גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ביום 19.4.2006 חתמו אב (התובע) ובנו (נתבע 1) על הסכם מתנה לפיו העביר האב לבנו ללא תמורה שטח מקרקעין בגודל של 1,694 מ"ר. העסקה דווחה כדין לרשויות המס. ביום 25.1.2011 נחתם בין הבן לבין נתבע 2 (הרוכש) הסכם למכירת שטח של 500 מ"ר מתוך מקרקעי המתנה. גם עסקה זו דווחה כדין לרשויות המס. הזכויות בהתאם לעסקת המתנה וכפועל יוצא גם של עסקת המכר לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ואף הערת אזהרה לא נרשמה. למרות עסקאות אלו הגיש האב ביום 23.5.2011 תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובגדרה התבקש בית המשפט להורות על ביטול עסקת המתנה ועל ביטול עסקת המכר. טענת האב הייתה כי כאשר בוצעה עסקת המתנה היה הבן ישר בדרכו, אך במועד מאוחר יותר הסתבך בפלילים לאחר ששרף את כלי רכבו של ראש המועצה ונכלא. עוד טען האב כי מצבו הכלכלי הידרדר והוא נאלץ למכור מקרקעין נוספים על מנת להתקיים. הבן טען, בין היתר, כי לאב אין זכות לחזור מעסקת המתנה שכן היא נעשתה תחת גמירות דעת מלאה. עוד טען הבן כי השקיע סכום לא מבוטל לצורך בנייה עתידית על הקרקע ואביו ניצל את מאסרו בחוסר תום לב על מנת לבטל את עסקת המתנה שבוצעה חמש שנים קודם לכן.

הרוכש (נתבע 2) טען כי היה נוכח בעת חתימת עסקת המתנה ועסקת המתנה לא לוותה בכל תנאי. כן נטען כי מעורבותו של הבן בפלילים הייתה בשנת 2006 בסמוך למועד עסקת המתנה והתביעה הוגשה חמש שנים מאוחר יותר על מנת לסכל את עסקת המכר.

      לכאורה, אם העסקה בין האב לבן הייתה עסקת מכר רגילה (כלומר קרקע תמורת תשלום) הרי שמבחינה משפטית ברור היה לחלוטין כי האב אינו יכול לחזור מן העסקה וזאת מכוח העובדה שהתנאים לכריתת החוזה (גמירות דעת ומסוימות) התגבשו באופן מלא. חזרה בשלב זה הייתה חזרה מחוזה תקף שאינה אפשרית. אלא שבמקרה דנן המדובר היה בעסקת מתנה, ולמרות שמתנה נחשבת לחוזה לכל דבר ועניין הדינים החלים עליה אינם זהים לדינים החלים על חוזה רגיל.

על עסקת מתנה חולשות הוראות חוק המתנה. על פי חוק זה כאשר עסקת המתנה לא הסתיימה בהקניה, הרי שמדובר בהתחייבות לתת מתנה. בעסקת מתנה של מקרקעין, אם העסקה לא הסתיימה ברישום מדובר בהתחייבות לתת מתנה. במקרה דנן כיוון שהמקרקעין לא נרשמו על שם הבן וכתוצאה מכך על שם הרוכש לפנינו התחייבות לתת מתנה - ולא מתנה מוגמרת. חוק המתנה קובע כי כאשר מדובר בהתחייבות לתת מתנה, יהיה רשאי נותן המתנה, במצבים מסוימים, לחזור בו מן המתנה. כך למשל, קובע סעיף 5(ב) לחוק, כי כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על המתנה, יהיה רשאי נותן המתנה לחזור בו אלא אם כן הוא ויתר בכתב על אפשרות זו. במקרה זה הבן שהינו מקבל המתנה שינה את מצבו לרעה בעקבות התחייבות האב שכן הוא מכר חלק מן המקרקעין לרוכש והוא אף השקיע כספים לצורך בנייה ולפיכך לא יכל האב להתבסס על סעיף זה.

אלא שחוק המתנה מאפשר לנותן המתנה לחזור בן מן המתנה אף אם מקבל המתנה שינה את מצבו לרעה, זאת במקרים בהם מקבל המתנה נהג כלפי נותן המתנה או בן משפחתו בהתנהגות מחפירה או במקרה בו חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה. עיקר טענות האב התבססו על אפשרות זו שכן טענת האב הייתה כי התנהגותו הפלילית של הבן היא התנהגות מחפירה. הביטוי "התנהגות מחפירה" פורש בהלכה הפסוקה באופן רחב ובאופן המקל על נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו, אם מקבל המתנה לא נהג בו כראוי כשהבסיס הוא החובה המוטלת על מקבל המתנה לנהוג בתום הלב וכן לנהוג כלפי נותן המתנה בכבוד. הנטל להוכיח את תנאי הסעיף, מוטל על הטוען - נותן המתנה. במקרה זה טען האב כי הבן נהג בהתנהגות מחפירה בכך ששרף את מכוניתו של ראש המועצה ובשל עבירה זו נאסר. בית המשפט דחה את תביעת האב וקבע כי התנהגות זו אינה מהווה התנהגות מחפירה המזכה את נותן המתנה לחזור בו מן המתנה, שכן כדי לזכות באפשרות זו יש להראות כי ההתנהגות כוונה כלפי נותן המתנה או בן משפחתו ובמקרה זה ההתנהגות המחפירה כוונה כלפי ראש המועצה ולא כלפי האב נותן המתנה. יתירה מזאת, במקרה זה האב התובע הוכיח בעדותו כי הסתבכות בפלילים אינה מהווה התנהגות מחפירה שכן הוא נתן לבנו את הקרקע לצרכי בנייה למרות שיעוד הקרקע היה חקלאי. משכך, קבע בית המשפט כי למרות שמדובר בהתחייבות לתת מתנה לא התגבשו התנאים המאפשרים לאב לחזור בו ממתנתו.

אני סבור כי עמדה זו של בית המשפט אינה נקייה מספקות. לפי בית המשפט אם ההתנהגות הפלילית לא כוונה כלפי נותן המתנה כי אז נותן המתנה לא יהא רשאי לחזור בו בשל התנהגות מחפירה. מה הדין למשל, אם מקבל המתנה רצח אדם (שאינו נותן המתנה או בן משפחתו) או אנס אישה, האם אין המדובר בהתנהגות מחפירה שמשפיעה באופן ישיר על נותן המתנה, עת המדובר באביו של מקבל המתנה? האם התנהגות פלילית זו אינה מהווה פגיעה וזלזול כלפי נותן המתנה? לדעתי הרציונל שעומד בבסיס סעיף זה גורר תשובה חיובית ולפיכך העובדה שההתנהגות הפלילית במקרה דנן כוונה "רק" כלפי ראש המועצה אינה משנה. במילים אחרות, ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת בנסיבות דנן.

ד"ר רוני רוזנברג, מומחה לדיני חוזים ולמשפט פלילי, מרצה בכיר בבית הספר למשפטים, המרכז האקדמי כרמל