הנפקת מנקיינד בבורסה בת"א / צילום: קובי קנטור
רישומה של חברת מנקיינד בישראל נעשה בעידודו של מנכ"ל הבורסה, יוסי ביינארט, ובתמיכתו של יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר. הבורסה והרשות סברו כי רישום (כפול) של חברות זרות בבורסה בתל-אביב, וכניסתן למדדי המניות המקומיים, יעודדו את המסחר בתל-אביב.
אין זה מפתיע שביינארט, מי שהמשך העסקתו (לרבות חבילת הבונוסים שלו) תלוי ישירות בביצועי הבורסה, רצה בכל מחיר את מנקיינד האמריקאית אצלו בבורסה. גם רשות ניירות ערך נתנה ברכתה למהלך, שכן האוזר שב והצהיר כי החזון שלו הוא שהבורסה בתל-אביב תהפוך ל"מרכז-פיננסי-בינלאומי".
בכל מחיר. מנכ"ל הבורסה ביינארט
הסוסים כבר ברחו
וכך, גחמות אישיות ושיקולים לא ענייניים (בלשון המעטה) הובילו להתממשות תרחיש שהיה צפוי מראש: מנקיינד קרסה בתוך חודשים ספורים, ומי שהחזיק בתעודות סל ו/או קרנות נאמנות שמחקות מדדים, יצא בשן ועין מהמהלך. מאז שמנקיינד החלה להיסחר בבורסה בתל-אביב (בסוף אוקטובר 2015), המניה איבדה כ-80% מערכה, והמשקיעים "השבויים" הפסידו מאות מיליוני שקלים.
בבורסה וברשות ניירות ערך הבינו את הטעות, וחסמו את הכניסה של מניות זרות למדדי הבורסה. אך גם כאן, בדומה לפעמים הקודמות, ההבנה הזו הגיעה מאוחר מדי; וסגרו את דלת האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו.
ומה עושה בימים אלה רשות ניירות ערך, המופקדת על שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים? מבקשת מוועדת הכספים של הכנסת לאשר לה לשוב ולגבות את האגרות המלאות מהחברות הציבוריות שבפיקוחה, חרף מצבה הקשה של הבורסה.
בעוד מנקיינד הייתה עסוקה ב"דייג" של פראיירים (משקיעים שסמכו על הרשות), הרשות הייתה עסוקה ב"דייג" של כספי אגרות לקופתה ובקידום שיווקי, מתוקשר היטב, של הרעיון התמוה להפרטת הבורסה. יובהר כי מדובר בקדימון בלבד למה שיקרה אם אכן יאפשרו לבורסה לפעול כחברה עסקית לכל דבר ועניין.
בתמיכתו. יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר
רשלנות רבתי?
יצוין כי על-פי סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אין אפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד המדינה (לרבות רשות ניירות ערך) בגין עוולות נזיקיות או מתוקף תפקידה כרגולטורית. אולם מבחינה משפטית וציבורית, הגשת תובענה כזו נגד הבורסה (שהיא חברה המוגבלת בערבות חבריה), ההנהלה הבכירה ונגד הדירקטורים המכהנים בה, היא חלופה מעשית ומתבקשת - הגם שמאתגרת במקצת.
מדוע "מאתגרת"? כי בעבר הבורסה העלתה את הטענה המקדמית (שלא נדחתה) כי יש לראות בה "רשות", וככזו לא ניתן להגיש נגדה תובענה ייצוגית, בגין נזק שנגרם על-ידי צד ג' (מחוזי - ת"א - 1464/06; כך לפי החלטת השופט ד"ר ע' בנימיני מיום 4.5.2007).
והנה, בתחילת השבוע שעבר, קרה מה שאמור היה לקרות: לבית המשפט הכלכלי הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית ענקית נגד הבורסה, בגין נזקי הסאגה העגומה ששמה מנקיינד (ת"צ (כלכלית) 15869-01-16). ההנחה היא שהתובעים יצלחו את תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית, וכנראה שהתשובה לבקשה תהיה חיובית.
השאלה שבית המשפט הכלכלי (השופט חאלד כבוב) יידרש אליה בעת בירור התובענה הייצוגית היא זו: האם לא פעלו כאן בפזיזות ובחוסר שיקול-דעת, לאור העובדה כי אנשי שוק ההון הזהירו, בזמן אמת, את הבורסה (והרשות) מפני צירופה של מנקיינד (כשהיא במצוקה פיננסית), ואף התריעו על אפשרות סיום חוזה ההפצה של המוצר היחיד שלה בתחילת 2016 (מה שאכן אירע).
נדמה כי במקרה שלפנינו קיימת אפשרות מסתברת לקיומה של רשלנות, אולי אף רשלנות-רבתי. בנוסף, מדובר באירוע שהרשות והבורסה עצמן מצאו כבלתי תקין. שאם לא כן, מה מקום נמצא לשנות (בדיעבד) את מנגנון הרישום והכללים שהן ניסחו? מה מקום נמצא בקריאת הרשות (המאוחרת) לקרנות הנאמנות שלא להשתתף בהנפקה? עצם הניסיונות לתקן את הפגם מעידים על כך שאכן נפל פגם ברישומה של מנקיינד למסחר בתל-אביב.
ובאשר לכיסים העמוקים, אל דאגה: לבורסה יש הון עצמי של מאות מיליוני שקלים, וההנהלה הבכירה בה מכוסה בפוליסת ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה. ממילא, גם אם לא יתקיימו תנאי הסף, עדיין פתוחה הדרך בפני כל משקיע ומשקיע שנפגע מהמהלך להגיש תביעה אישית נגד הבורסה (ואחרים).
המסקנה המתבקשת היא שההתנהלות האחרונה בשוק ההון הישראלי, בניצוחם של האוזר וצמרת הבורסה, מצביעה על מה שצפוי לנו אם הבורסה אכן תופרט ותהפוך לחברה פרטית-עסקית השואפת למקסם את רווחיה, שאינה מתחשבת בסיכונים הנובעים מרדיפת הרווחים.
האינטרסים של מנהלי הבורסה, המגובים לעתים בעצימת עין מצד רשות ניירות ערך, יוצרים "קוקטייל מסוכן" למשק הישראלי. לציבור המשקיעים נותר רק להמשיך לקוות שבפעם הבאה בבורסה וברשות לא יירדמו, שוב, בשמירה.
■ הכותב הוא עורך דין ועמית הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. הכותב הועסק בעבר ברשות ניירות ערך.