון לגרום לו להסדרת התשלום, כדי שלא לגלגל את העימות לפתחו של בית המשפט".
שגיא טען בבית המשפט כי נוסח הסכם החכירה שנחתם עימו אינו ברור, וקיימות בו סתירות פנימיות, ועל כן יש לפרש את החוזה כנגד מנסחיו (רמ"י וקק"ל) ולקבוע כי הסכם החכירה לא אסר על השכרת המבנה לחברת החשמל.
עוד טען שגיא כי יש להתייחס להסכם החכירה המקורי שנחתם עם הוריו עוד בטרם קום המדינה, שהתיר לטענתו את השימוש החורג, ולא להסכם המחודש שנחתם עימו בשנת 1992.
השופט אחסאן כנעאן דחה את טענותיו של שגיא ביחס לעצם קיומו של האיסור להשכרת המבנה לחברת החשמל. יחד עם זאת, השופט קיבל את טענותיו של שגיא לגבי דרך חישוב החבות, בהתאם לכללי חישוב שאליהם הפנה שגיא ובהתאם להיקף השימוש החורג במטרים - שהיה נמוך מזה שטענה רמ"י בפועל, והפחית את סכום החבות הנטען לכ-60 אלף שקל בגין 4 שנות השימוש החורג, שהזכות לתבוע בגינן לא התיישנה.
"רמ"י התמהמהה בהגשת התביעה שהוגשה רק בשנת 2010, אף שכבר בשנת 1999 ידעה אודות השימוש החורג", העיר השופט בין נימוקיו שלא לצרף ריבית לסכום שנפסק.
אורי שגיא מסר בתגובה: "אני דוחה בשאט-נפש את הטענות בעניין מבחן בוזגלו. מעולם לא אמרו לי שעושים לי הנחות. בניתי בהתאם להיתר בנייה שניתן כחוק ב-1997. ההיתר ניתן לשימושים של אחסנה, קירור ואריזה. החל משנת 1998 פניתי לוועדה המקומית ובהמשך לרמ"י מיוזמתי, בשאלה האם השימוש שנעשה מותר, והם לא השיבו עד 2005. כך כתוב בפסק-הדין. השומה שקבעה רמ"י הייתה מופרכת, על בסיס גודל שימוש חורג גדול מזה שבוצע בפועל, וכך קבע גם השופט שהפחית אותה. בסופו של יום, הפסקתי את השימוש החורג".