שריפה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בפעמים רבות מנפיקות חברות הביטוח פוליסה המכסה "נזקי שריפה", אך מספקות כיסוי רק לנזקים שהתרחשו כתוצאה מאירוע או גורם חיצוני (אלא אם כן המבוטח דרש הרחבת כיסוי לנזקים אחרים). עם זאת, לעתים דווקא כאשר השריפה פרצה עקב "גורם פנימי" כלשהו ניתן יהיה להטיל את האחריות על חברת הביטוח. בתי המשפט דנו בסוגיית הקשר הסיבתי, וקבעו כי מקרה שהתפרש בתחילה כ"דליקה פנימית" יכול להתפרש בהמשך, לאחר הבאת ראיות, כמקרה שבו "גורם חיצוני" גרם לדליקה. נציג מקרים שבהם התרחשו שריפות שונות, חברות הביטוח סירבו לשלם תגמולי ביטוח בטענה כי הגורם לשריפה היה "פנימי", ובתי המשפט נדרשו להכריע מהו מקור התפרצות השריפה ולקבוע בהתאם האם חברת הביטוח תישא באחריות.
חברת תיירות מסוימת הינה בעלים ומפעילה של רכבת המשמשת להסעת מטיילים חווייתית. באחד הימים השכירה חברת התיירות למתחם בילוי את קטר הרכבת, אשר היה בבעלותה. לצורך כך התקשרה חברת התיירות עם חברת הובלות על-מנת שזו תספק לה שירותי הובלה של הקטר ממתחם הבילוי אליה בחזרה. הקטר נמסר והועמס על משאית מטעם חברת ההובלה, והמשאית החלה בנסיעה. במשך הנסיעה פרצה אש בקטר. נהג המשאית הבחין באש, עצר את המשאית וניסה לכבותה באמצעות מטף - אך ללא הצלחה. כתוצאה מהשריפה נשרף חלק משמעותי מהקטר והוא ניזוק קשות עד כדי "אובדן גמור". משאית ההובלה הייתה מבוטחת על-ידי חברת ביטוח בפוליסה הנקראת "רכוש בהעברה". חברת הביטוח סירבה לשלם בטענה שהקטר נדלק מעצמו והכיסוי הוא רק עקב אירוע חיצוני.
חברת התיירות טענה כי חברת ההובלות היא הנושאת באחריות לנזק שנגרם לקטר ולהפסדים שנגרמו לה עקב כך, ולכן הגישה נגדה תביעה בבית משפט השלום. בתגובה הגישה חברת ההובלות הודעה כנגד חברת הביטוח שביטחה אותה כדי שתקבל שיפוי בגין כל סכום שבו תחויב כלפי חברת התיירות, וזאת מכוח פוליסת ביטוח שבה הייתה מבוטחת. בדיון בבית המשפט טענה חברת התיירות כי הידלקות האש בקטר נגרמה בעקבות סיגריה שנזרקה מתא נהג המשאית, פגעה בקטר והבעירה אותו - וזאת הואיל ולדבריה נמצאו שרידי אפר בסמוך לקטר. באשר לכך השיב בית המשפט כי עצם זריקת סיגריה על-ידי נהג המשאית לא הוכחה, וכאשר מדובר בזירה צמודה למוקד בעירת אש, אפשרות של הימצאות סימני אפר באזור הסמוך שכיחה ביותר. לכן אין בהימצאותו של אפר בזירה קשר בהכרח לסיגריה שנזרקה, ככל שנזרקה.
הוכח כי הדליקה פרצה לאחר שעקב טלטלות הנסיעה של המשאית, נשבר תושב הקפיץ הפנימי של ממסר ההנעה של הקטר, דבר שגרר כשל חשמלי שגרם לפריצת האש בקטר. חברת הביטוח שביטחה את חברת ההובלות טענה כי קיימת בפוליסה התניה ולפיה הפוליסה איננה מכסה נזק שנגרם כתוצאה מהידלקות רכוש מעצמו, ולכן דין ההודעה נגדה להידחות והיא אינה חבה בתשלום סך הנזק.
בית המשפט פסק כי כשמבטחת טוענת להתקיימות תנאי מחריג לכיסוי, עליה להציגו למבוטח ולהוכיחו. התברר כי מבטחת חברת ההובלות לא דאגה לנהוג כך במקרה זה. בנוסף, גם אם קיים תנאי זה בפוליסה שרכשה חברת ההובלות, הוא אינו חל במקרה השריפה שאירעה בקטר מאחר והשריפה אירעה כתוצאה מההובלה עצמה, לאחר שטלטולי ההובלה גרמו לשבר של רכיב במנוע הרכב. לכן, אין מדובר בהידלקות הרכוש "מעצמו", אלא בהתרחשות של אירוע חיצוני שגרם להשתלשלות אירועים שסופה הינה שריפת הקטר. לכן חייב בית המשפט את חברת ההובלות ואת חברת הביטוח שלה, ביחד ולחוד, לשלם לחברת התיירות פיצויים על הנזקים שנגרמו לה בעקבות השריפה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
להבות לא אופנתיות
במקרה אחר בוטחה חברת אופנה מסוימת בפוליסת ביטוח לבית עסק, שכיסתה, בין היתר, את תכולתם של שלושה מחסנים שהושכרו לה. פוליסת הביטוח כיסתה בין היתר נזקי אש ושריפה. באחד ממחסני חברת האופנה הותקן מזגן מתוצרת חברת ייצור ושיווק מזגנים ("חברת הייצור"). חברת הייצור בוטחה גם היא על-ידי חברת ביטוח. בשעת לילה מאוחרת אירע כשל חשמלי במזגן וכתוצאה מכך פרצה שריפה במחסן כולו, אשר גרמה נזקי רכוש גבוהים.
חברת הביטוח של חברת האופנה שיפתה את מבוטחתה בעקבות הנזקים שנגרמו לנכסיה כתוצאה מהשריפה. הואיל ולטענתה השריפה נגרמה כתוצאה מכשל במזגן שהיה מתוצרת חברת הייצור, טענה כי הנזק הינו באחריותה של חברת הייצור, ולכן עליה ועל חברת הביטוח שביטחה אותה במועד השריפה לפצותה במסגרת תביעת שיבוב לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
חברת הייצור הכחישה את אחריותה לפרוץ השריפה וטענה כי המזגן שווק 10 שנים בקירוב לפני אירוע השריפה ולכן יש לתלות את הכשל בגורמים חיצוניים אחרים שאין לה השפעה עליהם. עוד הוסיפה, כי מאז יצא המזגן ממפעלה, הוא עבר אצל חברת האופנה תיקונים רבים ואוחסן בתנאי אחסנה ושימוש לא נאותים. לכן לדבריה, גורמים אלה גרמו לכשל החשמלי - ולא פגם פנימי הקשור בייצור המזגן.
האם המזגן נשרף עקב כשל פנימי? בית המשפט ציין כי מבטחת חברת האופנה עמדה בנטל להוכיח שמקור השריפה הינו במזגן, וזאת מאחר והממצאים הראו שמקור הדליקה היה בגומחה קטנה מאחורי המזגן, ואף הוכיחה כי הסיבה לשריפה אכן הייתה כשל חשמלי שאירע במזגן. עם זאת, לא הצליחה להוכיח כי הכשל החשמלי מקורו ב"גורם פנימי" שהתקיים כתוצאה מרשלנותה של חברת הייצור. בעקבות כך דחה בית המשפט את התביעה.
בית המשפט הדגיש כי עצם קיומו של הכשל לא מלמד בהכרח על רשלנותה של חברת הייצור, ויכולה להיות אפשרות שלפיה השריפה אירעה כתוצאה מגורם אחר שאין מידע לגביו.
לדברי בית המשפט, המזגן יצא מהשליטה של חברת הייצור שנים רבות לפני אירוע השריפה ולכן לא הייתה לחברת הייצור שום זיקה אליו במשך השנים. לכן קבע בית המשפט כי מבטחת חברת האופנה לא הוכיחה את רשלנותה של חברת הייצור בעניין הכשל החשמלי, ולכן חברת הביטוח שביטחה את חברת הייצור אינה מחויבת לשאת בנזק שאירע כתוצאה מהשריפה. לכן הגיע בית המשפט למסקנה כי אירועים חיצוניים שונים שאינם קשורים לחברת הייצור גרמו לשריפה.
מומלץ למבוטחים לבחון היטב את גובה הכיסוי והיקפו, ובמיוחד את החריגים בפוליסה. המציאות מוכיחה כי בדרך-כלל משתלם לרכוש הרחבות לכיסוי הביטוחי, כך שבמועד התרחשות אירוע שריפה, שבו נגרמים נזקים רבים, מתקיימת רשת ביטחון רחבה של פוליסת ביטוח מורחבת.
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.