העוקץ שבקצבה
רבים חושבים כי מקורה של מדינת הרווחה החל בדמוקרטיות האירופיות בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. אך האמת היא שמקורה של מדינת הרווחה הוא באחת הדיקטטורות הריכוזיות ביותר בהיסטוריה, זאת של גרמניה בהנהגת "קנצלור הברזל", אוטו פון ביסמרק.
ביסמרק לא ייסד את מדינת הרווחה כדי לעזור לעובדים, אלא כדי לשלוט בהם. דוגמה לכך היא הפנסיה. ביסמרק קבע שכדי להיות זכאי לפנסיה, על העובד להפריש סכום כסף מסוים, והמעסיק יפריש סכום נוסף. למעשה, המעסיק לא הפריש את הסכום מכיסו, אלא קיזז אותו עם הסכום שהעובד היה מקבל, אלמלא הייתה לו פנסיה.
כלומר, כדי לקבל את הפנסיה, העובד הפסיד בכל חודש חלק מהכנסתו. את התמורה הוא אמור היה לקבל כאשר הוא הגיע לגמלאות. אבל באופן לא מפתיע, ביסמרק קבע שגיל הפנסיה יהיה 70, וזאת בתקופה שבה אורך החיים הממוצע היה 50 שנה. בעזרת ההבטחה הזאת לתשלום עתידי, ביסמרק הרגיע את העובדים שדרשו תוספת שכר. אלא שבמקום עם כסף, העובדים נשארו עם ההבטחה.
התוכנית של משרד האוצר לקצץ את הפנסיות ב-20% ואולי אפילו ב-40%, מלמדת שהרבה לא השתנה מאז ימי ביסמרק. גם היום, כדי להיות זכאי לפנסיה, העובד מוותר בכל חודש על סכום שהיה מרוויח אם לא הייתה לו פנסיה, ובתמורה הוא אמור לקבל פנסיה אחרי שיפרוש לגמלאות. מה שכן השתנה מאז ביסמרק הוא, שהיום חלק גדול מהעובדים כן מקבלים סכום כלשהו כפנסיה, אך לא את אותו סכום שהם הפרישו. זאת, משום שמשרד האוצר דואג שבקופות יהיה עודף, כלומר, שכל אחד יקבל רק לפי מה שנצבר בקופה.
מכיוון שכיום הריבית נמוכה, האנשים שחוסכים כיום לעתיד, לא צוברים באותו קצב כמו אלו שחסכו לפניהם, כשהריבית הייתה גבוהה בהרבה. התוצאה היא, שיש לקצץ בקצבה לאלו שיוצאים היום לפנסיה, אף שהם צברו סכומי כסף גם בתקופה שבה הריבית הייתה גבוהה.
אפשר לנחש כי אם המצב היה הפוך, משרד האוצר לא היה מגדיל את הפנסיות של אלו שחסכו בתקופה שבה הריבית הייתה נמוכה. כך שהעובדים בעצם לא מרוויחים מהפנסיה. הם רק מוותרים על חלק מהכנסתם כיום, כדי לקבל סכום שהוא קטן יותר מהסכום שחסכו.
ההסבר של משרד האוצר הוא, שהפנסיה בכל-זאת משפרת את מצבם של העובדים, כי אחרת העובדים לא היו חוסכים מספיק לעצמם. זה גם ההסבר לכך שמשרד האוצר קובע כמה העובדים יפרישו, וגם אילו חברות ינהלו עבורם את הכספים. מנגד, משרד האוצר לא מסביר, שאף שהוא מכריח את העובדים לחסוך, הוא לא מבטיח כמה גמלה הם יקבלו בעתיד.
נראה כי לדעתו של משרד האוצר, מצבם של העובדים הוא יותר טוב כאשר משרד האוצר וחברות הביטוח שמנהלות את הפנסיות מקבלות את ההחלטות עבור העובדים, ולא כאשר העובדים מקבלים את ההחלטות עבור עצמם.
הכותב הוא כלכלן במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה
