דילמה רוסף נשיאת ברזיל / צלם: רויטרס
זה הזמן לפטר אותם, את שרי האוצר המציגים מראה לפני הנשיא, ורוצים "שינויים מבניים מרחיקי לכת". זה קרה החודש בשני יהלומים של כתר ה-BRICS, שתי תקוות גדולות של תזמורת עולמית "רב-קוטבית", שבה יככבו גם סולנים דרומיים: ברזיל ודרום אפריקה.
הן נועדו להיות המעצמות הכלכליות הראשונות מדרום לקו המשווה, בנות-בית בכל דיון מרכזי על העתיד. הן הראו החודש, שהן מנוהלות בידי חובבנים, או אידאולוגים חסרי תקנה, או בוסים מפלגתיים ציניקנים.
דרום אפריקה היא אולי האכזבה הגדולה ביותר. מפלגת השלטון שלה, הקונגרס האפריקני הלאומי (ANC) נהנית ממונופול מלא זה עשרים שנה. הנשיא השלישי שלה הוא ג'ייקוב זומה. קשה להעלות על הדעת מישהו הראוי פחות מזומה להמשיל את דרכו של נלסון מנדלה, הקדוש המעונה שהנהיג את דרום אפריקה אל שלטון הרוב השחור. זומה הוא רודף בצע, צמא-שררה, מניפולטיבי, חסר עכבות מוסריות בהתנהגותו הציבורית והפרטית.
דרום אפריקה משלמת מחיר כבד על תלותה במחצבים ליצוא. זהבה, יהלומיה, הפחם שלה נמכרים כיום בחלק קטן של מחירם לפני עשר שנים, כאשר עמדה בשיא פריחתה. היא עשתה מעט מאוד כדי להתכונן לימי סגריר, והתוצאה היא קפיאה על השמרים, אבטלה שכלכלנים קוראים "מבנית" (שליש מכוח העבודה), ופוטנציאל עצום של אי יציבות פוליטית.
המיניסטר של שלושת השמות
זומה הפליא את כל רואיו בסגולות השיור שלו. הוא אבל הצליח להיחלץ פעם אחר פעם מסף-מוות פוליטי. אבל החודש הוא הרחיק לכת. מלהיטותו להשתלט על כל מקורות הכוח, הוא הדיח את שר האוצר שלו, נלאלנלה ננה (Nene), והחליף אותו בבן-בלי-שם, פוליטיקאי כל כך לא ידוע, עד שהודעות רשמיות נקבו בשלושה שמות פרטיים שונים בשבילו.
זה היה זמן רע לשעבד את צורכי הכלכלה לסדר היום הפוליטי של הנשיא. הראנד של דרום אפריקה איבד שליש מערכו מאז תחילת השנה, והכלכלה גדלה בשיעור של 2% ופחות. על-פי חישוב מקובל, דרום אפריקה זקוקה לצמיחה שנתית של 7%, כדי ליצור מקומות עבודה למצטרפים החדשים. במובן הזה היא דומה לסין ולהודו. הדחת שר האוצר קירבה את דרום אפריקה במידה מסוכנת אל מעמד "זבל" בדירוג של סוכנויות האשראי הבין לאומיות.
הסערה שקידמה את פני שר האוצר החדש היתה כה גדולה, כה בוטה וכה מזיקה עד שלזומה לא היתה ברירה, אלא לפטר את האיש עם שלושת השמות, ולמנות תחתיו שר אוצר כבד-משקל מתקופת כהונתו הראשונה, פראווין גורדהאן (Gordhan). הראנד התאושש במקצת, הרבית ארוכת-המועד פחתה במקצת, אבל הנזק לרצינותה של דרום אפריקה עמד בעינו.
זומה הכריז בלי ניד עפעף, או אולי עם ניד או שניים, ש"כממשלה דמוקרטית, אנחנו מטעימים את חשיבות הצורך להאזין לאנשים ולהתחשב בדעתם". יש לזומה כמעט עוד שנתיים וחצי ארוכות בשלטון, ויינתנו לו הרבה הזדמנויות להוסיף ולגדוש את הסאה. הוא פשוט אינו מסוגל שלא להתערב, וחישוביו הפוליטיים מיוסדים על פטרוניות וטובות הנאה, לא על האזנה לעצה מלומדת.
כך פוטר שר האוצר לוי
נשיאת ברזיל דילמה רוסף פיטרה החודש את שר האוצר שלה, ז'ואקים לוי. סניור לוי התנגד לפתיחת הארנקים, בניסיון להפיח רוח חיים בכלכלה הגוועת.
הנשיאה היא סוציאליסטית, ותיקת מחתרת מרקסיסטית משנות ה-60. מפלגתה עלתה לשלטון לפני 12 שנה, וניצחה בארבע בחירות רצופות, בזכות צמיחה בלתי מופרעת. סוציאליסטים, בייחוד רדיקלים, בייחוד לטינו אמריקנים, אינם טובים בניהול מדיניות צנע.
כאשר הפופולריות האישית שלה עומדת מתחת ל-10%, ומפלגתה חשודה בשחיתות מסיבית, רוסף רוצה להזרים. זה מה שעשה ברק אובמה ב-2009, ואולי הציל בזה את אמריקה ואת העולם כולו משפל. שר האוצר לוי חשב שזה הזמן למשמעת פיסקאלית, בייחוד כאשר שיעור האינפלציה בברזיל מעמיד אותה בין 25 הארצות פגועות-המחירים ביותר בעולם.
רוסף החליפה אותו בשר התכנון שלה, נלסון בארבוסה, שמיהר להבטיח "המשך היציבות הפיסקאלית". השווקים הגיבו באי-אמון, מפני שמדוע היה צריך לפטר את לוי רק כדי להמשיך את דרכו.
זבל, זבל
בין מאה הכלכלנים הבולטים ביותר בברזיל שוררת הסכמה שבשנה הבאה תוסיף הכלכלה להצטמק, בשיעור שבין 2.8% ל-3.7%. כלכלנים מתלבטים אם לקרוא לזה "מיתון", או אולי "שפל", אסוציאציה לא-נעימה על שנות ה-30. חוץ מזה, שבניגוד לשנות ה-30, ובניגוד לציפיות ההגיוניות, המחירים עומדים בסימן עליה. האינפלציה בשנה היוצאת מתקרבת ל-11%.
שתי סוכנויות דירוג, סטנדרד אנד פור בספטמבר ופינץ', הורידו בשבוע שעבר את החוב הברזיליאני למדרגת "זבל": מביש כשלעצמו, אבל בייחוד מזיק, מפני שברזיל תצטרך להבטיח ריבית קצוצה כדי לגייס כספים בשוק הפרטי. לא תהיה לבנק המרכזי ברירה, אלא להוסיף ולעלות את הרבית קצרת-המועד. היא כבר עומדת על שיעור בלתי נסבל של 14.5%.
לפי הבנק המרכזי של ברזיל, חובותיה של הממשלה שווים לשני שלישים של התוצר המקומי הגולמי. לפי אלברטו ראמוס, ראש מחקר אמריקה הלטינית בגולדמן סאקס, פרעון החובות ותשלומי הרבית מגיעים ל-20% של התמ"ג (מצוטט ב"פייננשל טיימס"), אם כי רק חלק זעום נוגע לנושים זרים.
משקיעים זרים נמלטים בהמוניהם מברזיל. קרנות, המתמחות בשוק הברזיליאני, רשמו בשנה היוצאת ירידות של עשרות אחוזים. הסכמה רחבה שוררת בין מנהלי קרנות, שביסוד המשבר בברזיל עומדת הפוליטיקה, ורק "רוב פוליטי חדש" יוכל לתקן מסלול. רוב כזה, בהכרח, יבוא ימינה ממפלגת השלטון. הבחירות האחרונות, שכבר עמדו בסימן משבר, התקרבו להניב רוב כזה. אבל ברגע האחרון הסוציאליסטים הצליחו להפיח די פחד, לגייס את המוני תומכיהם בשכונות העוני, ולחדש את המנדט של הנשיא רוסף.
אבל מאז הבחירות בברזיל, בתחילת הסתיו, התחוללו שני מהפכים אלקטורליים דרמטיים בשכנה דרומית ובשכנה צפונית של ברזיל.
בארגנטינה נבחר בתחילת החודש נשיא חדש עם סדר יום, שהשמאל הלטיני קורא לו בבוז "ניאו-ליברלי". המהלך הראשון של נשיאותו היה ניוד המטבע הלאומי והנמכת מסים ומכסים.
בוונצואלה, שבה הוכרזה "מהפכה סוציאליסטית" לפני 15 שנה, האופוזיציה הלא-סוציאליסטית נחלה באמצע החודש ניצחון עצום ממדים בבחירות לקונגרס. הנשיאות עודנה בידי השמאל הרדיקלי, ויש סימנים מדאיגים שהממשלה תנסה לעקר את הקונגרס החדש מכוחו החוקתי, אבל ברור שהוונצואלים מאסו במדיניות הכלכלית של ממשלתם.
משהו מעין זה יתכן גם בברזיל, אבל יצריך המתנה ממושכת, אלא אם כן תצלח תוכנית האופוזיציה להדיח את הנשיאה באמצעים פרלמנטריים.
אשרי מפחד תמיד
פחד מפני החלופה הוא מקור הכוח - וגם מקור השיתוק - בארצות BRICS אחרות. ANC השלטת בדרום אפריקה יוצאת נשכרת מ"רודנות האמונה ש'אין אלטרנטיבה'", כותב פרינס מאשלי, מחבר של ספר החוזה את נפילת ה-ANC. לפי שעה, התחזית הזו מעוגנת בציפיות הגיוניות, אבל לא במצב-הדעת הקיבוצי של שחורי דרום אפריקה. הם אינם מסוגלים שלא להצביע בעד התנועה, אשר ייצגה את עלבונם ואת מאווייהם במשך תשעים שנה של אפליה גזעית ממוסדת.
אין כסף לכבוש ארצות
אבל בשעה שבדרום אפריקה ובברזיל יש חירויות פוליטיות ומפלגות אופוזיציה, ולדימיר פוטין, ראש הצלע השלישית במחומש BRICS, אינו מקבל עליו את הסיכון. הוא שם לב שאופוזיציות קטנות נוטות לגדול, לפעמים בן לילה, אם הן מורשות להתקיים. ביוון, שנתיים של משבר הקפיצו מפלגת אופוזיציה זעירה מ-5% ל-36% - ולשלטון. את האופוזיציות האלה צריך להרוג כשהן קטנות, יודע פוטין.
אבל גם בשעה שאיש אינו מסכן את עריצותו, ופולחן האישיות שלו אינו יודע גבול, כלכלת רוסיה שותתת דם. ההסתמכות הרת האסון שלה על יצוא מחצבים, בייחוד נפט וגז, נותנת את אותותיה בכל תחום של פעילות. הצריכה הפרטית יורדת השנה אל הרמות של המיתון העולמי הגדול מ-2008 (נתוני OECD). השנה, כלכלת רוסיה עומדת להצטמק ב-3.8%, על-פי הערכת הבנק העולמי. הבנק נאלץ לתקן הערכה קודמת, ביוני, שחזתה הצטמקות של 2.7%. חומרת השקיעה של מחירי הנפט, שהגיעו השבוע אל 36 דולר לחבית, אולי תצריך עוד כמה תיקוני הערכות.
כדי להבין את גודל השבר הרוסי, די לזכור שהערכותיה התקציביות של רוסיה היו מיוסדות על מינימום של 61 דולר לחבית כדי לאזן את התקציב, והרבה יותר מזה, קרוב למאה דולר, כדי לעמוד במשימות פיתוח שאפתניות (כמו למשל כיבוש של ארצות שכנות).
הקרן הלאומית, שבה הופקדו יתרות התקציב העצומות של שנות העשור שעבר, מתרוקנת והולכת. על-פי חישוב אחד, הכסף בה יאזל לחלוטין ב-2017. יתרות מטבע החוץ מידלדלות, והניתוק של רוסיה משוקי ההון הבין לאומיים - תוצאת הסנקציות על פלישתה לאוקראינה - מקשה על חברות רוסיות לפרוס מחדש את חובותיהן.
תעשיית האנרגיה הרוסית משלמת מחיר כבד. לא זו בלבד שהתמוטטו הכנסותיה של גאזפרום, ענקית האנרגיה המניבה עשירית מהתמ"ג הרוסי, אלא שכסף אינו מושקע במודרניזציה של שדות הנפט. רובם מוסיפים לשאוב מבארות שנקדחו בזמן הסובייטי.
השבוע הודיע חברת הנפט Conoco, חלוצה של השקעות מערביות, כי היא מסתלקת מרוסיה. היא ניסתה את כוחה 25 שנה, בהתמודדות בלתי פוסקת נגד זיוף נמשך של כללי המשחק. זה השתלם, או לפחות היה הכרחי, כאשר היה נדמה שרק במעמקי סיביר אפשר למצוא נפט. אבל עכשיו יש די נפט בצפון דקוטה ובמפרץ מקסיקו, ולקונוקו נמאס מרוסיה.
מי שרוצים רמז על הסיבות מוזמנים לעיין בצו המעצר החוזר, שרוסיה הוציאה השבוע נגד ולדימיר חודורקובסקי, לפנים איל הנפט הגדול ביותר. הוא הוחזק עשר שנים במחנה כפיה בסיביר לפני שקיבל חנינה מסיבות הומניטריות לפני שנתיים. עכשיו, רוסיה רודפת הצדק רוצה להחזיר אותו אל הצינוק, כי גילתה שהוא לא רק גנב, אלא גם רצח. מי בדיוק משתוקק לעשות עסקים במקום כזה, אלא אם כן אין לו ברירה.
כשהודו תוכפל
הסקירה הזו לא כללה את סין ואת הודו, מקום כתיבתה של הרשימה. הסיבה הפרוזאית היא שנגמר המקום, אבל גם מפני שהמשבר בסין הוא בעל צדדים ונפח שונים מאוד מזה של שלוש הארצות הנ"ל. סין גם מגלה סימני התאוששות.
אשר להודו, היא הארץ היחידה ב-BRICS, הרושמת השנה הצלחות כלכליות. סגן שר האוצר שלה חזה השבוע, שכלכלתה תוכפל בתוך עשר שנים, ותעמוד על חמישה טריליון (5,000 מיליארד) דולר בשנה. ראש ממשלת הודו נמצא היום ברוסיה, ומגיש שם רשימת קניות נאה של טילים, טנקים וספינות מלחמה. זה היה תמיד עסק טוב, אבל זה לא יפיח רוח חדשה בלבנות היבשות של BRICS.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny