עובד שפוטר מחברת הביטוח AIG ישראל חויב לשלם לחברה 25 אלף שקל וכן הוצאות משפט בסך 2,000 שקל, לאחר שטען טענת שווא לפגיעה בחופש ההתארגנות של עובדי החברה. בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעתו של העובד שטען כי פוטר לאור מעורבותו בהתאגדות העובדים בחברה. השופטת אריאלה גילצר כץ, פסקה כי פיטורי העובד היו כדין, וכי העובד לא היה פעיל בהתארגנות העובדים ועשה שימוש ציני בזכות ההתארגנות.
ליאב בנאיבגי הועסק בחברת AIG קרוב לשלוש שנים, ובתפקידו האחרון עבד במחלקת שימור לקוחות. בשנה האחרונה לעבודתו הוא הרבה לאחר לעבודה, נתפס בהפרת נהלים בנוגע לאיוש העמדה ונתקבלו תלונות מלקוחות על יחסו אליהם. בחודש פברואר 2014 זומן בנאיבגי לשימוע, ולאחר שלקח אחריות על הפגמים בתפקודו וביקש הזדמנות אחרונה - הוחלט להימנע מפיטוריו באותה עת ולהעמידו בתקופת ניסיון נוספת.
אלא שגם לאחר שיחה זו העובד המשיך לאחר לעבודה והמשיכו להצטבר נגדו תלונות נוספות מלקוחות. בעקבות זאת, העובד זומן לשימוע נוסף בחודש ספטמבר 2014 ולאחריו פוטר.
העובד פנה יחד עם ועד העובדים לבית הדין וטען, באמצעות עו"ד זאב כפיר, כי פיטוריו נבעו מהיותו פעיל בהתארגנות העובדים בחברה. העובד ביקש צו שיורה להשיבו לעבודה או לפצותו בסכום של 100 אלף שקל.
AIG, באמצעות עורכי הדין דפנה שמואלביץ, אייל לוי, ועידו רזגור, ממשרד רובין-שמואלביץ, טענה כי יש לדחות את התביעה. לדברי החברה, ההתארגנות בה החלה בינואר 2014, הוכרה על ידי החברה, ולאחר כשנה וחצי של מו"מ קיבוצי אף נחתם הסכם קיבוצי בין החברה להסתדרות. הוכח, כי התובע לא היה חבר ועד, לא היה בין המקורבים לוועד ולמעשה תרומתו להתארגנות הסתכמה, לפי עדותו, בהחתמת מספר עובדים על טפסי הצטרפות.
החברה גם לא הייתה מודעת לפעילות התובע, והדבר נודע לה לראשונה רק לאחר שזומן לשימוע ערב פיטוריו. עוד טענה AIG כי העובד הוא מפר משמעת סדרתי, שבתקופת עבודתו הקצרה נערכו לו שיחות התראה רבות, והוא לא השכיל לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו.
בית הדין קיבל את עמדת החברה ופסק, כי פיטורי העובד היו מוצדקים וכי אין כל קשר בין הפיטורים לבין ההתארגנות. בית הדין נתן משקל לכך שאפילו ההסתדרות לא טענה לקשר בין הפיטורים להתארגנות.