מי הרוויח ומי הפסיד?
1. העובדים השכירים
לצעדים שסוכמו בין המעסיקים, סוכני הביטוח, האוצר וההסתדרות, יש השפעות חיוביות על העובדים השכירים שחוסכים לפנסיה. ראשית, מדובר על כך שעלויות תפעול החיסכון הפנסיוני שלרוב הושתו על העובדים עצמם דרך דמי הניהול שלהם, ימומנו על ידי המעבידים. מדובר בתשלום מחשבון המעביד שלא יפחת מ-10.5 שקל פלוס מע"מ לעובד לחודש. מדובר בעלות הוצאות כוללת של מאות מיליוני שקלים מדי שנה מצד כלל המעסיקים במשק (להוציא המדינה שמתפעלת את החיסכון הפנסיוני של עובדיה בעצמה).
שנית, כל מקומות העבודה, כולל מקומות קטנים, יידרשו לבצע הליך תחרותי לבחירת ברירת מחדל לעובדיהם, וזה עשוי להנמיך את העלויות לעובדים רבים. ושלישית - העובדים יקבלו לידיהם את החופש לבחור בסוכן הביטוח שעימו הם רוצים לעבוד, ולא יהיו מחויבים עוד לחסוך באמצעות הסוכן שנבחר על ידי המעסיק ושמחויב לו.
2. אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר בראשות הממונה דורית סלינגר
על פניו סלינגר נסוגה כשוויתרה על כוונתה המקורית להפריד בין הגורם שמספק את שירותי התפעול לגורם (הסוכן) שמספק את שירותי השיווק של החיסכון הפנסיוני במקום העבודה. זו הייתה מטרה מרכזית שלה, משום שחששה מניגוד העניינים הפוטנציאלי בין הסוכנים (שלרוב מחויבים למעסיקים) ורצתה להפסיק בהשתת עלויות התפעול על העובד.
אבל, למול ויתור זה, סלינגר קיבלה תמורה ורשמה כמה סימני וי בהסכם, בהם שהמעסיקים התחייבו לשלם עבור התפעול של החיסכון הפנסיוני של העובדים ושהסוכנים התחייבו לגלגל את ההוזלה הזו לחוסכים (ימים יגידו אם זה יקרה), כמו גם ההסכמה שכל מעביד שבו קיים ארגון עובדים יציג יבצע הליך תחרותי לבחירת מסלול ברירת מחדל לעובדים חדשים, ושלעובד תהיה זכות בחירה לגבי הסוכן שדרכו הוא רוצה לחסוך - מהלך שהאוצר מנסה לקדם זה זמן.
3. המעבידים
על פניו המעבידים הם אלה שנדרשים לשלם את מחיר ההסכמות בין כולם, והם לא השיגו דבר - כלומר, הם המפסידים הגדולים מהמהלך, גם אם היו סופגים יותר כאב ראש אם חוק ההסדרים היה עובר ללא שינוי.
הם אלה שיצטרכו להגדיל את תקציב ההפרשות הסוציאליות של עובדיהם, והם שיצטרכו אולי להתמודד עם הבלגן שייווצר מזכות העובד לבחור את סוכן הביטוח בו הוא חפץ. בנוסף, מעסיקים רבים (או ועדי עובדים בגופים רבים) כבר בוחרים כיום ברירות מחדל לעובדים, אבל מעתה כל מעסיק יחויב לבצע הליך תחרותי לבחירת ברירת מחדל לחיסכון לעובדים החדשים - וזה מאמץ נוסף שיהיה חדש לחלק מהמעסיקים, בוודאי הקטנים שבהם.
4. סוכני הביטוח
את הדיון על הסוכנים יש לחלק לשניים: לשכת סוכני הביטוח שמאגדת את כלל הסוכנים ובהם סוכנים קטנים; וסוכנויות ניהול ההסדרים הפנסיוניים הענקיות שנמצאות ברובן בבעלות חברות הביטוח ושמתמחות במתן שירותים מקבילים של תפעול ושיווק למעסיק. מבחינת שני הגופים מדובר בהסכם חיובי בעצם ביטול ההפרדה בין תפעול לשיווק במקום העבודה - דבר שהיה מכניס תחרות חיצונית לשווקים אלה על חשבונם. גם את את עלות התפעול הם לא אמורים להפסיד אלא פשוט לקבל ישירות מהמעסיק. כמו כן, ההסכם מצמצם את האפשרות של חברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל להעביר לקוחות ללא הליך הנמקה מעיק, וקובע שה"יצרנים" לא יוכלו להעביר לניהולם לקוחות עם היסטוריה ביטוחית בהליך פשוט ומהיר.
5. חברות הביטוח ובתי ההשקעות - ה"יצרנים" הפנסיוניים
לכאורה הם נותרו מחוץ למו"מ ולא לקחו חלק בהגעה להסכם. עם זאת, חלקם - חברות הביטוח הגדולות - נהנה מאוד מהמצב הקיים, שבמידה רבה יישמר, בשל אי-הפרדת התפעול מהשיווק.
לכאורה ההסכם מצמצם אפיק מכירות שהגופים שמנהלים את החיסכון הפנסיוני מקדמים בשנים האחרונות - מכירות ישירות ללא ייעוץ, ואולם, נראה שההסכם לא מבשר על שינוי מגמה מבחינת קבוצות הביטוח ששולטות בשוק הפנסיה. ומה מבחינת בתי ההשקעות? ההסכמות החדשות כנראה לא יסייעו להם במה שנכשלו עד כה: לכבוש לעצמם מעמד משמעותי בשוק הפנסיה.
6. ההסתדרות
ההסתדרות רשמה כמה הישגים, ובראשם ההסכמה של המעבידים לשלם עבור התפעול של החיסכון לעובדים שיראו גידול בהפרשותיהם לפנסיה.
