זה לא היא - זה אנחנו. מהיום הראשון, אי-שם בשנת 2008, ענבל אור מכרה חלומות ללא שום כיסוי. חלומות שנשענו על החיבה שלנו לנדל"ן (במיוחד באזור המרכז), על החיפוש התמידי אחרי השקעה נושאת פירות (ודאי בסביבת ריבית אפסית) ועל האמונה הילדותית שלנו בסיפורי סינדרלה (הרי אין על החושים העסקיים של אנשים כמו לב לבייב או של מוטי זיסר). חלומות שהמשיכו לתפוח בחסות נסיקת מחירי הדיור, שכיסתה במרוצת הדרך על כל הטעויות וכל הבלת"מים. כולם רצו להאמין שמדובר על עוד גירסה נפלאה של סינדרלה, במקום להבין שמדובר בצל חיוור של שמשון ויובב.
לא רק שהכתובת הייתה רשומה על הקיר מזמן, אלא שבמרבית המקרים בכלל לא היה שם קיר. מי שהאמין לאורך הדרך באשליה שנקראה ענבל אור - איך לעזאזל בנק מכובד כמו מזרחי נתן לה להגיע לחוב של 17 מיליון שקל - מוכרח היום להאשים בעיקר את עצמו.
כבר בשנת 2010, תחת הכותרת "אור וצללים", הזהרנו שמדובר לכל היותר בפנטזיה מסוכנת. פנטזיה שמבטיחה להנפיק בבורסה, לכבוש את מנהטן, לנצח את משבר הדיור - ובפועל מסרה עד אותה עת 24 דירות ולא מצליחה בשום פרויקט לעמוד בזמנים ובהבטחות. בתגובה, היא שלחה לי אז הודעת SMS: "למה אתה כל-כך שונא אותי?". ניסיתי להסביר לה שהתפקיד שלנו הוא לדאוג לאלה שבטוחים שהיא מוכרת להם דירה.
אין ספור שרלטנים, גם כיום
ב-2014, אחרי שהציבור המשיך לנהות אחרי החלומות של ענבל אור (שכבר שינתה את המותג ל-INBAL OR), ואחרי שהיא ניסתה ללא הצלחה לקפוץ למגרש של הגדולים באמת - הקמת שני מגדלים בשכונת בבלי בתל-אביב - כבר לא חששנו לכתוב ש"אנחנו נמצאים בעיצומה של תפילת האשכבה, רקוויאם, לתופעה שנקראה ענבל אור".
היה ברור לנו שאין שום סיכוי שהיא תצליח לגלגל חובות של 30 מיליון שקל על רכישת האופציה על המגרש בבבלי ועל הפרסום המאסיבי. בתגובה, היא שלחה את רואי החשבון שלה, משרד שטיינמץ-עמינח ושות'. רגע אחרי שהם סיפרו לנו שהם "מעשרת המשרדים הגדולים בישראל", הם התחייבו שלענבל אור יש "עודף מזומנים גדול, והון עצמי של כמה עשרות מיליונים". אבל במקביל, מתברר כי הלקוחה שלהם רצה לנפח במהירות את סל הפרויקטים, כדי לכסות על אותו בור. למצוא פתאים חדשים שיאמינו להבטחות לדירה חדשה במחירים של 2009, ויעבירו לה כספים שיעזרו לה לצוף עוד שנתיים.
ואחר שענבל אור יצאה מהתמונה, חשוב מאוד להבין שהיא הייתה רק דוגמה מתוקשרת ועגומה לעולם שיצא לגמרי מאיזון. מין מציאות מעוותת שניזונה מהחשש שהכסף שלנו נשחק בבנק (מתי נבין שמוטב להישאר עם הקרן, מאשר להפסיד הכל בחלומות הריבית), יחד עם התסכול מכך שלא עלינו על הרכבת הנדל"נית בזמן.
מציאות מעוותת המשמשת עדיין מצע נהדר לאין-ספור שרלטנים שממלאים גם היום את עולם הנדל"ן - עם הבטחות חסרות כיסוי לדירות בזיל-הזול, לקרקעות במחירי מציאה, לבתים מעבר לים ועוד ועוד.
אלמלא רשות המסים, שמצאה כמה העלמות מע"מ לכאורה של אור סיטי נדל"ן, הרי הפרמידה של ענבל אור הייתה ממשיכה לגדול. אם לא הגיעו מספיק פראיירים ל"דירה בתל-אביב ב-1.5 מיליון שקל", היא הייתה מגיעה אליהם עם הבטחה ל"דירה בתל-אביב במיליון שקל". בין כך ובין כך היא הרי לא באמת התחייבה לכלום. במקרים רבים היא אפילו לא קנתה את הקרקע (תג המחיר לקרקע פעמים רבות גבוה ממחירה של כל הדירה).
בשורה תחתונה, לפני שהממשלה דואגת למחוסרי הדירה, היא מוכרחה גם לדאוג במהירות לאלה שמשלמים כסף רק על אשליה מופרכת שהם בדרך לשם (במשרד המשפטים מתלבטים יותר מדי זמן איך לעצור את קבוצות הרכישה ואת משווקי הקרקעות החקלאיות, שיכולים להבטיח כמעט כל דבר).
ולפני שהרגולטור זז, תעשו לעצמכם טובה ותבינו סוף-סוף שאין מתנות חינם. מי שמוכר לכם מוצר זול מדי, מי שמוכר לכם תשואה מלהיבה מדי - או שהוא קוסם או שהוא רמאי.
