גירושין / צילומים: גלובס tv
בית המשפט העליון קבע לראשונה כי גבר יכול לתבוע מזונות מאשתו, אם במהלך חייהם המשותפים הוכח כי היא המפרנסת העיקרית, והוא הסתמך עליה מבחינה כלכלית.
פסק הדין התקדימי ניתן בערעור שהגישה אישה נגד בעלה, עמו היא מצויה בסכסוך גירושים, על כך שנפסקו לה מזונות לתקופה קצובה של 3 שנים.
פסק הדין אינו נוגע במישרין לתיק שהתנהל בפני העליון, אולם לראשונה בית המשפט מנצל את הבמה ואומר באופן ברור כי אין להפלות בין אישה לגבר בכל הקשור למזונות משקמים.
מדובר בבני זוג שהתחתנו ב-1976, ולאורך השנים הבעל פרנס את המשפחה, בעוד האישה ניהלה את משק-הבית. לפני כ-4 שנים השניים החליטו להיפרד. האישה הגישה תביעה למזונות לבית המשפט לענייני משפחה ובקשה לשלום-בית לבית הדין הרבני.
בית המשפט לענייני משפחה סבר כי ממילא כבר לא ניתן להציל את הנישואים, וכי סירובה של האישה להתגרש נובע מניסיון להמשיך ולקבל מזונות. לפיכך, בית המשפט קבע כי היא תקבל מזונות משקמים לשנתיים בלבד.
בבית הרבני, לעומת זאת, נקבע כי האישה איננה סרבנית גט, וכי אין לבעלה עילה מוצדקת לגירושים.
על פסק הדין של בית המשפט למשפחה ערערה האישה לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי היא תמשיך לקבל מזונות משקמים ל-3 שנים במקום שנתיים, או עד אשר תקבל את חלקה בגמלאות של בעלה, שעתיד לצאת לפנסיה בקרוב - לפי המוקדם מבין השניים.
על פסק דין זה הגישה האישה שוב ערעור, הפעם לעליון, וטענה כי יש לחייב את בעלה במזונות ללא מועד סיום, כיוון שבגילה המבוגר ובלי שום ניסיון תעסוקתי, אין היא מסוגלת להתפרנס בכוחות עצמה.
השופטת דפנה ברק-ארז קיבלה את טענת האישה, וקבעה כי כל עוד אין עילת גירושים על-פי הדין הדתי, אין לשלול מהאישה את מזונותיה. לדבריה, כל עוד מתקיים הליך גירושים בבית הדין הרבני, בית משפט אזרחי אינו רשאי לשלול מזונות בנימוק של סרבנות גט, וגם לא ניתן לקצוב אותם בזמן.
יחד עם זאת, הרחיבה השופטת את היריעה וקבעה: "כמובן, מאחר שזהו עיקרון 'אזרחי', הדברים יחולו גם על גבר שהתגרש ועומד באותם תנאים ממש... הדברים אמורים כאשר מדובר בבן זוג, גבר או אישה, הנותר לאחר הנישואים ללא יכולת השתכרות, או בעל יכולת השתכרות מוגבלת מאוד, בשל הסתמכותו על קשר הנישואים..."
לבסוף, נקבע כי הבעל ימשיך לשלם מזונות משקמים לאשתו עד לסיום הנישואים ביניהם, אולם השופטת הוסיפה וקבעה כי אקט זה יחול גם על גבר שהסתמך לאורך שנות הנישואים על אשתו מבחינה כלכלית.
עו"ד רועי סידי, מומחה לדיני משפחה, אומר כי "מדובר בשתי קביעות חשובות: האחת - גם גבר יוכל לתבוע מזונות משקמים כאשר האישה פרנסה את הבית והוא לא עבד, בין אם מכוח הסכמה ביניהם לפיה היא זאת שתפרנס, או בין אם מסיבה אחרת.
"מצד שני, בית המשפט העליון למעשה מצמצם את יכולתו של בית משפט אזרחי לשלול מזונות מאישה, אם בית הדין הרבני קבע שהיא לא סרבנית גט, למעט מקרה של ניאוף. כלומר בית המשפט העליון מעניק את הכוח לבית הדין ושומר על האישה גם היא סרבנית גט לכאורה.
"יש כאן קביעה חשובה נוספת: גם אם בית הדין הרבני יחייב את האישה בגט, ואפילו שנשללה זכותה לקבל מזונות מכוח הדין האישי, בית המשפט יכול לתת לה מזונות משקמים עד הגירושים או חלוקת הרכוש".
לדברי עו"ד רות דיין-וולפנר, מומחית לדיני משפחה, "פסק הדין עוסק ארוכות בתפר שבין סמכות בית המשפט לענייני משפחה לסמכות בית הדין הרבני. בתי הדין הרבניים זהירים מאד בחיוב אחד הצדדים בגירושים, ולכן בתי המשפט לענייני משפחה מצאו פתרונות אזרחיים כדי 'להוציא את העוקץ' מהמצב ההלכתי. במקרה זה, השופטת ברק-ארז פסקה כי עד שבית הדין הרבני אינו קובע כי האישה סרבנית גט, אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לקצוב מזונותיה בזמן".