ברנרד מיידוף / צילום: רויטרס
איש העסקים האמריקאי, ברנרד (ברני) מיידוף, הוא ככול הנראה הנוכל החכם ביותר והגדול ביותר בהיסטוריה. בדרך של הונאת פונזי רימה מיידוף אלפי משקיעים פרטיים ומוסדיים ידועי שם ברחבי העולם בהונאה שהיקפה הגיע ל-65 מיליארד דולר. ביוני 2009 נשלח מיידוף ל-150 שנות מאסר בגין מעשיו.
ואולם, הונאת מיידוף והאפקטים שלה ממשיכים להכות גלים עד היום. לאחר שהתגלתה ההונאה, מונה בארה"ב נאמן על נכסי הפירוק של חברת ברנרד ל. מיידוף, שבאמצעותה ניהל מיידוף את מיליארדי הדולרים שהושקעו אצלו לאורך השנים.
מטרתו המרכזית של הנאמן, אירווינג ה. פיקארד, מאז היא להחזיר לקורבנותיו של מיידוף את כספיהם. עד כה עלה בידיו, לדבריו, להחזיר כ-9 מיליארד דולר לקורבנות.
ביולי 2012 חשף "גלובס" כי הנאמן פיקארד החל לפעול גם בישראל והגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לפירוק עמותת "ישעיה הורוויץ", בפיקוח בית המשפט.
כפי שנחשף ב"גלובס", הנאמן האמריקאי על נכסי מיידוף טען אז, באמצעות עו"ד יונתן אגמון ממשרד סורוקר-אגמון, כי העמותה ועו"ד יאיר גרין, היועץ המשפטי של העמותה ומי שניהל את חשבונותיה, היו "מוטבים ייחודיים ויוצאי דופן של מיידוף, בכך שלמרות שכמעט ולא הפקידו אצלו כספים, התאפשר להם למשוך עשרות רבות של מיליוני דולרים מכספי לקוחותיו האחרים".
לדברי הנאמן, העמותה ביצעה משיכות של למעלה מ-138 מיליון דולר, אף שהפקידה אצל מיידוף 3 מיליון דולר בלבד. הנאמן לא מפרט בבקשתו מדוע זכתה העמותה ליחס מועדף מצדו של מיידוף.
כספי גניבה
הנאמן טען כי במהלך שנות פעילותה, התנהלו כספי העמותה, באמצעות חברה זרה, אצל מיידוף, ונרשמו העברות מחשבון החברה הזרה (שהעמותה שימשה לה נאמן), לחשבונותיו של מיידוף בסך כולל של כ-126.5 מיליון דולר.
ואולם, לדברי הנאמן, "למעט העברה ראשונה בסך 3 מיליון דולר, כל יתר ההעברות היו של רווחים פיקטיביים לחלוטין - העברות רישומיות בלא שבצידן עברו כספים הלכה למעשה".
הנאמן האמריקאי טען כי העמותה פעלה שלא כדין, בכך שהסתירה את העובדה ששימשה נאמן לנכס שהוא חברה זרה, שהחזיקה לכאורה בנכסים של מאות מיליוני דולרים.
עוד טען אז הנאמן כי לאורך השנים העבירה העמותה מיליוני שקלים למוסדות מחקר שונים, בהם אוניברסיטאות ובתי-חולים. ואולם, לדברי הנאמן, "העמותה לא העבירה סכומי-עתק אלה כתרומה בלבד לעידוד המחקר בישראל, אלא בחרה לפעול כמשקיע בעל אינטרסים כלכליים, והתנתה את העברת הכספים בקבלת תמורה על דרך תמלוגים".
הנאמן טען עוד כי "מקורם של כל הכספים העצומים, שתרמה העמותה, בהעברות כספים פיקטיביות ובמעשי מירמה והונאה - שהיו ידועים, או לפחות היו צריכים להעלות חשד אצל חברי העמותה".
היום (ד') התרחשה התפתחות נוספת ודרמטית בפרשה, כשהנאמן האמריקאי על נכסי מיידוף הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באמצעות עורכי הדין יונתן אגמון ועדי נורדמן ממשרד סורוקר-אגמון, תביעת ענק בסך כ-367 מיליון שקל נגד שורת מוסדות אקדמיה ובריאות בישראל. זאת, בטענה כי באמצעות עמותת "ישעיה הורוויץ" הם "קיבלו (שלא ביודעין) כספים גנובים על חשבון קורבנות מיידוף התמימים, ומסרבים להשיב את כספי הגזילה והמירמה לבעליהם החוקיים".
המוסדות אותם תובע הנאמן על נכסי מיידוף הם מוסדות ההשכלה והבריאות המובילים בישראל. כך, למשל, האוניברסיטה העברית בירושלים נתבעת בסכום-עתק של כ-36 מיליון דולר; אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - בכ-18 מיליון דולר; מכון ויצמן - ב-13 מיליון דולר; אוניברסיטת בר-אילן - בכ-10 מיליון דולר; אוניברסיטת תל-אביב - ב-6.5 מיליון דולר; הטכניון - בכ-4 מיליון דולר; והמרכז הרפואי שיבא-תל השומר נתבע בכ-2.3 מיליון דולר.
כמו כן נתבעות חברות מסחור הטכנולוגיה של המוסדות הללו וכן אוניברסיטת חיפה, מכון שפינוזה בירושלים, האקדמיה למוזיקה ולמחול ירושלים, בית-החולים שיבא, בית-החולים רמב"ם, בית-החולים שניידר, בית-החולים קפלן, המרכז הרפואי סוראסקי (איכילוב) בתל-אביב, שירותי בריאות כללית וגופים נוספים.
בתביעת הענק נגד הגופים הללו נטען כי הכספים שהם קיבלו מעמותת "ישעיה הורוויץ" מקורם בגניבה, למרות שהם סווגו בתור "תרומות" ו"מענקים" מהעמותה.
לפי התביעה, במסגרת פעילותו של הנאמן, התברר כי לחשבון הבנק של העמותה הוזרמו כספים שמקורם בחשבון שהיה לעמותה בבית ההשקעות של מיידוף-בלמיס.
לטענת הנאמן, "בחשבון זה, שהיה חלק ממארג הונאת הפונזי של מיידוף, לא התנהלה כל פעילות בניירות ערך, ומעולם לא צמחו בו רווחים על הפקדת הכספים הראשונית בסך של כ-3 מיליון דולר שהתבצעה בחשבון עם פתיחתו".
למרות זאת, טוען הנאמן, "עמותת 'ישעיה' משכה אל חשבון הבנק שלה מחוץ לבית ההשקעות כ-126.5 מיליון דולר, אותם חילקה לגורמים שונים בישראל - וביניהן הנתבעים".
כלומר, לפי הערכת הנאמן, כ-123 מיליון דולר מהכספים שמשכה העמותה מיידוף-מבלמיס, ושבאמצעותם מימנה את פעילותה ואת תרומותיה, נגנבו על-ידי מיידוף ואחרים והועברו לעמותה בניגוד לדין, ומשם הועברו חלק מהכספים למוסדות הנתבעים.
לפי התביעה, "במקום בו רבים הפסידו והגיעו עד פת לחם לעת זקנתם, אחרים - ובהם מוסדות מחקר ולימוד מכובדים ומובילים בישראל - קיבלו כספים בהיקפים משמעותיים, שלא כדין".
הנאמן טוען כי "העובדות המקימות את עילת התביעה מספרות כיצד כספיהם של קורבנות מיידוף התמימים הגיעו אל בתי-חולים ואוניברסיטאות בישראל, כ'תרומות' ו'מענקים'. כספי הגזילה והמירמה הולבנו באמצעות הנתבעים, המסרבים כיום להשיב את הכספים לבעליהם החוקיים - קורבנותיו של מיידוף".
החזקה שלא בתום-לב
בתביעה נטען עוד כי כל ניסיונותיו של הנאמן ובאי-כוחו בישראל לבוא בדברים עם מוסדות המחקר והבריאות בישראל, על-מנת להשיב את כספי הגזילה, עלו בתוהו, משום שהנתבעים סירבו להשיב את הכספים ואף לבוא עימו בדברים.
לפי כתב התביעה, "רובם של הנתבעים השיבו לנאמן תשובות זהות כמעט, בהן נטען כי קיבלו לידיהם את הכספים בתום-לב וכדין, וכי הכספים שהתקבלו מ'ישעיה' הוצאו כבר, כחלק ממהלך התנהלותם הרגילה".
הנאמן פיקארד מסתמך בתביעתו, בין היתר, על דיני עשיית עושר ולא במשפט, לפיהם על אדם, או חברה שקיבלו בתום-לב חפץ גנוב, להשיבו לבעליו החוקיים, שעה שמתברר שמקור החפץ בגניבה.
הנאמן מדגיש כי גם לאחר שנודע לגופים הנתבעים כי מקור הכספים שקיבלו הוא במירמה וגזל, וגם לאחר שפנה אל כל אחד ואחד מהם - סירבו הגופים להשיב את הכספים הגזולים.
לטענת הנאמן, בשעה שהתברר לגופים הנתבעים כי הכספים שקיבלו מעמותת 'ישעיה' מקורם בגזילה ובמירמה - היה עליהם לפעול, לאלתר ומיוזמתם, להשבת כספי העבירה. וכך, משהנתבעים לא עשו כן, קמה עילת תביעה נגדם. "על-פי דין, על הנתבעים להשיב את הכספים שקיבלו ללא תמורה שנגנבו מלקוחות שרומו", נכתב בתביעה.
הנאמן מציין כי "הנתבעים החזיקו וממשיכים להחזיק בכספים הגנובים גם לאחר חשיפת ההונאה של מיידוף". לדבריו, הנתבעים נמנעו מלהשיב את הכספים גם לאחר שעמותת 'ישעיה' פנתה אל חלק מהנתבעים ויידעה אותם מפורשות על מקור הכספים.
הנאמן מציין כי "גם אם היה ממש בטענת הנתבעים כי הם לא ידעו בזמן אמת שמקור הכספים במירמה וגזל... חוסר הידיעה אינו 'מלבין' את הכספים הגנובים שהועברו".
"זאת ועוד", נטען בתביעה, "מרגע שפרשיית מיידוף נחשפה, וגולתה התרמית, ובפרט לאחר שלנתבעים נודע מפורשות כי מקור הכספים שקיבלו מ'ישעיה' היה בלקוחות מיידוף שרומו, לא יכולים עוד הנתבעים לטעון כי הם מחזיקים בכספים בתום-לב".
לסיכום, הנאמן טוען בתביעתו כי "העובדות המיוחדות של מקרה זה, שכמוהן לא נידונו מעולם בישראל, דורשות התייחסות מיוחדת מבית המשפט, שכן הנתבעים, גופים עתירי-הון, מכחישים את הקשר בין הכספים שקיבלו לעצם ביצוע ההונאה של מיידוף, ובעקבות זאת מסרבים להשיב את הכספים שקיבלו לכיסיהם שלא כדין.
"בית המשפט מתבקש לשוות לנגד עיניו, עת יידון בתביעה, את דמויות הקורבנות הישירים והעקיפים של ההונאה. את אותם אנשי עמל קשישים, שנאלצים כעת להתפרנס מעבודות-דחק במקום לצאת לגמלאות; את אותם נזקקים, שחייהם התערערו כשקרנות הצדקה שתמכו בהם קרסו בשל מעשי המירמה של מיידוף; את אותם האלפים שגם כיום, כמעט 7 שנים לאחר חשיפת הפרשה, לא הצליחו לשקם את חייהם וככל הנראה לא יצליחו, עד שייעשה צדק, והשקעותיהם הגזולות תושבנה".
ועד ראשי האוניברסיטאות מסר בשם הנתבעות כי "מדובר בכספים שנתרמו לאוניברסיטאות כחוק, ושנעשה בהם כבר שימוש לצורכי מחקר ואקדמיה".
לדברי הוועד, "לאוניברסיטאות אין ולא היה כל מידע לגבי אופן ודרכי ההשקעה של העמותה, ואי לכך כל דרישה להשבת הכספים שנתרמו להן היא משוללת כל יסוד. יודגש כי התביעה טרם התקבלה".
הנאמן: "ארגון 'נשות הדסה' השיב מיליוני דולרים לאחר שגילה כי הם שייכים לקורבנותיו של מיידוף"
עוד בטרם הורשע ברני מיידוף, לאחר גילוי ההונאה בדצמבר 2008, מינה בית משפט בניו-יורק את אירווינג ה. פיקארד כנאמן על נכסי הפירוק המאוחדים של מיידוף ושל של בית ההשקעות BLMIS שבאמצעותו הוציא לפועל את ההונאה.
במסגרת מינויו הוטלה על פיקארד המשימה לאתר את נכסי מיידוף ו-BLMIS ולהשיבם לעשרות אלפי אנשים שהפקידו כספיהם בבית השקעות התרמיתי שהקים מיידוף.
בתוך כך, הנאמן וצוותו נדרשו לנהל מערך חקירה עצמאי שבדק בשנים האחרונות אלפי חשבונות. כתוצאה מפעילות זו הצליח הנאמן פיקארד לגבות עד כה כ-10.9 מיליארד דולר ולהשיב למשקיעים למעלה מ-9.1 מיליארד דולר, על-פי חלקם היחסי בהשקעות ב-BLMIS. זאת, מתוך סכום הונאה כולל של 65 מיליארד דולר.
במסגרת פעילותו של הנאמן, התברר כי לחשבון הבנק של עמותה ישראלית בשם "ישעיה הורוויץ" הוזרמו כספים שמקורם בחשבון שהיה לעמותה בבית ההשקעות BLMIS.
לטענת הנאמן, "בחשבון זה, שהיה חלק ממארג הונאת הפונזי שבוצעה במסגרת BLMIS, לא התנהלה כל פעילות בניירות ערך, ומעולם לא צמחו בו רווחים על הפקדת הכספים הראשונית בסך של כ-3 מיליון דולר שהתבצעה בחשבון עם פתיחתו. למרות זאת, עמותת 'ישעיה' משכה אל חשבון הבנק שלה מחוץ לבית ההשקעות כ-126.5 מיליון דולר, אותם חילקה לגורמים שונים בישראל - וביניהן הנתבעים. כ-123 מיליון דולר מהכספים שמשכה 'ישעיה' מ-BLMIS, ובאמצעותם מימנה את פעילותה ואת תרומותיה, נגנבו אפוא על-ידי מיידוף ואחרים, מלקוחות BLMIS שרומו, והועברו אל 'ישעיה' ללא זכות שבדין".
בדצמבר 2010 הגיש פיקארד, מכוח סמכותו כנאמן, תביעה בניו-יורק נגד העמותה ואחרים במטרה להשיב יותר מ-154 מיליון דולר שהועברו, לטענתו, במירמה מ-BLMIS. במסגרת כתב התביעה, נטען כי העמותה ויועצה המשפטי, עו"ד יאיר גרין, ידעו על התרמית שניהל מיידוף. בימים אלה מתבררת התביעה.
במקביל לתביעה זו ממשיך הנאמן פיקארד לפעול להשבת הכספים שנגנבו במירמה והועברו על-ידי העמותה למוסדות בישראל. הבוקר, לאחר שנים של הכנות, בדיקות ופניות אל הנתבעים, הגיש הנאמן, באמצעות עורכי הדין יונתן אגמון ועדי נורדמן, את תביעת ענק כנגד הגופים אשר נטען נגדם כי קיבלו כספים שמקורם בגניבה וסווגו בתור "תרומות" ו"מענקים" מהעמותה.
עו"ד יונתן אגמון, המייצג את הנאמן בארץ, מציין כי "לפני 3 שנים, ארגון 'נשות הדסה' (באמצעות הגוף שלה בארה"ב) השיב מיליוני דולרים שהוא קיבלה מ-BLMIS, בין היתר באמצעות עמותת 'ישעיה', לאחר שהתגלה לו כי הכסף שקיבל היה כסף שנגזל מלקוחות BLMIS שרומו".
לדברי אגמון, "הנאמן בדעה שעל הנתבעים לנהוג באותה צורה ולהשיב את הכספים הגזולים שקבלו. בסירובם לנהוג בצורה מוסרית ומכובדת, הנתבעים בחרו להציב את עצמם יחד עם הגנב - מיידוף - ולא עם קורבנותיו. החזרת כספים הגזולים היא הדבר הנכון לעשותו".
