לפני שבועיים הודיע משרד המשפטים על סגירת גן האירועים "הטירה" בגעש, חודש לאחר שהמדינה הגישה תביעה אזרחית בסך 4 מיליון שקל נגד בעל גן האירועים "תפוז" ברשפון, שנהרס בסוף 2014. בשנה האחרונה אף נסגרו גני האירועים "קדמת עדן" בקדימה ו"וילה סוקה" בבני ציון, בגין עבירות דומות.
מדיניות עקבית היא בדרך-כלל נקודת זכות בהתנהלותה של מדינה, אלא שמקבלי ההחלטות כנראה הספיקו לשכוח כי הכנסת בעצמה הורתה בשנת 2014 למינהל התכנון לבצע הסדרת של התחום, על-מנת להביא להכשרה של גני אירועים מסוימים, שסכנת סגירה והריסה מרחפת מעליהם, למרות שקיומם עשוי להתאשר, עם הגשת תוכנית בניין עיר מתאימה. בשורה התחתונה, מינהל התכנון לא מיהר להציג מהפכה בהסדרת התחום, ויש מי ששואלים מדוע.
כיום פועלים בארץ כ-700 אולמות וגני אירועים שבהם מתקיימים 140 אלף אירועים בשנה. אולם עד היום, הענף לא קיבל התייחסות ראויה מהמחוקק.
בעשור האחרון בוחרים יותר ויותר אנשים לקיים אירועים בגני אירועים בשטחים פתוחים, אולם השטחים הפתוחים מיועדים על-פי תוכנית המתאר לחקלאות ולשימור שטחים פתוחים, ולכן עשרות גני אירועים פועלים באופן לא חוקי.
אי-החוקיות של גני האירועים הבנויים על קרקע חקלאית מעלה את ערכם של הגנים החוקיים המועטים, ומאפשרת להם לגבות מחירים מופקעים בשל הביקוש. במקביל, ככל שנסגרים עוד ועוד גני אירועים, התחרות פוחתת, ועמה מתחזקת מגמת עליית המחירים.
"להסדיר מה שאפשר"
במחצית 2014 נראה היה כי המציאות עומדת להשתנות. יו"ר ועדת הפנים והסביבה, מירי רגב, החליטה לרדת לשורש הבעיה. בדיון שנערך ב-26 במאי 2014 בוועדת הפנים העלתה רגב את הנושא בנוכחות ראש מינהל התכנון, בינת שוורץ, והתאחדות האולמות וגני האירועים. באותו דיון תקפה רגב את התנהלות מינהל התכנון, ודרשה לבנות מערך ארגוני שיסדיר את התחום.
"בוא נודה על האמת", אמרה רגב בדיון, "לא הייתה תוכנית מוסדרת בעניין גני האירועים. אפשר לחשוב שאנשים מתחתנים במרתפים. נוצר מצב שהממשלה, הרגולטור שאמור לאפשר לאזרחים לחיות כיאה, או על-פי מה שהם רוצים, מונע את זה מהם, ואז נוצרות פגיעות בלתי חוקיות. אנחנו צריכים להגיע להסדרה כשברור לחלוטין שבהסדרה הזאת חלק מהאולמות וגני האירועים יצטרכו להיהרס, אבל חלק שאנחנו יודעים שהולכים לאשר להם את המקום, אין שום סיבה שייהרסו אלא צריך להכשיר אותם".
נציג התאחדות האולמות וגני האירועים, יהודה כהן, אמר בדיון: "במגורים אסור לנו, על החוף אסור לנו, ליד הנחל אסור לנו, בשטח מטרופולין אסור לנו, בגן לאומי אסור לנו. כשאני מחפש איפה מותר לי, מותר לי רק באזורי תעשייה כשזה שימוש חורג. הכל שימוש חורג, והתוכנית החדשה הולכת לבטל את כל השימושים החורגים. אז מה נשאר? זו תעשייה שמעסיקה עשרות אלפי אנשים. זו המדינה היחידה בעולם שיש ברית, יש בת-מצווה, יש בר-מצווה, יש אירוסים, ואחר-כך חתונה. אלה צרכים שצריך לספק לתושבים".
שוורץ הציעה בדיון פתרון: "נראה לנו נכון להכין מסמך מדיניות של 2-3 עמודים שאומר שבכל מקום שיש בו תוכנית, בין אם תוכנית מתאר מחוזית בין אם תוכנית מפורטת, כולל ייעוד לתעסוקה, מסחר, מלאכה ותעשייה, או שילוב שלהם, מותר ורצוי להפעיל שם גם גן אירועים. את המסמך הזה נרצה להביא להחלטה של המועצה הארצית ומרגע שהמועצה מחליטה על זה כמדיניות, זה מחייב גם את הוועדות המחוזיות וגם את הוועדות המקומיות. אני מקווה שזה ישחרר את המקרים שבהם זה תואם מדיניות תכנון ואפשר להכשיר בצורה כזאת או אחרת".
עוד אמרה שוורץ: "הסיטואציה שהמועצה הארצית תגבש מדיניות בגלל שיש בעיה ל-65 גני אירועים היא לא בריאה". אך רגב השיבה: "המועצה צריכה לעשות את זה, כי היא לא עשתה את זה עד עכשיו".
את הדיון סיכמה רגב בכך שבתחילת נובמבר 2014 תציג שוורץ מסמך מדיניות שלפיו ניתן יהיה לקבוע אלו מהאולמות וגני האירועים הקיימים יכולים לקדם תוכנית שתאושר ובינתיים המדינה תימנע מהריסתם.
רק בסוף חודש יוני 2015 ניסח מינהל התכנון טיוטת מסמך מדיניות. באוגוסט פורסם המסמך הסופי, שהיה שונה מהטיוטה שהוכנה, והוסרה ממנו ההתייחסות לשימושים חורגים.
"שימוש משתלב"
בעוד שבגרסה הראשונה של המסמך איפשר מינהל התכנון להגיש בקשה לשימוש חורג, ולא דרש שתנאי להקמת גן אירועים יהיה הגשת תב"ע לגן אירועים, הרי שבגירסה הסופית דורש מינהל התכנון שבמקביל להגשת בקשה לשימוש חורג, תוגש גם תב"ע. להשמטת ההתייחסות לשימושים חורגים חשיבות מכרעת, כי הליך השימוש החורג הוא הליך מהיר שאינו מצריך שנים רבות של הכנת תוכנית.
בראשית מסמך "עקרונות למיקום אולמות וגני אירועים במרחב", צוין כי המסמך אינו גורע משיקול דעתו הרחב של המוסד התכנוני, אלא רק מחדד את הכללים להסדרת אולמות וגני אירועים קיימים.
האם אותו מסמך שניסח מינהל התכנון הביא לשינוי בשטח? לא. מאז הופץ המסמך המדינה ממשיכה לנהל הליכי אכיפה נגד גני אירועים, והוועדה המחוזית לא מגלה שינוי במדיניות כאשר מוגשת לה תוכנית.
לפני שבוע התקיים דיון עקרוני בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז בבקשה לשימוש חורג שהגישו בעלי גן האירועים "קדמת עדן" בקדימה. גן האירועים נסגר לפני כשנה לפי צו של בית משפט, לאחר שבמשך 10 שנים נקטו בעליו כל הליך תכנוני אפשרי על-מנת להפוך מבנה חקלאי שניתן לו היתר לגן אירועים. הגן הוקם בצמוד לתשתיות קיימות, בצמוד לכביש 4, בצמוד לשטחי מסחר, במרחק סביר מבתי מגורים, ופעמיים כבר אישרה הוועדה המקומית שרונים את הבקשה לשימוש חורג. חברי ועדת הערר של המועצה הארצית (אשר שולמן ודוד אריאלי) אמרו בדיון כי "אם לא במקום הזה יאושר גן אירועים, איננו יודעים באיזה מקום כן אפשר לאשר גן שכזה".
למרות זאת, המליץ צוות התכנון של הוועדה המחוזית לחברי הוועדה שלא לאשר את הבקשה, בנימוק שאין לה סמכות לאור מסמך המדיניות לאשר שימוש חורג.
לדברי עו"ד יובל גלאון שותף במשרד שביט בר-און, גלאון, צין, יגור, המייצג את בעלי גן האירועים קדמת עדן: "אני מבחין בשני תהליכים מקבילים. האחד - הגברת האכיפה וסגירתם של עשרות גני אירועים פעילים. השני - כשלון מערכות התכנון במתן מענה מינימלי לצורך הציבורי. לא רק לגב' כהן מחדרה קשה למצוא מקום לחתן את הבן שלה. גם שופטי בית המשפט העליון הם הורים שמתקשים לעתים למצוא גן אירועים במחיר סביר, שפועל על-פי דין, לחתונה של הבן או הבת, לא נדיר גם מצב שבו שופט מנוע מלהגיע לאירוע שאליו הוזמן, בשל היעדר רישיון לגן האירועים שבו האירוע מתקיים. למרות זאת, בתי המשפט אינם קוראים את הוועדות המחוזיות והמועצה הארצית לסדר בעניין הזה. והציבור, באופן תמוה, אף הוא אינו מרים את קולו".
במינהל התכנון אישרו כי הטיוטה הראשונית הייתה שונה מהנוסח הסופי שאושר. "במסמך הרשמי והסופי אין כל התייחסות לשימוש חורג, החוק וההלכה הפסוקה קובעים מהם השיקולים לאישור שימוש חורג, ואין מעניינו של מסמך עקרונות להתייחס לכך.
מטרתו של מסמך העקרונות הינו לתת תמונה אינטגרטיבית של כלל ייעודי הקרקע ולכוון לייעודים בהם ניתן וראוי לאשר תוכניות לאולמות ולגני ארועים וזאת כבסיס לעבודת מוסדות התכנון".
המלחמה של אתמול
המסמך שהוציא מינהל התכנון מכיר בעובדה שענף האירועים עובר שינויים בכל כמה שנים, ומתאים עצמו להעדפות הציבור. "מערכת התכנון והרישוי מתקשה לתת מענה מלא לצרכים, בעיקר משום שאולמות וגני אירועים הם שימוש המשתלב במגוון ייעודי קרקע ולרוב אינם מוזכרים בתוכנית באופן מפורש. כאשר אין איזכור ספציפי, עולה השאלה האם ניתן להתיר אותו מכוחה של התוכנית".
כדאי לזכור שגם המלחמה על הכשרת גני האירועים עשויה להתברר כמלחמה של אתמול. על רקע המודעות הכלכלית-חברתית הגוברת מתחזקת גם המגמה של עריכת אירועים צנועים יותר ו"נוחים" יותר במרכזי הערים, שכבר לא מכריחים את המוזמנים לנדוד הרחק מביתם במכונית לגן אירועים הרחק מהעיר.
המסמך קובע כי לא ניתן להגיש תוכניות בשטחים פתוחים המוגדרים שמורים, אלא רק על שטחים המיועדים לפיתוח, והייעודים המאפשרים הגשת תוכנית הם ייעודי תעסוקה, תעשייה, מלאכה, מסחר, פנאי, נופש, ספורט, תיירות, מלונאות, מוסדות, מע"ר, מרכז מטרופוליני, ובייעודים אלה השימוש לאולמות וגני אירועים יהיה אפשרי כשימוש משני לשימוש הקובע בתוכנית.
באזורים כפריים תתאפשר הגשת תוכנית רק במיקום הצמוד למרכזי תרבות אזוריים או מבני מועצה המרוחקים ממקום יישוב או במגרש המיועד לשרת קהל בתחום המחנה בקיבוץ, כמו חדר אוכל או מועדון. השיקולים באישור תוכנית מביאים בחשבון צמידות מירבית לתשתיות שתאפשר התחברות לתשתיות חשמל, תקשורת, מים וביוב, עמידה בתנאים של איכות סביבה ומרחק סביר מבנייני מגורים.
