בנצי ליברמן / צילום: אוריה תדמור
שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, הביע בשבוע שעבר צער על כך שהצעת החוק של משרד המשפטים - לשינוי עבירת מירמה והפרת אמונים - עדיין תקועה ואינה מתקדמת. מזוז אמר את הדברים במסגרת פסק הדין שדחה את בקשת רשות הערעור של ראש עיריית בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני, על הרשעתו בעבירות של מירמה והפרת אמונים.
השופט מזוז הזכיר כי נוכח טענות שהועלו במהלך השנים על כך שנוסח עבירה זו בחוק הוא מאוד כללי ונעדר יסודות עבירה ברורים, גובשה במשרד המשפטים בעבר הצעת חוק לקביעת מבנה חדש לעבירה של מירמה והפרת אמונים.
לפי ההצעה, לצד הגדרה כללית של יסודות העבירה, יבוא בחוק פירוט של 4 סוגי מקרים אופייניים ומובהקים של התנהגות המהווה "מעשה מירמה והפרת אמונים"; וכן "הגדרת סל" משלימה של סוגי המעשים המהווים מירמה והפרת אמונים, אשר אינם נופלים בגדר המקרים הטיפוסיים שנקבעו, אך הם בגדר ההגדרה הכללית.
מזוז, האיש שהעמיד בין היתר את אהוד אולמרט לדין בגין הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות שבה הורשע, הדגיש בהמשך דבריו את חשיבות קיומה של העבירה בספר החוקים, וכתב כי "התנהגות מושחתת של עובד הציבור, תוך הפרת חובת האמונים שלו לציבור, יכולה ללבוש פנים רבות ולבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות וברמות חומרה שונות.
"על כן, כדי להבטיח 'כיסוי' של מלוא קשת המקרים שבהם עובד הציבור מנצל לרעה את תפקידו או מעמדו למטרות זרות, הרי שלצד עבירות שחיתות פרטניות, כגון עבירת השוחד, קיימת העבירה של מירמה והפרת אמונים המנוסחת בצורה כללית והמהווה כאמור 'עבירת אב' כללית, המכסה את כלל מעשי השחיתות בני-העונשין".
חלפו כמה ימים, ואתמול (ב') קיבלה האמירה של מזוז על החשיבות של קידום החקיקה המדוברת משנה-תוקף. זאת, בעקבות הודעת הפרקליטות כי החליטה שלא להעמיד לדין פלילי את בנצי ליברמן, ראש רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), בפרשת נחום לנגנטל, אך להעמידו לדין משמעתי. החלטת הפרקליטות בעניין ליברמן מדגימה פעם נוספת את העמימות והבעייתיות של עבירת הפרת האמונים.
בהודעתה על סגירת התיק הפלילי נגד בנצי ליברמן, כתבה הפרקליטות כי "על אף שליברמן היה מצוי במצב של ניגוד עניינים, הוא נענה לבקשת חברו (לנגנטל) והתערב בסוגייה שלא הייתה אמורה להגיע לשולחנו. מדובר בפרויקט ספציפי שממנו התחייב ליברמן להרחיק את עצמו לחלוטין, במסגרת הסדר ניגוד העניינים שנחתם עימו בעת שנכנס לתפקיד. הסיבה שבגינה התחייב להתרחק מאותו פרויקט היא שהוא (ליברמן) היה מעורב באותו פרויקט ממש, כאיש- סקים פרטי בעבר. לנגנטל חברו היה אמור להרוויח מתוצאות ההחלטה".
לפי נוסח ההודעה, על פניו נראה כי ליברמן עבר עבירה של הפרת אמונים. למה המקרה של ליברמן חמור פחות מהמקרה שבו, למשל, הורשע אולמרט בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות?
אולמרט הורשע בעבירה (בצדק) בגין העובדה שבמסגרת תפקידו כשר התעשייה והמסחר, התערב בהחלטות של מרכז ההשקעות של המשרד, בנוגע לפרויקטים שיוצגו על-ידי חברו, עו"ד אורי מסר. "אסור היה לאולמרט לעסוק בנושאים שבהם מסר פעל כמייצג של לקוחות. אולמרט הפר איסור זה", כתבו שופטי המחוזי בירושלים, שהרשיעו (שוב, בצדק) את אולמרט.
לעומת זאת, הנימוק המרכזי שניתן לחלץ מהחלטת הפרקליטות אתמול שלא להעמיד לדין את ליברמן היה כי "לאחר שבחקירת המשטרה התברר שלאחר מעורבותו הפסולה של ליברמן בנושא, ובעקבות פנייה שנערכה אליו בנושא זה על-ידי עורכי הדין של החברה המעורבת בפרויקט, דיווח ליברמן בדיעבד על מעורבות זו ליועץ המשפטי של הרשות, הוחלט להסתפק במיצוי הדין עימו במישור המשמעתי".
הנימוק הזה נראה חלש מבחינת החוק. לא ברור כיצד הוא עומד בכפיפה אחת עם האינטרס הציבורי של מלחמת חורמה בשחיתות; ובוודאי שהוא אינו תורם להבהרת משמעותה של עבירת הפרת האמונים, ולשאלה, מתי ניגוד עניינים מהווה עבירה פלילית, ומתי הוא נחשב רק לעבירה משמעתית.
כפי שכתב השופט מזוז - למחוקק הפתרונים.