קזינו / צילום: thinkstock
בגיל 23 בילה רפי אמית (אמקיקשוילי) את מרבית זמנו במשחקי פוקר ברחבי העולם. הוא טס לפרקי זמן ממושכים לחו"ל, שיחק במשחקים מזדמנים בבתי קזינו, באמצעות אתרי אינטרנט ובטורנירים מאורגנים. עם הזמן צבר אמית שם בינלאומי כשחקן מוכשר ומוצלח, נכתבו עליו כתבות בעיתונות, והוא נחל הצלחה רבה בתחום. הוא היה כל-כך טוב, עד שבמהלך שנות האלפיים הוא צבר סכומי כסף ניכרים מזכיות במשחקי פוקר - לפחות 20 מיליון שקל מזכיות בטורנירים לגביהם שמר תיעוד, וכן גרף לפי ההערכות מיליוני דולרים לא מתועדים.
ובדיוק בנקודה הזו התיישב לצדו על שולחן ההימורים מס ההכנסה וביקש נתח מהזכיות שלו. רשות המסים בראשות משה אשר טענה כי אמית הוא תושב ישראל, ולכן - למרות שהזכיות התקבלו בעקבות השתתפות בטורנירים בחו"ל - הוא מחויב במס בארץ.
פקיד השומה טען עוד כי ההכנסה מהזכיות בטורנירים מהווה הכנסה מעסק, וביקש לחייב את אמית במס בהתאם לשיעורי המס החלים על הכנסה מעסק (עד 50%), ולא על הכנסה מזכיות פרסים והימורים (25%) - ובהתאם לכך הוציא לאמית שומת מס הכנסה לשנת המס 2007.
אמית דחה את דרישת רשות המסים וטען כי קשרי התושבות שלו לישראל נותקו כבר בשנת 2002, עם נסיעתו הארוכה הראשונה לחו"ל. לטענתו, מרכז החיים שלו עבר לחו"ל, ולכן אין הוא חייב במס בכלל בישראל על כספי הזכייה בפוקר.
עוד הוא טען כי גם אם הוא חייב במס בארץ, פוקר הוא משחק מזל שהשתתפות בו אינה יכולה להוות הכנסה מעסק, ולכן שיעור המס צריך להיות מוגבל ל-25%, כפי שחל בשנת 2007 על הכנסה מהימורים, הגרלות ופרסים.
שאלת התושבות
המחלוקת הגיעה אל בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שניתח את שאלת התושבות של אמית לצורכי מס וכן את מהות הזכיות במשחקי הפוקר - האם מדובר בהכנסה מעסק או בהכנסה מהימורים.
בית המשפט קבע כי הגם שאמית שהה בחו"ל פרקי זמן ממושכים כשחקן פוקר מקצועי וכתייר, בשנת 2007 הוא נחשב תושב ישראל לצורכי מס.
בהתאם לפקודת מס הכנסה, תושב ישראל הוא מי שמרכז האינטרסים הכלכליים והאישיים שלו בישראל, ובה נמצא "בית הקבע" שלו, וכן מי ששוהה בישראל 183 ימים בשנה או 30 ימים בשנה ו-425 ימים במצטבר במהלך 3 שנים.
עוד בהתאם לפקודה, תושב חוץ הוא מי שאינו תושב ישראל ושהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, בכל שנה בשנת המס ובשנה שאחריה, ומרכז חייו לא בישראל בשנת המס ובשנתיים אחריה.
בפסק הדין ציין השופט כי אורח חייו של אמית מקשה על זיהוי "בית הקבע" שלו. הוא התגורר בשורה ארוכה של דירות, בתים ובתי מלון בכל רחבי תבל, ובין היתר בלאס וגאס (שם שהה זמן ממושך), אוסטרליה, פנמה, ברצלונה, אמסטרדם, הקריביים, תאילנד, הונג-קונג, יפן ולונדון.
בממוצע, בשנים 2004-2010, שהה אמית בישראל כ-141 ימים בשנה. ואולם, בשנת 2007, בגינה נדרש לשלם מס, אמית שהה בישראל במשך כ-30 ימים בלבד, תוך שהוא מבלה את מרבית השנה במדינות רבות אחרות "כשחקן וכבליין".
מבחינה פיננסית, אמית ניהל חשבון בנק בארה"ב והמשיך להפקיד כספים גם לחשבון הבנק שלו בישראל במהלך תקופת שהייתו בחו"ל. בשנים 2002-2008 הגיע אמית לישראל לביקורים של מעל חודש ימים, לטענתו למטרת חתונות של חברים או לחגים.
לאמית לא הייתה מכונית - לא בישראל ולא בחו"ל - אך היו לו מספר נכסי נדל"ן בארץ, שנוהלו על-ידי בני משפחתו, ובהמשך הוא רכש גם דירה בטורנטו.
את הקביעה כי אמית היה תושב ישראל בשנת 2007, ביסס השופט על העובדה כי אמית לא היכה שורשים של ממש בכל מקום אחר בעולם, וכן על העובדה שהוא מעולם לא טען שהינו תושב ארה"ב ולא הגיש דוחות מס לשלטונות המס בארה"ב. השופט ציין כי אמית נכח בישראל פרקי זמן ממושכים, הרבה מעבר לאדם שהגיע לביקורי מולדת קצרים.
השופט התייחס לטענת אמית כי הוא "חסר תושבות", בהיותו מנהל אורח חיים של נדודים, וציין כי "אמנם מן ההיבט המשפטי הפורמלי אדם פלוני עשוי להיות חסר תושבות, אם הוא איננו עומד במבחני התושבות של אף מדינה - הדוגמה הקלאסית לכך הוא אדם החי על יאכטה ושט לו ממקום למקום, מבלי שיהיה לו בסיס קבע כלשהו על היבשה. אולם מקרים כאלה יהיו, מטבע הדברים, נדירים, ולא בקלות ישעה בית המשפט לטענה כי אדם גם איננו תושב ישראל וגם איננו תושב של כל מדינה אחרת בעולם".
חיים סביב המשחק
בית המשפט בחן את סכומי הזכייה עליהם דיווח אמית, וציין כי לפי המתועד, אמית זכה בטורנירים שונים בחו"ל בסכומים הבאים: ב-2005 - כ-511 אלף דולר; ב-2006 - כ-186 אלף דולר; ב-2007 - כ-244 אלף דולר; ב-2010 - כ-14 אלף דולר. בנוסף, עד 2010 צבר אמית כ-2.4 מיליון דולר בזכיות בפוקר במשחקים מקוונים באינטרנט. לכך יש להוסיף משחקים מזדמנים בבתי קזינו, שם בילה אמית את מרבית זמנו, אך לא סיפק אינפורמציה על סכומי הזכייה בהם.
השופט הארי קירש ציין כי בשנים 2006-2010 העביר אמית סכומי מטבע חוץ משמעותיים מאוד מחו"ל לחשבון הבנק שלו בישראל. רשות המסים ואמית לא הצליחו להגיע להסכמות לגבי הסכום המדויק שהועבר, אך הסך המצטבר הגיע לסכום הקרוב ל-5 מיליון דולר (כ-20 מיליון שקל), שרובו ככולו נבע מזכיות במשחקי פוקר. לבסוף העמיד השופט את הכנסתו החייבת של אמית ממשחקי פוקר בשנת 2007 על סך של כ-1.4 מיליון שקל.
באשר לשאלה האם מדובר בהכנסה מעסק/משלח-יד או מהימורים, ציין השופט קירש כי רווח ממשחקי הפוקר יהיה חייב במס כהכנסה ממשלח-יד, כיוון שאמית שיכלל את הפעילות שלו בתחום לכדי עבודה, לא עבד בשום עבודה אחרת, וחייו סבבו סביב המשחק.
בית המשפט ציין כי "צבירת מיומנות בשלבי ההימורים עשויה להיות מרכיב בהיווצרות משלח-יד בידי השחקן המנוסה".
השופט ציין עוד כי אמית רכש מיומנות שאינה נחלת הכלל, וכי הזמן והכסף אותם השקיע במשחק על-מנת להפיק תועלת כלכלית מוכיחים כי הפך את העיסוק בפוקר למקצוע.
השופט דחה את טענתו של אמית כי עסק בפוקר עקב התמכרות למשחק. "גם אם נקבל כעובדה מוכחת כי היה מכור למשחק, אין בכך כדי להעלות או להוריד - לעניין קיומו של משלח-יד (או עסק) המניע לעצם העיסוק איננו מכריע", קבע בית המשפט. "גם אם אדם פועל מתוך התנהגות כפייתית, אך עושה זאת באופן מקצועי ותדיר ומפיק תועלת כלכלית מהעיסוק - הריהו עוסק במשלח-יד".
מומחי מס: "פסק הדין הרחיב את ההגדרה של תושב ישראל לצורכי מס"
פסק הדין של השופט הארי קירש, המנתח באופן מפורט את שאלת תושבותו של אדם לצורכי מס, יוצר עניין בקרב מומחי המס, שרואים בו פסק דין מהותי שישפיע על התנהלות לקוחותיהם הטוענים כי אינם תושבי ישראל לצורכי מס.
לדברי רו"ח אסף אפרתי, "במסגרת פסק הדין הורחבה ההגדרה של תושב ישראל, ובין היתר נקבע כי העובדה כי הנישום שמר את רוב כספו בארץ והעביר את עיקר רווחיו לארץ מהווה אינדיקציה למרכז חייו של הנישום, כחלק מ'האינטרסים הכלכליים', ולכן אדם שחי על 'הקו' וטוען לתושבות מחוץ לישראל, ייטב שלא יהיה בידו חשבון בנק ישראלי. הקביעה בעניינו של אמית היא מקרה קיצוני, בו אדם ששהה 30 יום בלבד בשנת המס בארץ ושהה פחות מ-425 ימים בשנתיים שקדמו לשנת המס - עדיין ייחשב כתושב ישראל".
עו"ד רו"ח יפתח שמחוני, מנג'ר בכיר במחלקת מיסוי ישראלי בפירמת הייעוץ וראיית החשבון Deloitte ישראל, מוסיף כי "לפי עמדת רשות המסים - וכפי שגם עולה מדברי בית המשפט - קיים קושי מהותי להכיר באדם כחסר תושבות לצורכי מס באף מדינה בעולם, וככל שכך הם פני הדברים, הרי שככל הנראה אותו אדם שטוען לחוסר תושבות, מעולם לא ניתק את תושבותו ממדינת המקור.
"על-מנת שאדם ינתק את מרכז חייו בצורה מוחלטת, לא די שלא ייחשב כתושב של אף מדינה אחרת, אלא עליו 'להכות שורשים' במדינה כלשהי. שורשים אלה יכללו, למשל, 'בית קבע' המשמש לאותו אדם בית, כלשונו, שימור חוג חברים באותה מדינה, אולי חברות במועדון כלשהו - ליצור מעגל עסקי הקושר אותו לאותה מדינה ועוד".
לדברי רו"ח אלי אליס, שותף ומנהל מחלקת מיסוי בינלאומי בפירמת BDO-זיו-האפט, "בפסק הדין יורד בית המשפט לפרטי-פרטים ומתווה קווים מנחים בשאלת בחינת תושבות יחיד, שהיא שאלה כבדת-משקל. לפסק דין זה יש השלכות רבות, וניתן ללמוד ממנו על האופן שבו בית המשפט מנתח את הגדרת התושבות של יחיד, אופן מיסוי הכנסות שהופקו בחו"ל ופרקטיקה להתנהלות מול רשות המסים".