ברשות המסים סירבו היום (ב') להגיב לביקורת הנוקבת שנמתחת על הרשות בעקבות הפרסום הבוקר לפיו היא ויתרה ליורשיו של איל ההון סמי עופר, עידן ואייל עופר, על דרישה לתשלום מס בהיקף של כמיליארד שקל בגין הכנסותיו של עופר המנוח בשנים 2006-2009. הרשות הגיעה להסדר מס עם יורשיו של המיליארדר המנוח, לפיו עבור שנת 2010 ישלם עיזבונו של המנוח כ-100 מאלף שקלים בלבד, ובאשר לגובה המס שעל העיזבון לשלם עבור 2011 - טרם ניתנה החלטה.
עם זאת, גורמים המקורבים לעבודת רשות המסים טענו היום בפני "גלובס" כי לא היה מדובר כלל בוויתור ליורשיו של סמי עופר, אלא במהלך כולל שכל תכליתו הייתה לגבות את המס האפשרי המירבי על-פי החוק מיורשיו.
לדברי הגורמים המקורבים לרשות המסים, ההסתכלות של הרשות במקרה זה הייתה התייחסות כוללת על השנים 2006-2011, שבחלקן עופר לא חי בארץ, ולכן לא היה חייב בתשלום מס בארץ. ברשות בטוחים כי יצליחו לגבות מיורשיו של עופר כחצי מיליארד שקל בגין הכנסותיו בשנת 2011, שבה מרכז חייו היה בארץ.
"כותרות פופוליסטיות"
לפי החוק, כאשר תושב ישראל מעביר את "מרכז החיים" שלו למדינה אחרת, הוא הופך להיות תושב זר לענייני מס ואינו חייב בתשלום מס בארץ. לדברי הגורמים המקורבים לרשות המסים, השומה בסך מיליארד שקל שהוצאה בגין הכנסותיו של עופר לשנים 2006-2009 הייתה שומה ראשונית "לפי מיטב השפיטה", שהוצאה מבלי שהיו בידי הרשות נתונים ומידע מספק באשר לעסקיו ומקום מגורים של עופר.
החוק קובע כי לצורך הקביעה מהו מרכז החיים של תושב ישראל שעבר לחו"ל, יובאו בחשבון מכלול הקשרים המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם מקום ביתו הקבוע, מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו, מקום פעילות הנישום בארגונים או במוסדות שונים ועוד.
לדברי הגורמים המקורבים לרשות המסים, משפחת עופר - בסיועו של עו"ד פנחס רובין ממשרד גורניצקי ושות' וצוות עורכי הדין מהמשרד - הצליחו להוכיח כי מרכז חייו של עופר המנוח בשנים 2006-2009 היה בחו"ל, וכי הוא הגיע לארץ בעיקר כדי לקבל טיפולים רפואיים. לכן, הוחלט ברשות לוותר על גביית מס מהכנסותיו בשנים הללו, תוך התעקשות לגבות ממנו מס עבור שנת 2010, וכאמור, בעיקר עבור שנת 2011.
בהמשך לכך, הגורמים המקורבים לעבודת הרשות טוענים כי הכותרות הבוקר באתר "גלובס", לפיהן הרשות "מאיימת למחוץ כל נהג מונית אך מוותרת ליורשי סמי עופר", הן כותרות פופוליסטיות שאינן רואות את המציאות נכוחה או את העבודה האמיתית שנעשתה ברשות בתיק המדובר.
"דין לחזק, דין לחלש"
מי שדוחה לחלוטין את "טענות ההגנה" של הגורמים ברשות המסים הוא פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, שהוא גם פעיל חברתי ותיק. "אין ספק שמשפחת עופר קיבלה כאן יחס מועדף מרשות המסים ומהמדינה", אומר אלבשן נחרצות. "עם אזרחים רגילים אף אחד לא מנהל משא-ומתן על תשלומי המס, ואף אחד לא מגיע לפשרה. מאנשי מעמד הביניים גובים מס מלא, ואם צריך גם מעקלים רכוש וכספים. כשאתה לא עידן עופר או אייל עופר, היד הרבה יותר קלה על ההדק".
לדברי אלבשן, "הסיפור הזה מגלה חולי של הרשויות בכמה רמות. החולי הראשון הוא ברמת האכיפה. ברור לחלוטין שאם יש לך עורכי דין טובים ומקושרים - אז בתי המשפט ורשות המסים יקראו לזה 'תכנון מס', ואם אתה אדם מהשורה - אז אף אחד לא ידבר איתך ולא יוותר לך ולא יאפשר לך לעשות תכנוני מס כאלה".
לדבריו, גם "ברמה של החוק", סיפור הפשרה עם יורשיו של עופר חושף בעיה. "בסוף, את החוק מנסחים החזקים", מסביר פרופ' אלבשן. "את החוק מנסחים הפוליטיקאים שמשרתים את בעלי ההון, והחוק משרת את האינטרסים של בעלי ההון, כמו סמי עופר. זו גם הסיבה של הקביעה בחוק, לפיה גביית המס נעשית על-ידי 'מרכז החיים' של הנישום, שמאפשרת ניצול מצד בעלי ההון. החוקים בישראל לא מנוסחים לטובת מעמד הביניים אלא לטובת העשירים, וכאמור גם האכיפה לעולם תהיה חזקה יותר כלפי מעמד הביניים. החזק מנסח את החוק לטובתו, וגם יאכוף את פרשנות החוק שניסח לטובתו".
הנושא הבעייתי השלישי שנחשף במקרה של עופר המנוח, לדברי פרופ' אלבשן, הוא החשאיות שבה מתנהלים הליכי המס והמשא-ומתן בין רשות המסים לבין בעלי ההון, שנמשכת גם בבתי המשפט. "כל ההסדרים והפשרות האלה לא שקופים לעיני הציבור", אומר אלבשן. "אני צריך לסמוך על אנשי רשות המסים שיהיו מספיק חזקים לעשות את הדבר הנכון, גם כשהוא נעשה בחושך ותחת לחצים ורחוק מעיני הציבור, ושלא יפחדו. אני לא מצליח להבין למה צריך במקרים הללו שאתם, העיתונאים, תלכו ותבקשו להתיר את הפרסום, במקום שההליכים הללו יהיו גלויים בעיקרם לציבור. אם יורשי סמי עופר ועורכי דינו חושבים שהם משלמים מס אמת, אז למה הם מתעקשים להסתיר את ההתדיינות? כנראה שיש להם מה להסתיר. הריח מכל הפרשה הזאת הוא מאוד לא טוב".
לסיום, אלבשן מבקש להעביר מסר ליורשיו של עופר, עידן ואייל: "האם אתם מרגישים שיש לכם לגיטימיות ציבורית לא לשלם מס אמת? האם זה מוסרי בעיניכם? נכון שאתם יכולים, ונכון שאולי יש לכם גם הגנה של החוק, אבל לפחות בזירה הציבורית-מוסרית הייתי מצפה מכם לנהוג אחרת".
"לאדם מגיעות זכויות"
מי שמגן על התנהלותה של רשות המסים הם עו"ד טלי ירון-אלדר, לשעבר נציבת מס הכנסה, ועו"ד רני שוורץ ממשרד ירון-אלדר-פלר-שורץ ושות'. השניים, המייצגים אנשי עסקים וחברות בענייני מס, אומרים כי הלכה למעשה הרשות לא ויתרה על כמיליארד שקל מס ליורשי סמי עופר, אלא נהגה נכון.
"שומות לפי מיטב השפיטה, כפי שהיה במקרה זה, הן תמיד יותר גבוהות ממה שמשולם לבסוף, כי לפקיד השומה אין מידע ונתונים, והוא עושה שומה ראשונית לפי ההערכות - ומטבע הדברים מוציא שומה מאוד גבוהה", אומרים ירון-אלדר ושוורץ. "יתרה מכך, במקרה הנדון הדיון היה סביב שאלת התושבות של עופר המנוח - והדיון היה בין הכול ללא כלום - בין פטור ממס לבין חייב במס. בנוסף, אם ב-2006 ראו שעופר תושב חוזר, אז החוק אומר שב-5 השנים לאחר מכן הוא פטור על ההכנסות בחו"ל".
- לכאורה נראה שיש במקרה של עופר - כמו במקרים אחרים כגון זה של הדוגמנית בר רפאלי - ניצול, שהוא לכל הפחות מנופלטיבי, של סוגיית התושבות על-ידי אנשי ההון ועורכי דינם, וזאת כדי להתחמק מתשלום מס אמת.
"המבחן בנושא תושבות הוא לא מבחן דווקני. אם מרכז החיים של סמי עופר אכן לא היה בארץ - כפי שהוא או יורשיו הוכיחו - אז צריך להתייחס אליו כמו אל כל אדם אחר. לאדם מגיעות זכויות, והוא צריך למלא את חובותיו, גם אם הוא מוכר ועשיר. זו תחמנות כשבן אדם לא משלם מס בשום מקום - לא בישראל ולא במדינה אליה הוא היגר. ואולם, במצב שבו מרכז חייו של ישראלי הוא בחו"ל למשך כמה שנים, והוא משלם מס במדינה שבה הוא גר - אין סיבה לדרוש ממנו כפל מס".
- האם סמי עופר שילם מס בחו"ל?
"אנחנו לא יודעים".
- אתם מדברים מפוזיציה, כי גם אתם מייצגים אנשי עסקים שמבקשים לשלם כמה שפחות מס.
שוורץ וירון-אלדר: "זה נכון שאנחנו מדברים מפוזיציה, אבל באמת נורא מפריע לנו שהציבור קורא את הכתבות שלכם על הסיפור הזה וחושב שהמדינה ויתרה על מיליארד שקל. זה לא נכון משתי סיבות: הראשונה - שלא מדובר במצב חוקי מובהק שבו הבן אדם חייב - כאמור, יש פה מקרה שבו החוק נתן פטור מתשלום מס, כי מרכז החיים של סמי עופר היה בחו"ל; שנית - המהות של שומה לפי מיטב שפיטה, כפי זו שהוציאה רשות המסים בתחילת הדרך, היא הערכה כללית שהרשות עשתה. אנחנו חושבים שזו הדרך הנכונה להסתכל על זה".
- מה לגבי סוגיית החשאיות? האם נכון שההסדרים כאלה של המדינה עם אנשי הון, בעלי חברות ציבוריות לעתים, ייסגרו במחשכים וללא ידיעת הציבור, ושגם ההליכים בבתי המשפט יהיו חשאיים?
"כאשר דמויות ציבוריות מעורבות בהליכים הללו, אז צריך לשקול מחדש את המצב הקיים כיום, שבו ההליכים סודיים לחלוטין. עם זאת, חשוב לומר כי הפסיקה קובעת שככלל, כל פסק דין של בית משפט בענייני מסים הוא פומבי, ורק ההליכים עצמם הם בדלתיים סגורות".
