איתן ששינסקי / צלם: איל יצהר
המדינה צריכה לנהל בעצמה את כספי הפנסיה בהתאם למודל השבדי של תשואה מובטחת - כך טוען פרופ' איתן ששינסקי.
בדברים שנשא היום (ב') בכנס של מרכז טאוב, אמר ששינסקי כי ב"מקום לטפל בכל פעם בנושא נקודתי אחר הקשור לפנסיה, עדיף לערוך שינוי מערכתי כולל" שיבטיח את כספי החוסכים מפני תנודתיות ודמי ניהול גבוהים.
"אני תומך במהלכים האחרונים של הממונה על שוק ההון כמו הורדת דמי הניהול והגנה על גמלאים, אבל אני חושב שצריך לשקול ללכת בעקבות מדינות שהלכו יותר רחוק. אני יודע שזה תהליך טראומתי, וזה לא יקרה ביום אחד, אבל זה עדיף על פני ניסיון לתקן בכל פעם ואז הבעיה צצה בעיה במקום אחר".
לחלופין הציע ששינסקי לשקול פתרונות נקודתיים לבעיות כמו גובה דמי הניהול. הוא ציין כדוגמה את צ'ילה, המנהלת מכרזים בין קרנות הפנסיה שבהם זוכה קרן הפנסיה שמציעה את דמי הניהול הנמוכים ביותר, כפי שצוין אתמול בדוח ה-OECD.
באשר למודל הרצוי, אמר ששינסקי כי "הדוגמה הצ'יליאנית יכולה ללמד אותנו המון. הם היו הראשונים להפריט את הביטוח הלאומי שלהם לחלוטין למודל של קרנות פנסיה בבעלות פרטיות. המודל הזה היה מוצלח מבחינת התשואות, אבל סבל מדמי ניהול ועמלות גבוהים מאוד והיה מאוד לא יעיל מהבחינה הזאת. חוסך ממוצע בצ'ילה צריך להפריש 10% משכרו (לעומת 5.5% בישראל), לשלם 3% דמי ניהול ועמלות לקרנות המצליחות. זה היה פתרון בעייתי. בבריטניה בדיוק אותו הסיפור - דמי הניהול מאוד גבוהים. במקום המודל הזה צריך לאמץ מודל אחר שלפיו מופרש סכום רעיוני ובגיל הפרישה הסכום הופך לאנונה בריבית שקובעת הממשלה (משכנתא). אני חושב שזה מודל מאוד רצוי כי אז לא צריך יותר להתעסק בעמלות".
ששינסקי אמר לאחר מכן בשיחה עם "גלובס" כי "יש מדינות כמו שבדיה, איטליה, אסטוניה, לטביה ואחרות שהלכו על שיטה אחרת לגמרי באמצע שנות התשעים - וזו הצלחה גדולה. זו שיטה של חשבונות אישיים שמנוהלים על ידי המדינה, והריבית נקבעת על ידי המדינה ללא קשר לשוק אבל עם התאמות מסוימות כשהתנאים בשוק משתנים באופן מהותי. בשבדיה, למשל, התשואה נקבעה על 5% ועכשיו הורידו קצת כדי להתאים לריבית השווקים. דמי הניהול אפסיים וזה הופך לקצבה בהתאם לריבית שהמדינה קבעה. כל הכספים מנוהלים על ידי המדינה והיא מנהלת אותם. בדרך הזו המדינה מנטרלת את משקי הבית מהתנודתיות ומסיכוני הריבית והעמלות הן אפסיות".
תוכניתו של ששינסקי צפויה לעורר התנגדות באגפים שונים באוצר, שמעוניינים להקטין את הסיכון שהמדינה לוקחת על עצמה בכספי הפנסיה. כבר היום שוררת התנגדות באגפי התקציבים והחשבת הכללית לאג"ח המיועדות שהמדינה מעניקה לעמיתי קרנות הפנסיה החדשות והוותיקות - משום שאג"ח אלה נושאות ריבית גבוהה מהריבית בשוק והמדינה נאלצת לסבסד את ההפרש בסכום שעלותו הגיעה ב-2015 ל-3.5 מיליארד שקל. על רקע התנגדות זו העריך "גלובס" בעבר כי רכיב האג"ח המיועדות יצומצם בשנים הקרובות, בוודאי אם הריבית בשוק תישאר ברמתה הנוכחית.
המודל המקובל כיום בישראל הוא מודל מופרט, כאשר חלק מכספי העמיתים בקרנות הפנסיה (30%) הוא בתשואה ריאלית מובטחת (באג"ח מדינה מיועדות) של 4.86%. ועדה בראשות מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, המליצה לאחרונה על מודל סיכון מותאם גיל הדומה למודל הצ'יליאני. לפי המודל החדש שייכנס בהדרגה, המדינה לא תקצה אג"ח מיועדות כלל לחוסך לפנסיה עד הגיעו לגיל 50. מגיל 50 עד גיל הפנסיה יוקצו לחוסך אג"ח בהיקף 30% מהתיק, ומגיל הפרישה יגדל משקלו של רכיב האג"ח ל-60% מהתיק (באגף שוק ההון וההסתדרות המליצו להגדיל את רכיב האג"ח המיועדות ל-70%).
המדינה כבר הפסיקה להנפיק אג"ח מיועדות לקופות הגמל (ב-1987) ולביטוחי המנהלים (ב-1991 ו-1992). בקרנות הפנסיה הוותיקות יורד רכיב האג"ח המיועדות בהדרגה והוא כבר נוגע ברף ה-30%.
"הצרכנים הולכים לאיבוד בים המידע"
הכנס של מרכז טאוב בנושא מצב התחרות בישראל נערך על רקע דוח ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, על כלכלת ישראל שפורסם אתמול. קלוד ג'ורנו, הכלכלן שחיבר את דוח ה-OECD, הביע במושב תמיכה בדברי ששינסקי. "בתחום הפנסיה יש בעיה של מידע א-סימטרי בין הצרכנים לבין הספקים, הצרכנים הולכים לאיבוד בתוך ים המידע ולא יודעים תמיד איך לבחור את הקרן שגובה את דמי הניהול הנמוכים ביותר. אנחנו סבורים שיש צורך ביותר תחרות בין קרנות הפנסיה. אחד הדברים שיכול להיעשות הוא קרנות פנסיה פסיביות המושקעות במדדים ודמי הניהול שמשלמים להם הם שברירי אחוז ממה שמשלמים לקרנות הפנסיה הרגילות. הייתי שמח מאוד לעבור לקרן כזאת, אך, לצערי, הרגולציה הנוכחית בצרפת מונעת זאת ממני".
בדוח ה-OECD שפורסם אתמול נמתחה ביקורת על היעדר שקיפות מספקת בהתחייבויות הפנסיה התקציבית של הממשלה הנאמדות במאות מיליארדי שקלים. בעיית חוסר השקיפות חריפה במיוחדבמערכת הביטחון ובגופים הציבוריים הנתמכים, ובראשם האוניברסיטאות - תופעה ש"גלובס" התריע עליה לא פעם בעבר ואף בתחקיר של העיתון שצוטט בדוח ה-OECD (פשיטת הרגל של האוניברסיטה העברית", אלי ציפורי, 13.11.14) שחשף כי האוניברסיטה העברית נמצאת למעשה במצב של פשיטת רגל כי יש לה התחייבויות של 12.6 מיליארד שקל לפנסיה תקציבית ותשלומים לפנסיה של 600 מיליון שקל מדי שנה. כמו כן, היא משלמת לבכיריה חבילות פנסיה של 8-10 מיליון שקל.
המחברים קראו לאוצר להתערב בתוכניות פנסיה תקציבית נדיבות מדי כמו זו של האוניברסיטה העברית, וכתבו כי "ייטב להעביר את ניהול הפנסיה של צה"ל, המשטרה והשב"ס ממשרדי הביטחון וביטחון הפנים לידי משרד האוצר". בנוסף קראו מחברי הדוח למדינה להעלות את שיעור ההשתתפות של העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית מעל ל-2% כיום. האוצר יזם בשנה שעברה העלאת ההשתתפות ל-7%, אך הדבר נתקל בהתנגדות נחרצת של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן.
ששינסקי התייחס גם לענף הבנקאות ואמר כי פיקוח על מרווחי האשראי של הבנקים לא יפתור את העיוותים שגורם המבנה האוליגופולי של הענף. לדבריו, "אני לא מתלהב מפיקוח על מחירים. הניסיון בישראל ובמקומות אחרים בעולם מראה שזה לא עובד הכי טוב. כולנו מכירים את הרווחיות של הבנקים. אני חושב שבבנקים המחיר אינו משקף את העלות המלאה של המבנה. בבנקאות זה משתקף בשכר הגבוה של העובדים ולא רק של הבכירים שבהם. עובדי הבנקים הם תמיד מספר אחד או שתיים בגובה השכר. הם יכולים לעשות את זה בגלל המבנה של השוק.
"האמצעים שעומדים בידי הרשויות לא מסוגלים לטפל בבעיית השכר הגבוה בבנקים, ולכן אני תומך בהפרדת חברות כרטיסי האשראי אבל אני סקפטי שזה יפתור את הבעיה. פיקוח על מרווחי האשראי לא יפתור את הבעיה. גם כניסת המוסדיים לשוק האשראי לא תסייע כי הם לא בנויים להלוואות למשקי הבית - ולכן אפלייתם של משקי הבית והעסקים הקטנים תימשך. הפתרון היחיד שיכול לסייע הוא לחץ תחרותי. למשל מיזוג של בנקים קטנים שיביא להקמת בנק שלישי גדול - יכול לסייע יותר".