קריירה / צילום: Shutterstock
תהליך מציאת עבודה בתפקידים בכירים לוקח כשנה ואף יותר ותלוי בין השאר בתחום העיסוק הספציפי (בתחומי משאבי אנוש ומערכות מידע, למשל, משך הזמן ארוך יותר); במיצובו של המנהל בשוק העבודה הרלוונטי (שנגזר ברובו מהתפקיד האחרון בקריירה); וכמובן באפקטיביות תהליך החיפוש. רבים מהבכירים אינם מודעים למשך התהליך, שנוטה להתארך באופן משמעותי בשל שימת דגש יתר על דרכי חיפוש בלתי אפקטיביות, דוגמת חברות השמה ואתרי דרושים.
להמחשת הדברים אביא דוגמה מייצגת של תהליך חיפוש מוצלח של סמנכ"ל תפעול במגזר ההיי-טק. מדובר במהנדס בן 49 עם קריירה מרשימה, רצופת הצלחות בחברות בינוניות מקומיות וגלובאליות, הממצבת אותו ב-15-20% העליונים של סמנכ"לי התפעול בישראל.
תהליך החיפוש נמשך 10 וחצי חודשים, כשהבחור עושה שימוש בכל הכלים המקובלים - נטוורקינג, חברות השמת בכירים, אתרי דרושים וכו'- על פי הפירוט הבא:
- פנייה ל-11 חברות השמת בכירים, מתוכן הגיע לראיון ב 6 חברות
- שימוש ב-5 אתרי דרושים שהניבו 1,521 משרות פוטנציאליות, ל-407 (27%) מהן הגיש מועמדות לאחר סינון קפדני ביותר והתאמה גבוהה לדרישות
- פנייה יזומה לחברה איתה היה לו קשר מקצועי
- הפעלת רשת הקשרים - כ-45 איש בדרגות בכירות שונות
התוצאה: 28 פניות של מעסיקים שהציעו שלל משרות בדרגי ניהול שונים, מתוכן 6 הבשילו להצעת שכר - 3 משרות הגיעו באמצעות רשת הקשרים שלו, אחת דרך חברות השמה, אחת כתוצאה מהפנייה היזומה לחברה, והאחרונה מאתרי הדרושים. חלק מהמשרות נפסלו עקב הצעות שכר "מבישות" (לדבריו), משרה אחת התבטלה, ובין השתיים הנותרות הוא בחר בתפקיד סמנכ"ל תפעול בחברת הייטק בינונית אליה הגיע באמצעות רשת הקשרים שלו.
שנה של בזבוז זמן
חלפו מספר חודשים מתחילת העבודה והוא מאד מרוצה מהתפקיד, אבל נותן עם טעם מר מתהליך החיפוש. "כמעט שנה של בזבוז זמן מוחלט" הוא מתאר את התקופה, "באותה מידה יכולתי לשבת בחוסר מעש, רק לתקשר עם חברים ומכרים ולהגיע לתוצאה זהה". הוא לא מבין מה קרה לכל מאות המשרות אליהן הגיש מועמדות. "איפה הם מצאו מאות בכירים יותר מנוסים ממני, ומה קרה עם כל המשרות שהמנהלים האלה פינו?", הוא שואל, תוהה האם שוק העבודה הזה (למעלה מ-1,500 משרות) אכן קיים במציאות או שזהו שוק פיקטיבי / וירטואלי המשרת את חברות ההשמה, אתרי הדרושים ותעשיית ההכשרה למציאת עבודה.
אכן אין ספק שחלק לא מבוטל מהמשרות הללו לא קיימות, כפי שטוענים מרבית המשתמשים באתרים הללו, המתעקשים שיש שם משרות שפרסמו חברות שנסגרו כבר לפני עשור, שהרי אם היה קיים פירושו שקרוב ל-10% מהמשרות במגזר העסקי עומדות בכל רגע נתון על המדף. מדוע? כי למעלה מ-75% מהמשרות כלל לא מתפרסמות, שיעור שהולך ועולה ככל שהמשרה בכירה יותר.
זו הסיבה שאתרי דרושים מתאימים למשרות זוטרות בעיקר, ולכאלה שחברות מעסיקות במסות גדולות (אנשי שירות/מכירות/טכנאים/אנשי פיתוח/בדיקות וכו'), ולא לתפקידים בכירים ואיכותיים. גם בחברות השמה המצב לא מזהיר שכן נגישותן מוגבלת לאחוז נמוך מאד מהמשרות, שהולך ויורד עם העלייה בבכירות, כאשר כמעט כל משרה פוטנציאלית מטופלת ומתפרסמת על ידי מספר חברות השמה (מה שתורם לניפוח השוק).
ברשת הקשרים ולא ברשת
האם מדובר בניפוח יזום של כמות המשרות על ידי גורמים אינטרסנטים? להערכתי לא. במקרה הגרוע הם לא מתאמצים לטייב נתונים, מה גם שהתשובה לשאלה הזאת ממש לא חשובה. מה שחשוב זו ההבנה שחיפוש אפקטיבי מחייב הקצאה משאבים שתואמת את נפיצות המשרות. מחפשי עבודה חייבים להפנים שכמעט כל המשרות הפוטנציאליות (80% בקירוב) נמצאות ברשת הקשרים שיש או אין להם, ולשם עליהם להפנות 80% מהמאמצים.
אחרת תעבור שנה שלמה, למעלה מ-1,500 משרות על הנייר, שתי הצעות עבודה בלבד, בשכר מביש (וגם זה רק בתנאי שאתם ממוצבים גבוה).
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com