בשנים האחרונות הפך הליך הבוררות, שמהווה אמצעי אלטרנטיבי לפתרון סכסוכים בבתי המשפט, לפופולרי מאוד. כפי שנחשף בעבר ב"גלובס", הבוררים המבוקשים בארץ, בהם שופטים בדימוס, מרוויחים סכומי כסף גדולים מאוד.
הכסף הגדול בהליכי הבוררות גרם לכך שבשנים האחרונות קמו מוסדות פרטיים שמתמחים בניהול הליכי בוררות וגישור. אחד הבולטים שבהם הוא "המוסד הישראלי לבוררות עסקית", בניהולו של השופט המחוזי בדימוס, דן ארבל, שהיה מנהל בתי המשפט.
פסק בוררות שניהל דן ארבל בעצמו עמד לאחרונה במוקד תשומת-הלב והדגים את הבעייתיות שעלולה להתגלות בהליכים מסוג זה.
כפי שפורסם ב"גלובס", ביוני האחרון ביטלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח, פסק בוררות שנתן ארבל נגד חברת מנורה מבטחים בסכסוך שהתגלע בינה לבין בני-הזוג אורית ודניאל מושקוביץ. זאת, לאחר שהתברר כי לארבל יש היכרות קרובה עם אביה של אורית אפרת-מושקוביץ, עו"ד צבי אפרת ממשרד גורניצקי ושות'.
הזוג מושקוביץ לא השלים עם ההחלטה על ביטול פסק הבוררות והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט טען הזוג כי המחוזי שגה בכל קביעותיו - החל מקביעתו לגבי הקשר שבין עו"ד אפרת לארבל; דרך קביעתו כי עו"ד אפרת התערב בהליכי מינויו של ארבל לבורר; וכלה בקביעתו כי הזוג מושקוביץ ידע על הקשרים הנטענים.
במישור המשפטי, הזוג מושקוביץ טען בערעור כי המחוזי שגה כשקבע כי ניתן לבטל את פסק הבוררות בהתבסס על הפרת חובת הגילוי של אחד הצדדים בלבד. זאת, לדבריהם, למרות שלא נמצא חשש ממשי למשוא-פנים של הבורר או חשש לפגיעה ב"מראית פני הצדק".
היום (ג') דחה העליון את הערעור ואישר את פסיקת המחוזי כי פסק הבוררות של ארבל מבוטל, לאור יחסי ארבל עם עו"ד אפרת, ולמרות שלא נמצא דופי בהתנהלותו של ארבל עצמו.
הפרת חובת הגילוי
"לא ראיתי לנכון להתערב בממצאיו העובדתיים של המחוזי, ואני סומך ידי עליהם במלואם", כתב השופט יורם דנציגר בפסק הדין שהתקבל בהסכמתם של השופטים מני מזוז וסלים ג'ובראן.
לדברי דנציגר, "הקביעה כי הזוג מושקוביץ הפרו ביודעין את חובת הגילוי המוטלת עליהם היא קביעה נכוחה, הנטועה היטב במסכת העובדתית של התיק".
השופט דנציגר הציע לבני הזוג לשאול את עצמם כיצד היו חשים אילו היו בכובעה של מנורה מבטחים, ורק בדיעבד היו מתגלים להם כל פרטי המידע על יחסיו של בורר עם אביה של אפרת מושקוביץ.
"המחוזי צדק גם בקביעתו כי הוכח שקיימת אפשרות למעלה מסבירה כי אילו מנורה מבטחים הייתה יודעת את כל המידע, היא לא הייתה מסכימה מלכתחילה למינוי הבורר ארבל", ציין השופט, שהסביר כי "עיון בהסכם הבוררות מלמד כי הוא נועד למינוי בורר מסוים, הוא דן ארבל... העובדה כי הצדדים בחרו שלא למנות לתפקיד הבורר בוררים נכבדים אחרים שהיו שופטים בדימוס, לרבות מהעליון, כמו גם עורכי דין מהבכירים בשוק הפרטי, מחזקת עד מאוד את המסקנה".
דנציגר ציין כי "המחוזי עשה דין צדק גם בעמידתו הבלתי מתפשרת על מילוי חובת הגילוי במקרה הנדון לשם שמירת אמון הציבור במוסד הבוררות".
מעבר לכך, השופט כתב כי "עושה רושם שהמחוזי הבין לעומק את הקושי הרב במתן פסק דינו, המורה על ביטול פסק הבוררות, ואף עשה כל מאמץ כדי לייתר את הצורך בכך. ואולם, בני הזוג מושקוביץ הם שדחו את כל הצעותיו להגיע להסדר כלשהו".
לפסק הדין של העליון ישנה גם חשיבות במישור המשפטי-העקרוני. השופטים פסקו, לראשונה, כי אין מניעה לבטל פסק בוררות בדיעבד על יסוד הפרת חובת הגילוי של צד להליך בלבד, כפי שקבע המחוזי.
עם זאת, השופט דנציגר העיר מספר הערות חשובות בנוגע להפעלת שיקול-הדעת בהחלטה לבטל פסק בוררות בנסיבות אלה. "ראשית, ביטולו של הליך בוררות לאחר מתן פסק הבוררות בשל הפרת חובת גילוי ראוי שיהיה סעד נדיר, שיישמר למקרים שבהם הפרת חובת תום-הלב היא בולטת וחריפה ואינה מאפשרת להשלים עם הותרת פסק הבוררות על כנו", כתב.
לדבריו, כדי לבטל פסק בוררות במקרה כזה, "יש להוכיח היעדר תום-לב היורד לשורשי ההסכמה לפנות לבוררות או למנות את הבורר.
"לצד זאת - וזהו העיקר - יש להוכיח כי ישנה אפשרות סבירה כי אילו הצד שנפגע מאי-גילוי המידע היה מודע לקיומו, הוא לא היה מסכים להתדיין בבוררות כלל, או לפני הבורר המסוים... בהקשר האחרון, מובן כי ככל שיוכח שהצדדים היו דעתניים ונחרצים יותר לגבי זהות הבורר במסגרת הדיונים שנערכו ביניהם עובר לחתימה על הסכם הבוררות, יהיה בכך כדי ללמד על חשיבות המידע מבחינתם, וכדי להקרין על בחינת תוקף הסכמתם בדיעבד".
שנית, ובאותו הקשר, דנציגר כתב כי ניתן להבחין בין מצב שבו הפגם בהליך יורד לשורש ההסכמה להתדיין בהליך בוררות, לבין מצב שבו הפגם מתמצה בהסכמה להתדיין לפני בורר מסוים.
"ייתכן מידע שבגילויו לא היו הצדדים מסכימים להתדיין לפני בורר פלוני, אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הסכמתם לפנות להליך בוררות ככלל. דברים אלה רלבנטיים בעיקר למצבים שבהם הסכם הבוררות לא נוקב בזהות הבורר, ומינויו נעשה מאוחר יותר.
"נדמה על פניו, חרף הקושי המובנה בכך, כי האפשרות לבטל את פסק הבוררות תהא קלה יותר במקרה הראשון, שכן ניתן להניח כי במקרה השני פסק הבוררות (שלכאורה אינו מגלה פגם) היה מגיח לעולם כפסק בוררות, גם אילו היה נבחר בורר אחר, המקובל על שני הצדדים".
את מנורה ייצגו עורכי הדין צבי פירון ואפרת רנד ממשרד מ. פירון.
יחסי השכנות, המפגש בגלריה בתל-אביב והחוקר הפרטי
תחילתה של הפרשה בשנים 2002-2006, אז ניהלו בני הזוג אורית ודניאל מושקוביץ סוכנות ביטוח לביטוחי משכנתאות בשם "בית ביטוח" ופעלו כסוכני ביטוח של מנורה.
לפי בקשת מנורה לביטול פסק הבוררות, בני הזוג קיבלו ממנה מקדמות על חשבון עמלותיהם. לפי הבקשה, מנורה דרשה מהשניים לפרוע חוב של 6.5 מיליון שקל מתוך אותן מקדמות, והם פרעו חלקים ממנו במשך 5 שנים.
ואולם, לאחר שמנורה פתחה בהליכים משפטיים נגדם בגין יתרת החוב, העלה הזוג מושקוביץ טענות בדבר נזקים שנגרמו להם על-ידי מנורה בסכום של 32 מיליון שקל.
הסכסוך בין הצדדים התגלגל, כאמור, לגישור בפניו של השופט בדימוס דן ארבל, אך לאחר שהליך הגישור לא עלה יפה, הסכסוך הועבר לבוררות בפניו באפריל 2012.
פסק הבוררות ניתן באוגוסט 2014, ובמסגרתו קבע ארבל כי על הזוג מושקוביץ לשלם למנורה כ-3.5 מיליון שקל, ואילו על מנורה לשלם לזוג 10.7 מיליון שקל בתוספת 100 אלף שקל כהוצאות משפט.
בהמשך, כאמור, הגישה מנורה בקשה לביטול פסק הבורר, בטענה כי ארבל הסתיר ממנה שהוא חבר קרוב של אביה של מושקוביץ, עו"ד צבי אפרת. עוד טענה מנורה כי משפחתו של ארבל ומשפחת אפרת גרו בשכנות בעבר, וכי עו"ד אפרת נפגש עם ארבל - כנראה במהלך הליך הבוררות בינה לבין הזוג מושקוביץ - בגלריית ליטבק ב"אב. להוכחת טענותיה שלחה מנורה חוקר פרטי כדי שיבחן את קשריו של ארבל עם עו"ד אפרת.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שביטל את פסק הבורר, עלה גם שמו של עו"ד פיני רובין, שותפו של עו"ד אפרת במשרד גורניצקי ושות'.
מפסק הדין, שאומץ היום על-ידי בית המשפט העליון, התברר כי במהלך ניהול המשפט בין הצדדים, ובסיועו של עו"ד רובין, פנה עו"ד אפרת ליועץ המשפטי של מנורה, כדי לשכנע את החברה להפנות את סכסוכה עם בתו להליך גישור.