פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
סמי לוי מואשם בעבירות כלכליות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. במסגרת החקירה נגדו "תפסה" המדינה את כל רכושו, ובין היתר סכומי כסף שנתפסו בשני חשבונות בנק בהיקף של 90 אלף שקל; שתי מכוניות מסוג ריינג' רובר; שני שטחים חקלאיים ברמת-השרון (5 דונם ו-20 דונם), המצויים בבעלות רשות הפיתוח, ועליהם רשומה הערת אזהרה לטובת לוי; סירה שערכה נאמד בכ-308 אלף שקל; 3 שעוני-יד שערכם נאמד בכ-134 אלף שקל; שתי טבעות שערכן נאמד בכ-73 אלף שקל; ויהלום שערכו נאמד בכ-12 אלף שקל.
הליך תפיסת רכושו של לוי הפך אותו הלכה למעשה מאדם בעל נכסים ל"חסר כל", ומי שנדרש לייצוגה של הסנגוריה הציבורית, על חשבון המדינה.
לוי לא קיבל את רוע הגזירה ופנה לבית המשפט מחוזי בתל-אביב, בבקשה כי ישחררו חלק מנכסיו, על-מנת לאפשר לו לשכור ייצוג משפטי פרטי, כדי לנהל את הגנתו בצורה הטובה ביותר.
וכך הגיעה לפתחו של השופט בני שגיא השאלה העקרונית אם ראוי להורות על "שחרור" רכוש שנתפס ומוחזק מכוח צווים זמניים - ו"גורלו" צפוי להיות מוכרע במסגרת בקשת חילוט שהגישה המדינה - כדי לאפשר לנאשם לשכור שירותי עורך דין פרטי?
בהחלטה שנתן לאחרונה, השיב השופט שגיא בשלילה לשאלה זו, כשהוא קובע כי "התפוסים הם לכאורה תוצרי עבירה, רכושו של הציבור אשר נגזל על-ידי לוי, ומשכך - אין מקום לאפשר לנצל כספים אלה למטרות 'פרטיות', בוודאי כאשר קיים בחוק הסדר הכולל פתרון ראוי לסיטואציה של חוסר יכולת כלכלית - ייצוג על-ידי הסנגוריה הציבורית".
"ללא משכנתא או הלוואות"
תחילת הפרשה ביולי השנה, אז הוגש נגד לוי כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות מס, מירמה והלבנת הון. לוי מואשם כי הוציא חשבוניות פיקטיביות וביצע פעולות ברכוש אסור בהיקף של כ-66 מיליון שקל, בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.
בהליכי המעצר יוצג לוי על-ידי סנגור פרטי, ולאחר שחרור בתנאים מגבילים, לוי ייצג את עצמו בהליכי המעצר. עם הגשת כתב האישום נגדו, החל לוי להיות מיוצג על-ידי הסנגוריה הציבורית.
בבקשה לשחרור חלק מנכסיו התפוסים, טען לוי כי התפיסה מונעת ממנו להתנהל באופן סביר מבחינה כלכלית, ולדאוג להגנתו על-ידי שכירת עורך דין פרטי.
לוי התייחס לערכם של נכסי המקרקעין ששווים, כלשונו, "בסביבות 42 מיליון שקל", זאת נוכח שינויים בתב"ע והפשרת הקרקע לבנייה. "קחו נכס משמעותי שקניתי לפני המון שנים, יש לי הערת אזהרה משנת 1999, יש לי גן אירועים שהיה פעיל ועשה אירועים, שלי פרטי, יש לי עוד 10 דונם עם תב"ע לבנייה, שאפשר לבנות שם 300 יחידות דיור. יש לי הוכחות שהכול שלי, אין לי משכנתא או הלוואות, קחו את זה ושימו בצד, ושחררו לי את רכוש. אני רוצה למכור את השעון שלי, את הטבעת של אשתי, את הסירה שיש לי בכנרת ועוד", אמר לוי לשופט.
במסמך השלמת הטיעונים בכתב שהגיש סמי לוי לאחר הדיון כבר נטען כי נכסי המקרקעין שבבעלותו שווים כ-512 מיליון שקל.
גם הסנגור הציבורי המחוזי, עו"ד ד"ר אלקנה לייסט, הצטרף לבקשתו של לוי, וטען כי אין להטיל על הסנגוריה הציבורית את מלאכת ייצוגו של אדם בעל ממון, וכלשונו: "הסנגוריה הציבורית לא הוקמה כדי להגן על אנשים שיש להם 40 מיליון שקל שעכשיו מוקפאים, ואפשר בסופו של דבר, לשחרר חלק קטן מכסף זה כדי שייצגו את עצמם".
מנגד, טענה באת-כוח המדינה, עו"ד לירון גולי וקנין, כי על הסנגוריה הציבורית לייצג את לוי, בין היתר משום שאין לראות ברכוש שנתפס כרכוש של לוי, אלא כרכוש הציבור ממנו נגזל, ולכן אין מקום לתת ללוי "ליהנות" מרכוש זה.
השופט שגיא ציין תחילה כי הגם שלוי טוען לבעלות מלאה בנכסי המקרקעין, קיימים מספר טוענים לזכות ביחס אליהם, קיימות הערות אזהרה, עיקולים וטענה בעלת משקל, לפיה הזכויות במקרקעין אמורות לשוב לרשות הפיתוח אם ישונה הייעוד.
באשר לשאלה העקרונית, השופט קבע כי מדובר לכאורה ברכוש שנגזל מהקופה הציבורית ומיועד לשוב אליה, וכי יש לאפשר לציבור לקבל את שנגזל ממנו ללא "קיזוז" הוצאות בהן חפץ הנאשם (שכירת עורך דין פרטי).
"אין חולק כי לכל אדם זכות לבחור את בעל המקצוע המעניק לו שירותים מקצועיים, אלא שזכות זאת רלוונטית במקרים בהם נעשה שימוש בכספים כשרים לצורך שכירת אותם שירותים", קבע השופט. "באותם מקרים בהם ידו של אדם אינה משגת לשכור שירותיו של עורך דין פרטי, בין אם נוכח חיסרון כיס 'זמני' ובין אם נוכח חסרון כיס 'קבוע', מוטלת משימת הייצוג על כתפיה של הסנגוריה הציבורית".
השופט הוסיף כי יש לדחות על הסף גם את הטיעון של הסנגוריה הציבורית, לפיו דחיית הבקשה תוביל לפגיעה בהליך ההוגן ולפגיעה ביכולתו של לוי להוכיח את חפותו.
"הייצוג המוענק על-ידי הסנגוריה הציבורית לנאשמים בהליך פלילי הוא ייצוג מקצועי, ואין כל פער, גם במישור המושגי וגם במישור ההתנהלות באולמות בתי המשפט, בין ייצוג פרטי לייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית", קבע.
ביחס לטענה כי שימוש בעורך דין פרטי במקום סנגור ציבורי ימנע בזבוז כספי ציבור, אמר השופט כי "אכן מדובר במטרה חשובה, אלא שאין בה כדי להשפיע על מערך האיזונים, וממילא - גם מטרת החילוט היא השבת הכסף לידי הציבור".
פגיעה בלקוח?
השופט ציין גם כי היעתרות לבקשת לוי והסנגוריה לשחרור כספים מעוררת קושי גם בהיבטים יישומיים הנוגעים לשכר-טרחתו של עורך דין פרטי. "האם היה מקום להגביל הסכום? כיצד ייקבע מהו תמחור סביר? מה היה דינו של נאשם בנסיבות דומות שנתפס בעניינו רכוש בסכומים פחותים בהרבה, והוא מבקש לשחרר את כל הסכום לטובת ייצוג פרטי? וכיו"ב", תהה השופט.
ואולם, הוא קבע כי הדיון בשאלות אלה מיותר בשל קביעתו העקרונית לדחות את בקשתו של לוי.
עו"ד אורי גולדמן ממשרד גולדמן ושות' סבור כי החלטתו של השופט שגיא היא בעייתית. "ישנם היבטים רבים הקשורים להגנת הנאשם ולשאלה מה ניתן לממן מתוך הכספים המחולטים. רק לאחרונה הבאנו להלכה מנחה בתחום, שניתנה בעליון, לפיה מימון סריקת חומר חקירה - נקודה קריטית עבור הנאשם, הגם שלעתים מדובר בעלויות גבוהות ביותר - ראוי שייעשה מתוך כספים שישוחררו מאלה שנתפסו בחילוט", אומר גולדמן.
לדבריו, "מבלי לפגוע בכבודה של הסנגוריה הציבורית, הרי ש'מגה-תיקים' הם תיקים מורכבים שדורשים התמחות ספציפית ומעמיקה, כולל מבחינה חשבונאית ומבחינת טיפול מאקרו, הכולל גם התנהלות אזרחית, שומתית ומינהלית במקביל להתנהלות התיק הפלילי. גם בתוך הדין הפלילי עצמו כוללים תיקים אלה היבטים של איסור הלבנת הון, וכפועל יוצא - גם הליכי חילוט מורכבים וגם התנהלות של דיני מסוי. הטלת כובד משקל זה על הסנגוריה הציבורית - שאינה עוסקת בניהול של ההליך האזרחי במקביל לפליליים - חוטאת למעשה להגנה על הלקוח".