אריק פינטו, מ"מ מקום מנכ"ל בנק הפועלים, יו"ר ועד העובדים לשעבר ומקורבו של המנכ"ל הפורש ציון קינן, הוא מנכ"ל בנק הפועלים הבא. היום (ג') הודיע דירקטוריון הבנק, בראשות יאיר סרוסי, כי פינטו יחליף את קינן, שהודיע באחרונה על עזיבה.
המינוי של פינטו אינו מפתיע, בשנתיים האחרונות הוא היה האדם החזק בבנק הפועלים אחרי המנכ"ל הדומיננטי קינן. כדי לבצר את מעמדו, מינה אותו קינן בתחילת השנה ל-COO (מנהל תפעול ראשי) ונתן לו רשמית את תפקיד ממלא מקום המנכ"ל.
לפני שבועות ספורים הודיע קינן כי הוא מבקש לפרוש מתפקיד המנכ"ל, שאותו מילא במשך שבע שנים. תקופה ארוכה היו שמועות סביב רצונו של קינן לפרוש, ואולם נראה כי מה שהכריע סופית את החלטתו לעזוב היה החוק שמגביל את שכר הבכירים במערכת הפיננסית ל-2.5 מיליון שקל.
סיפור חיים לא קל
על אף הקידום בתפקיד, שכרו של פינטו צפוי להיחתך. הפעם האחרונה שבה הופיע שמו בטבלאות השכר של הבנק הייתה בשנת 2013, אז עמדה עלות שכרו על 5.2 מיליון שקל. נראה כי בהמשך עלות שכרו הייתה נמוכה יותר, אך סביר להניח כי היא גבוהה מ-2.5 מיליון שקל. למרות הירידה הצפויה בשכר, בה בעת שהעבודה והאחריות רק יהיו כבדים יותר - פינטו לוקח על עצמו התפקיד; כנראה שבכל זאת היוקרה בניהול הבנק הגדול בישראל שווה את המחיר.
לפינטו (55) סיפור חיים לא קל, וקריירה ארוכה בבנק הפועלים. הוא נולד במרוקו, חלה בפוליו בגיל שנה ועלה לישראל בגיל 3. הוא בן למשפחה שבה 11 ילדים, התייתם מהוריו בגיל צעיר וגדל בפנימיית כפר הנוער בן שמן.
"אני נרגש וגאה לקבל על עצמי את תפקיד מנכ"ל בנק הפועלים", מסר היום פינטו. "נסיבות חיי דרבנו אותי להתאמץ יותר מכולם ולפעול בנחישות להשגת מטרותיי האישיות והעסקיות, ואני מתכוון לרתום את כל היכולות והכישורים שלי על מנת לשמור על מעמדו של הפועלים כבנק מוביל", הוא הוסיף.
פינטו עובד בבנק הפועלים זה 36 שנה, ומילא שורה של תפקידים. הוא החל את דרכו כבנקאי במחלקת ההשקעות בסניף פולג בנתניה. בשלב מסוים החל להיות פעיל גם בוועד העובדים ואף נבחר ליו"ר הוועד - תפקיד שבו כיהן בד בבד עם תפקידו כסגן מנהל הסניף המרכזי.
בשנת 2002, לאחר כניסתו של אלי יונס לתפקיד מנכ"ל הבנק, החלו דיבורים לא-רשמיים לגבי מהלך קיצוצים גדול בבנק. פינטו העדיף באותה עת שלא לרוץ לתקופת כהונה נוספת כיו"ר הוועד. במקרה או שלא, זמן קצר לאחר מכן הוא קודם לתפקיד מנהל אגף משאבי אנוש, ולתפקיד יו"ר ועד העובדים נכנס שרלי אמזלג. לקראת סוף 2002 יצא לפועל מהלך הפיטורים הקשה בבנק, שבו פוטרו 900 מעובדי הבנק.
מינויו של פינטו למנהל אגף משאבי אנוש היה אבן דרך חשובה בקריירה שלו, שסלל את המשך דרכו לצמרת ההנהלה של בנק, ששיאה הגיע היום - מינויו למנכ"ל הבנק. מדובר בתרחיש נדיר למדי, שבו יו"ר ועד עובדים מצליח להתקדם בהנהלת חברה עד לתפקיד המנכ"ל, על אחת כמה וכמה בגוף גדול ומשמעותי כמו בנק הפועלים.
במשך השנים נחשבו היחסים בין ועד העובדים בבנק הפועלים להנהלה ליחסים טובים (בוודאי בהשוואה ליחסים הקשים השוררים ברוב הבנקים), ונדיר היה לראות חיכוכים בין הצדדים.
ייתכן ואחת הסיבות לכך היא האופק המקצועי של יושבי ראש הוועד - כאמור פינטו מונה לאחר תפקידו כיו"ר הוועד לתפקיד בכיר בבנק, וגם מחליפו אמזלג מונה לתפקיד בכיר של ראש אגף לוגיסטיקה לאחר שסיים את תפקידו בוועד.
לאחר שמונה לתפקיד מנהל אגף משאבי אנוש, פינטו הוכיח את יכולותיו והמשיך להתקדם בבנק. בשנת 2007 מונה למנהל אגף אשראי קמעונאי ומשכנתאות, ושנתיים לאחר מכן עשה את קפיצת המדרגה המשמעותית כשנהפך חבר הנהלה בבנק.
פינטו מונה לראש החטיבה האסטרטגית, בתקופה שבה מצב הבנק היה לא טוב. הפועלים עדיין התאושש מההשקעה הכושלת באג"ח מגובות משכנתאות שגרמו לו הפסד של מיליארד דולר. פינטו סייע לקינן במיקוד האסטרטגי של הבנק בפעילות הבינלאומית ובמיקוד צמיחת תיק האשראי בישראל. מהלך משמעותי נוסף שהוביל פינטו היה ההוצאה לפועל של מהלכי ההתייעלות הגדולים שנעשו בבנק באותן השנים, שבהם קוצצו יותר מ-1,500 משרות - מהלכים שהביאו לשיפור ביחסי היעילות ורווחיות הבנק.
צפויה כניסה חלקה לתפקיד
פינטו נחשב דמות בכירה בבנק, אך למעמדו כמספר 2 הגיע לאחר שכמה בכירים עזבו בשנים האחרונות - לילך אשר טופילסקי שעברה לנהל את בנק דיסקונט, ענת לוין שעברה למגדל ושמעון גל שנאלץ לעזוב בשל רומן שניהל עם עובדת הכפופה לו. קינן לא הביא אל הבנק דמויות בכירות באותו סדר הגודל כמו אלו שעזבו, וכך נהפך פינטו לאיש הבכיר ביותר בהנהלה ולמי שמסומן כיורש של קינן.
לאחר שאשר טופילסקי עזבה, לפני כשנתיים וחצי, מונה פינטו כמחליף שלה בתפקיד ראש החטיבה הקמעונאית, האחראי על יותר מ-200 סניפי הבנק. אחרי תקופת כהונה קצרה יחסית אך מוצלחת, לפני כמה חודשים ביסס קינן סופית את מעמדו של פינטו, כשמינה אותו למנהל התפעול הראשי ומ"מ מקום המנכ"ל - תפקיד שלפני כן לא היה קיים. לאחר שקינן הודיע על עזיבתו, אמנם מונתה ועדת איתור כפי שדורש בנק ישראל, והודלפו לתקשורת שמות של מועמדים שונים שהוועדה ריאיינה, אבל ברור היה כי הכול נעשה לפרוטוקול, והמינוי של פינטו הוא כמעט עובדה מוגמרת.
הכניסה של פינטו לתפקיד אמורה להיות חלקה למדי: הוא גדל בבנק, מכיר אותו על בוריו, וכן הוא מכיר חלק גדול מאוד מהעובדים. גורמים במערכת הבנקאית מציינים כי פינטו הוא אדם חריף ובעל יכולות פוליטיות גבוהות - תכונה חשובה במיוחד בבנק הפועלים, שבו הכישורים הפוליטיים הכרחיים להצלחה בתפקיד.
כאמור, פינטו נחשב מקורב מאוד לקינן, וגורמים המכירים את השניים מציינים כי הם דומים בסגנון הניהול הקשוח והריכוזי ובהבנה של המערכת הבנקאית. "למרות הדימיון בין השניים, פינטו מתוחכם יותר מקינן, והתנהלותו בנקאית יותר מאשר התנהלותו של קינן", אומר גורם המכיר היטב את השניים.
נקודת הפתיחה של פינטו בכניסה לתפקיד הרבה יותר נוחה מנקודת הפתיחה שהייתה לקינן. בה בעת שקינן קיבל את הפועלים לידיו כשהבנק היה במצב רעוע ואיבד את תואר הבנק הגדול ביותר ללאומי, פינטו מקבל לידיו בנק במצב טוב. בנק הפועלים מציג תוצאות כספיות טובות, עם תשואה על ההון של 10% בממוצע. גם יחס היעילות של הבנק טוב ביחס למתחרים (בין היתר בזכות הוועד הקואפרטיבי שמאפשר הוצאתם לפועל של תהליכי התייעלות משמעותיים).
עם זאת, פינטו לא יוכל לנוח על זרי הדפנה. בנק הפועלים נמצא אמנם במצב טוב, אך ניצב גם בצומת דרכים - הוא כבר הבנק הגדול בישראל עם נתח שוק של כשליש ופוטנציאל הצמיחה שלו במצב הנוכחי מוגבל למדי, במיוחד לאור התגברות הרגולציה והנחישות של שר האוצר משה כחלון להחליש את כוחם של הבנקים הגדולים. אמנם עלייה בריבית תגדיל באופן אוטומטי את הכנסות המימון של הבנק, שנחתכו בעקבות הריבית הנמוכה, אבל העלאה כזו אינה צפויה בעת הקרובה, וספק אם פינטו יבנה על העלאת ריבית בתור מנוע הצמיחה לתוצאות הבנק.
פינטו יצטרך גם להוביל את מכירת חברת כרטיסי האשראי ישראכרט, כפי שצפויה להורות על כך ועדת שטרום. אמנם המכירה תניב לבנק הפועלים רווח הון, אך מנגד תפגע בהכנסות הבנק בטווח הארוך. כמו כן, על פינטו לחשוב היטב מה לעשות עם הרווח מהמכירה, וכיצד לנתב אותה לצורך צמיחה עתידית של הבנק.
בנק לאומי - בניהולה של רקפת רוסק עמינח - למשל, מאמין כי מנוע הצמיחה של הבנק הוא בתחום הבנקאות הדיגיטלית. הבנק משקיע משאבים רבים בהקמת בנק דיגיטלי, שאמור להיות מושק לקראת סוף השנה, ואף הקים חטיבה ייעודית לכך. בבנק הפועלים מבצעים גם כן השקעות גבוהות בתחום הטכנולוגיה, אך לא באותו היקף השקעה בהקמת בנק דיגיטלי כמו בלאומי.
עוד נזכיר כי בבנק הפועלים רצו בשנים האחרונות לחפש מנועי צמיחה בחו"ל, אך בינתיים לא ביצעו רכישה משמעותית. מה עוד שחקירת הרשויות האמריקאיות המתנהלת נגד הבנק בימים אלה מקשה על ההתרחבות בחו"ל. בהקשר זה נזכיר כי אתגר נוסף שמחכה לפינטו הוא בנושא החקירה. מול בנק הפועלים (וגם מול מזרחי טפחות) מתנהלת חקירה של הרשויות האמריקאיות בחשד כי הבנקים סייעו ללקוחותיהם האמריקאים להעלים מס. חקירה דומה התנהלה מול בנק לאומי, שנאלץ לשלם קנס עתק של 400 מיליון דולר.
מה שעוד עשוי ללוות את פינטו בכהונתו כמנכ"ל היא האפשרות שייכנס בעלים חדש לבנק. כפי שפורסם ב"גלובס" בשנה שעברה, בעלת השליטה שרי אריסון מחפשת שותף לבנק ואף בוחנת את האפשרות למכור את כלל החזקותיה. מדי פעם מתקיימים שיחות עם משקיעים פוטנציאליים, אך ככל הידוע אין משהו מהותי על הפרק לפי שעה. מה עוד, שלפי הערכות, עד שלא תסתיים החקירה של הרשויות האמריקאיות, סיכוי קלוש שמשקיע זר יסכים להיכנס לבנק.
תופעת יורשי העצר בבנקים
"ועדת האיתור הגישה לדירקטוריון המלצה, שנתקבלה על ידה פה אחד, לבחור במר אריק פינטו לכהן כמנכ"ל החדש של הבנק. בהמלצתה ציינה ועדת האיתור את ניסיונו הרב של מר פינטו, את כישוריו, תכונותיו והתאמתו לכהן בתפקיד המנכ"ל של הבנק" - כך נכתב היום (ג') בהודעה של בנק הפועלים לבורסה על המינוי הצפוי של פינטו. עוד צוין בהודעה כי ועדת האיתור נעזרה בחברות השמה ישראליות ובינלאומיות.
משעשעת משהו, הרוטינה של הקמת ועדת איתור בכל פעם שמנכ"ל בנק עוזב, כשהסוף כמעט תמיד ידוע מראש; מינויו של פינטו למנכ"ל הבא היה ברור כבר ביום שבו המנכ"ל הנוכחי ציון קינן, המצוי עמו ביחסים קרובים, מינה אותו למ"מ המנכ"ל בתחילת השנה.
למנהלי בנקים שמונו בשנים האחרונות יש כישורים רבים ומגוונים, אך כמעט תמיד יש להם תכונה חשובה - קירבה למנכ"ל הבנק הקודם. כך היה כשרקפת רוסק עמינח מונתה להחליף את גליה מאור בראש בנק לאומי - רוסק עמינח הייתה בעברה העוזרת האישית של מאור, והייתה מקורבת אליה גם כשהצטרפה להנהלת הבנק (אגב, היחסים בין השתיים התקררו מאז בעקבות פרשת חקירת הרשויות בארה"ב את הבנק). גם במזרחי טפחות, המנכ"ל הנוכחי אלדד פרשר נחשב מקורבו של המנכ"ל הקודם והדומיננטי אלי יונס, והיה יד ימינו כשכיהן כראש חטיבת הפיננסים.
רק בבנק דיסקונט הסיפור שונה - לילך אשר טופילסקי אינה מקורבת למנכ"ל הקודם ראובן שפיגל. הסיבה לכך היא ששפיגל עזב את הבנק על רקע מחלוקות עם היו"ר יוסי בכר, שהוא זה שהביא את אשר טופילסקי לבנק.
אז הנה עצה לכל אותם אנשים הרואים עצמם מועמדים לתפקיד מנכ"ל בנק בעתיד - תהיו חרוצים, תהיו מוכשרים, תהיו יצירתיים; אבל אל תשכחו גם להיות מקורבים למנכ"ל הנוכחי. עם כל הכבוד לממשל התאגידי, לדירקטוריון ולוועדת האיתור, על פי רוב, מי שיש לו השפעה רבה על מינוי המנכ"ל החדש הוא המנכ"ל הקודם.