יכול להיות שזה נגמר?
משחק הכדורסל מכבי תל-אביב ביורוליג, יום חמישי 20:30, ערוץ 10 וערוץ ספורט 5 HD
דווקא מול הדימוי השמאלני שלהם, מה שמסתדר לרוב טוב יותר עם אהדת הפועל, ימצאו הערב האוהדים הגדולים ביותר של מכבי תל-אביב בבית הוורד בגבעתיים, מקום מושבו של ערוץ 10.
נכון שאי-אפשר להבטיח את הגביע - ואפילו לא פיינל פור בכל עונה, אבל כשרוכשים את זכויות השידור למשחקי מכבי תל-אביב ביורוליג, מצפים לקבל ממנה שעתיים של רייטינג סביר לפחות עד מארס-אפריל.
מאחר שלא בספורט עסקינן, אלא בטלוויזיה, לא אנסה לנתח כאן את הכישלון המקצועי של מכבי העונה, אלא רק אצביע על ההימור הכרוך ברכישת מפעלי ספורט מתמשכים.
אלמנט של סיכון מתלווה לרכישה של כל מפעל שכזה, אך נניח שמניחים את הכסף על ליגת האלופות בכדורגל למשל, אפשר להניח שלפחות אחת או יותר מקבוצות כמו ברצלונה, ריאל מדריד, צ'לסי, באיירן מינכן ועוד כמה שמות נוצצים, יעפילו לשלבים הגבוהים של המפעל.
כאשר מבססים את הרכישה על הצלחתה של קבוצה אחת (כמו במקרה של היורוליג - שאינה מעניינת כמעט איש, אלא בהקשר של מכבי תל-אביב), רמת הסיכון עולה פלאים.
בשנה האחרונה הגדיר את עצמו ערוץ 10 מחדש כמפלטו של הצופה הנבון. ובכן, הגיע הזמן שימצא כבר גם פתרון אלגנטי לימי חמישי. לפיכך, הדחה של מכבי הערב עשויה להסתבר עוד כברכה במסווה שתאלץ אותו לנטוש את אזור הנוחות שבו שהה זמן רב מדי.
אשר לערוץ הספורט, הצלע השנייה לשידורי היורוליג, גם שם ינשמו צופים רבים לרווחה אחרי שהערוץ לא הפסיק למשכן את מהדורות חדשות הספורט שלו, בעיקר בימי חמישי, לטובת נושא שהעניין בו הולך ודועך.
שישי חם
יומן שישי החדש עם איילה חסון, יום שישי 20:00, ערוץ 10
מעבר של עיתונאים בין כלי תקשורת הוא עניין די שכיח. ובכל זאת, נדמה שהמעבר של איילה חסון לחדשות 10 הוא מהמשמעותיים שידענו לאחרונה.
בפעם האחרונה שערוץ 10 התהדר בכוכבת בסדר גודל שכזה, הייתה זו מיקי חיימוביץ' שחצתה את הכביש מערוץ 2. המעבר ההוא הוכיח שלפרסונות אין כמעט השפעה על הרייטינג: המהדורה של מיקי חיימוביץ' לצידו של יעקב איילון דשדשה בטבלאות הצפייה, בעוד פנים אלמוניות יחסית (באותה תקופה), כמו של יונית לוי ודני קושמרו, הביאו את חדשות 2 למספרים מצוינים.
במילים אחרות, בכל הקשור לשידורי חדשות, מתברר כי הפלטפורמה עושה את הפרסונה ולא להפך (מישהו, חוץ מכמה קשישים שעוד רגילים לצפות ב"מבט", זוכר שיעקב אילון היה פעם "מר טלוויזיה" החדש?).
חזקה על יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10, וגולן יוכפז, מנכ"ל חדשות 10 - מי שאחראי על השדרוג הפנטסטי של מחלקת החדשות שלו - שהם יודעים את כל זה.
אם כך, למה הוחלט להביא את זלאטן איברהימוביץ' לחוד ההתקפה הברצלונאי שכולל כבר את מסי, סוארז וניימאר? ובתרגום למי שאינו דובר את שפת הכדורגל: למה צורפה איילה חסון בדיוק למשבצת שאותה חולקים כבר רביב דרוקר וספי עובדיה (שרק לפני זמן לא רב החליף את נדב פרי, שנראה לאחרונה על אסדת קידוח בלב ים)?
לא בכדי שאלתי דימוי מתחום הכדורגל: מאמנים נוהגים לומר ש"עכשיו נהיה אפילו עוד יותר טובים", לפעמים זה אפילו מצליח. רק שכמו אצל קבוצת כדורגל שנמדדת תמיד לפי המשחק האחרון שלה - גם טבלת הרייטינג לא תעניק יותר מדי ימי חסד למהלך החדש: חסון תצטרך להוכיח מהר מאוד שההחלטה לשלוף אותה מערוץ 1 הקורס הייתה נכונה, ושמשבצת השידור של יום שישי, זאת שבלעה כחור שחור את טובי אנשי ערוץ 10, נתפרה בדיוק למידותיה.
לא מאיימים על יונה
"יונה", יום שישי 22:00, ערוץ yes קולנוע ישראלי
הביקורות התייחסו אל הסרט הזה בנימה "פושרת פלוס", מה שאומר שעם מעברו מהקולנוע לטלוויזיה - שמזכה כמעט כל סרט, למעט סרטי פעולה, בציון משודרג - הוא בהחלט יכול להיחשב לטוב, לפרקים אפילו טוב מאוד.
הסרט הזה מבוסס על הביוגרפיה של המשוררת יונה וולך, מהדמויות המסעירות של חיי הרוח בישראל, כפי שנכתבה בידי יגאל סרנה: יצרית, מוכשרת, סוערת, מטורפת - ובעיקר, המשחררת הגדולה של המיניות הנשית.
מי שעושה את הסרט הזה לא פחות מהביוגרפיה עליו הוא מבוסס היא נעמי לבוב, אחת התגליות הגדולות לטעמי בתחום המשחק בעשור האחרון, עם יכולות שנעות בין הקומי לטרגי, בין סקסי למפחיד, בין צלילות לטירוף (כמו שדורש התפקיד הזה למשל).
לא הכרתי את וולך אישית, אבל יש לי תחושה שהיא הייתה אוהבת מאוד את הליהוק הזה לסרט על חייה.
* ציון: 8
