מיכאל גולן / צילום:אריאל בליאק
הרבה צקצוקי לשון נשמעו כאשר בעלי חברת גולן טלקום, מיכאל גולן, מכר את החברה לסלקום. הם שיקפו הפתעה רבתי מכך שגולן, אשר הצטייר כרובין הוד מודרני, לא רק שאינו מוכן להפסיד את מכנסיו - אלא אף מעוניין לצאת ברווח מטובת הענק שהוא עשה לשוק הסלולר הישראלי.
בראש המצקצקים עומד שר האוצר, משה כחלון, שגרף 10 מנדטים מאותה תחרות שיצר גולן בשוק. במקום להכיר תודה, הצהיר לאחרונה המשרד, שאמור לעודד תחרות בשוק, כי עדיף כינוס נכסים של גולן טלקום, על פני מכירתה לסלקום.
בעבודה שפרסם הממונה על התקציבים באוצר, נקבע כי "גם החלופה הפחות עדיפה של יציאת גולן מהשוק באמצעות הליך המנוהל על-ידי בית משפט, תיטיב עם הצרכן ותוביל לרמת תחרות גבוהה יותר בשוק על פני חלופת המיזוג".
כלומר, משרד האוצר מעדיף כינוס נכסים מתוך הנחה לא מבוססת, שהוא יביא "להישארותה של גולן בשוק, בין שבמבנה הבעלות הנוכחי ובין שבבעלות גורם חדש". אלא שבפועל המשמעות של ההמלצה הזו היא, שעדיף שכונס נכסים ירוויח, ולא היזם מיכאל גולן.
אף שגם משרד האוצר מכיר בתרומתו של גולן, וקובע כי "תוך פרק זמן קצר חווה השוק... ירידת מחירים דרמטית, הגברת השקיפות כלפי הצרכן וביטול מרבית חסמי הכניסה והמעבר", עדיף לרגולטור להעביר את האחריות מתכנון שוק לקוי ולא מיטבי שלו, אל כתפיו של היזם.
גולן מתקשה להמשיך בתחרות העזה בשוק הסלולר, בגלל חיובו לפרוס תשתית רשת חדשה ומיותרת בעלויות גבוהות, עם עוד ועוד אתרים קורנים, שתצטרף ל-3 הרשתות הקיימות ממילא, ובינתיים לשאת בעלויות גבוהות של שיתוף רשתות יקר ולא מפוקח כיאות.
לו היה הרגולטור פוטר את גולן מהשקעה בתשתית מיותרת, וגם היה קובע מחירים הוגנים לשיתוף רשתות, כפי שנעשה למשל בשוק הסיטונאי של תשתיות התקשורת, ייתכן שגולן לא היה נאלץ לצאת מהשוק, בטרם ייקלע לכינוס נכסים. גם לרובין הוד מגיע להרוויח, בלי לשדוד אחרים.
האם גולן עושה סיבוב רווח מהיר דווקא על גבו של הציבור? הציבור כבר קטף את פירות התחרות בתחום הסלולר בשנים האחרונות, בדמות חשבונות סלולר מצומקים וסבירים, לאחר הרבה שנים של חליבה חסרת מעצורים. ספק רב אם כאשר ייצא גולן מהשוק, הגלגל יחזור לאחור, בדמות עלייה דרמטית של מחירי השירות הסלולרי.
את הרגלי הצריכה שיצרו המחירים החדשים, ושיטת החיוב במחיר קבוע, יהיה קשה לשנות עכשיו. חלפו הימים ש"הפלא" הצדיק כל מחיר, והסלולר הפך כבר מזמן למוצר עממי בסיסי. הציבור רק הרוויח מהתנהלותו של גולן כג'וקר מפתיע.
לרגולטור נוח להסיט את האש אל גולן, כנראה בזכות המחלה הישראלית הידועה - צרות-עין. ההנחה שגולן הוא פילנתרופ חסר כוונות רווח, שביקש לתרום את הונו ומרצו רק להורדת מחירים, היא עוד ביטוי לחשיבה הלא כלכלית של הציבור הישראלי. ציבור שרובו תמים, מאמין באלכימיה כלכלית, וסבור שאפשר להוריד את עמלות הבנקים בלי לפטר אלפי עובדים; שרמי לוי מוכר בזול, לא בגלל שהוא דופק את העובדים והחקלאים; ושאפשר להוזיל מוצרי מזון ישראליים בלי לפתוח את השוק ליבוא מתחרה ולגרום לסגירת מפעלים בישראל.
לכן נצפה תכופות בכתבות המלינות על חוסר הפרופורציה בין מחיר תה עם נענע, לעלות מים רותחים עם נענע, בלי להבין שהעלויות העיקריות של מרבית העסקים בישראל, הן שכר עבודה והמיסוי הגבוה עליו, דמי שכירות גבוהים כתוצאה מיוקר הנדל"ן, ומסים כבדים על צריכה והכנסה.
את התיאוריה העסקית-תחרותית, משרד האוצר יודע: "על-מנת לעודד את המשך התחרות בשוק הסלולר, על המדינה לדבוק ב... ריבוי שחקנים תוך שיתוף רשת בין המפעילים, באופן שישמר את התחרות, ייעל את הקצאת התדרים ויעודד המשך השקעות בשוק... יש לעודד ריבוי מפעילים קטנים ובינוניים בעלי מוטיבציה לחולל תחרות ולצבור נתחי שוק".
יודע, אך בפועל, במקום להקל את תנאי הרגולציה ולאפשר לגולן ושכמותו להיכנס לשוק, ולהתחרות עם הקלות בשיתוף רשתות, שיאפשרו את התחרות, או עם הגנות ינוקא אחרות, הרגולטור מעדיף להשמיץ בפופוליזם את רווחי היזמים, בלי להתחשב בפרמיית הסיכון הגבוהה של כל יזמות בשוק הישראלי הקטן יחסית, ובעיקר עתיר הביורוקרטיה, אי-הוודאות וצרות-העין.
■ הכותב, עורך דין, הנו מומחה לתחום התקשורת.