לא חברתי ולא הגיוני
מתבקש שנמחא כפיים למשרד האוצר שפועל בשם השוויון, מיטיב עם החלשים ופוגע באוכלוסייה החזקה והעשירה שנהנית יותר מהטבות המס. אלא שיש בעיה: מה שנלקח עתה לא נלקח מהעשירים אלא מצמרת מעמד הביניים, והמהלך הזה עלול, בסיכון גבוה, לגרום לרבים מדי מחוסכי הפנסיה הצוברת לקבל קצבת זיקנה נמוכה מדי כשיגיעו לגיל הגמלאות. מה גם שמה שנלקח מהם לא ניתן גם לחלשים, בטח לא בראייה ארוכת טווח.
החשש שלנו מהפגיעה בחוסכים רבים ממעמד הביניים, שנהיה עדים לה רק בעוד עשרות שנים ולאחר שהדיון אמש בוועדת הכספים יישכח, נובע מכך שעובדים רבים, בעיקר במגזר הפרטי, יעדיפו להפחית את תשלומי המס ולבחור בהווה על פני העתיד, כלומר לחסוך ממשכורת נמוכה מזו שיקבלו בפועל. כיצד? הם יוכלו לבקש מהמעסיק שלא להפקיד את חלקו לפנסיה ובמקום זאת לקבל אותו כתגמול בשכר. לאורך שנים, הדבר יוביל לפער גדול בין המשכורת שממנה הם חיים לבין קצבת הזיקנה שאמורה לכלכל אותם בזקנתם. נזכיר, מדובר בעובדים הנושאים בחלק ניכר מתשלומי המסים הישירים אך אינם עשירים גדולים שיכולים להתרווח בביטחון שעתידם הכלכלי מוסדר.
אותם עובדים יגיעו לגמלאות עם שיעור תחלופה גרוע מכפי שציפו ורמת חייהם תרד באופן ניכר. השינוי בעייתי אף יותר לאלה שישתכרו יותר מ-2.5 פעמים השכר הממוצע במשך שנים ספורות ולא יוכלו למקסם את הטבות המס לאורך כל הקריירה ולצבור יותר ב"שנים הטובות".
ומדוע אנחנו טוענים שמה שנלקח מ"החזקים" לא ניתן לחלשים? הרי האוצר ויו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, סגרו דיל "חברתי" שבמסגרתו האוצר יקבל את הקיצוץ בהטבות ובתמורה ייתן כספים חברתיים כגון מימון המענקים לרופאים בפריפריה. לכאורה, האוצר קיבל 100 מיליון שקל בשנה ונתן בתמורה 100 מיליון שקל בשנה. אלא שהיעדים החברתיים באים עם תאריך תפוגה של שנתיים-שלוש ואינם תקציב מתגלגל רב-שנתי, בעוד שהורדת תקרת ההטבות לפנסיה היא לעד. כך הביאו האוצר וועדת הכספים לקיטון קבוע בתקרת ההטבות של החוסכים בפנסיה הצוברת.
המהלך לא מפליא. זהו ההיגיון השולט כבר שנים בצמרת האוצר: לחסוך בהוצאה ולהפוך את האזרח לאחראי הבלעדי לחיסכון הפנסיוני שלו. המדינה מצדה זורקת את כולם למים העמוקים, ומי שישחה, ישחה. בעצם לא את כולם. המדינה מפחדת לגעת בעובדיה הוותיקים והמסודרים - הזכאים לפנסיה תקציבית. תחילה דובר על הפחתת תקרת ההטבות לחוסכים בפנסיה הצוברת לצד קיצוץ בזכויות הזכאים לפנסיה תקציבית, שהיו אמורים להגדיל את ההפרשות שלהם לחיסכון העדיף בהרבה שלהם. אבל הזמן עבר ונידונו רק הקיצוץ בהטבות בפנסיה הצוברת. דיון בפנסיה התקציבית - אין.
בינתיים גובר החשש שבשם השוויון המדינה לא ממש תורמת לחוסכים החלשים (מה שהיה אפשר להשיג, למשל, באמצעות שינוי אופן הקצאת האג"ח המיועדות, או באמצעות השתתפות המדינה בחיסכון של החלשים), אבל היא כן לוקחת מהעובדים החזקים יותר, שנושאים בחלק משמעותי של המסים הישירים במשק, ומסתכנת בהפיכתם לגמלאים חלשים בהרבה. אז תרומה לשוויון יש, רק חבל שהיא נעשית באמצעות גרירה מטה.
