ד"ר נדין טרכטנברג, ד"ר קרנית פלוג, ד"ר חדוה בר / צילום: יונתן בלום
ההחלטה של המפקחת החדשה על הבנקים, ד"ר חדוה בר, יוצאת חלציו של בנק לאומי, להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, הייתה רק עוד שלב בעימות המקצין והולך בין ראשי הבנקאות לרגולציה. בתוך מהומת האלוהים שנוצרה בתהום שבין שני הצדדים, נבלעה העובדה שבראש שתי המערכות המתעמתות עומדות כמעט רק נשים. ההנהגה הכלכלית של ישראל היא היום נשית, וזו תופעה יוצאת דופן בעולם.
שלוש מנהלות עומדות בראש שלושה תאגידים בנקאיים (רקפת רוסק עמינח, לילך אשר טופילסקי וסמדר ברבר צדיק), ומולן שש מנהלות בכירות בראש המערכות הציבוריות (נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג, המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר, המשנה לנגידה ד"ר נדין טרכטנברג, החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי-בויאנג'ו, הממונה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין, והמפקחת על שוק ההון והביטוח דורית סלינגר). זו תופעה שבעולם מסתכלים עליה בהשתאות.
בכנס בנקאות בינלאומי שנערך לאחרונה בסינגפור השתתפו 60 מנכ"לים מהעולם. רק שתיים מתוכם היו נשים. אחת מהן ישראלית, מנכ"לית בנק לאומי, והשנייה מנכ"לית בנק בהודו. בראש הבנק הפדרלי בארה"ב עומדת ג'נט ילן ובראש קרן המטבע העולמית עומדת כריסטין לגרד, אבל כל אחת מהן מתנהלת בין גברים. בישראל, לעומת זאת, התהוותה בראש הכלכלה שדרה רחבה של מנהיגות נשית.
מה המכניזם שאפשר התהוות הנהגה של נשים? כיצד התחלפה ההגמוניה הגברית בהגמוניה חדשה? מדוע דווקא בתחום הפיננסי, ולא בתחומים אחרים, מתקיים ייצוג גבוה של נשים בעמדות הבכירות ביותר? איך משתמר המנגנון שמייצר את האקו סיסטם החדש, ואיך הדבר משפיע על המשק ועל הצדדים המתעמתים?
1. תגמול. "התופעה הזו אינה טריוויאלית וזה נובע מסוגיית התגמול, בעיניי", אומרת אחת ממנכ"ליות הבנקים. "בכל התפקידים האלה, בממשלה וברגולציה, לא מרוויחים כסף פה בישראל, וזה מה שסוחב לשם נשים. החקיקה החדשה קובעת שאסור לשלם לבכירי הבנקאים. כל החוק הזה התאפשר רק בגלל שזה סקטור של נשים, אחרת לא היו מעזים לעשות את זה".
על כך אומרת לנו מנכ"לית בנק אחרת: "זה חוק שמונע משנאה, אבל השנאה לבנקים לא קשורה לנשים. זו סטירת לחי. אם אלי יונס היה עומד עדיין בראש בנק המזרחי, הוא היה עוזב בצעקות באותו יום שיצא החוק. זה חוק מאוד קיצוני שישראל חוקקה במחיאות כפיים, והוא לא יביא ערך חוץ מבינוניות. אני רואה את המנהלים בהנהלה שלי. משהו כבה להם בקצה העין".
2. אישה מביאה אישה? הניסיון מלמד שכן. למרות שנשים נתפסות כתחרותיות ועוינות זו לזו, המציאות מצביעה על כך שנשים בעמדות בכירות ייטו יותר לקחת נשים מוכשרות ומצוינות לתפקידי מפתח.
גליה מאור גידלה בבנק לאומי את רקפת רוסק עמינח, את חדוה בר ואת תמר יסעור.יעל אנדורן, אחרי שנבחרה כמנכ"לית האוצר, הביאה את דורית סלינגר לתפקיד המפקחת על שוק ההון והביטוח. קרנית פלוג בחרה לתפקידים הבכירים בבנק ישראל את נדין טרכטנברג ואת בר. היא סומכת עליהן מקצועית, מרגישה נוח איתן גם ברמה האישית. ברוב המקרים נשים מכירות ביתרונות המובהקים של נשים בניהול. "כשאני ממנה אדם לתפקיד בכיר", אומרת מנכ"לית בנק, "יש בי משהו יותר שמח כשזו אישה, כי גם מיניתי הכי טוב וגם זו אישה. משמח אותי לראות את המגמה שמתחזקת". מבחינתה זה לא משהו מודע, אלא תיקון היסטורי.
"יש משהו זורם וענייני יותר בין נשים, מאשר עם גברים. אנשים בכירים הם תמיד עם אגו, נשים פחות מחפשות את הפרונט של הבמה, פחות אוהבות להתראיין, לדבר בכנסים", אומרת רגולטורית בכירה.
מה מייחד ניהול נשי? האם בכלל אפשר לדבר על מכנה משותף? ניהול נשי הוא אחר, אפילו אם זה רק עניין של סגנון. הוא נחשב יותר יעיל. נשים מתקתקות משימות, אין להן זמן מיותר, יש להן מכלול של תחומים לנהל והן לא יבזבזו זמן. בגלל המסלול מרובה המהמורות של נשים שמחויבות לנהל גם בית ומשפחה, בתוואי הקריירה שלהן, רובן מוותרות מראש על קידום. זו הסיבה שמי שכן מצליחה להגיע לראש הפירמידה, בסופו של דבר, היא מוכשרת באופן מיוחד. זו סלקציה חיובית שיוצרת קבוצה יותר איכותית.
"נשים מאוד אחראיות. אם אישה לא חושבת שהיא מספיק טובה, היא לא תיקח תפקיד, מה שגבר כן היה עושה", אומרת בכירה באוצר.
"תמיד הרגשתי שעם המנכ"ליות שעבדתי היה לי ערוץ פתוח וישיר, והרבה פעמים נטול אגו, נקי. נוטים לייחס לנשים מניפולטיביות, אבל זה נובע מהצורך שלהן להיות יותר יעילות. הן צריכות להספיק חיים. הן מגיעות למטרה בדרך עם פחות פיתולים. יש לי מערכת יחסים בלתי אמצעית עם הבנקאיות".
מחקרים מלמדים כי נשים מחווטות מוחית ביכולת אמפתית גבוהה יותר מגברים. האם הדבר משחק לטובתן במקרה הזה? האם זו יכולת שתורמת להצלחתן בתחומים שבהם מדובר?
במגזר העסקי מתקשים לייחס יכולת אמפתית גבוהה לרגולטוריות. "אמפתיה? לא חושבת שזה קיים בכלל אצל הרגולטוריות. הן לא מתנהלות כך".
3. תקינות פוליטית. יש שרואים במגמת ההתחזקות של נשים במינויי מפתח תוצר של תקינות פוליטית.
"זה מודרני, איני. יאיר לפיד, כשהיה שר אוצר, אמר שהוא יביא רק נשים. אולי זה נראה כמהלך שמוכר טוב", אומרת דמות בכירה בכלכלה. "כשגבר ממנה אישה זה עובר טוב בתקשורת, זה מצטייר טוב. את רואה הרבה החלטות שמתקבלות כי הן עוברות טוב עיתונות. פה זה שיחק לטובתן של הנשים".
מינויה של קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל לא היה הבחירה הראשונה של ראש הממשלה. גם לא השנייה. המאופקות האלגנטית של פלוג תורגמה בהתחלה כחולשה. האישה שנמצאת בתפקיד הבכיר ביותר בכלכלה לא נוהגת לדפוק על השולחן. על רקע הוולגריות וההתלהמות של השיח הכללי, האתיקה הזו לא בהכרח משחקת לטובתה. האווירה הציבורית קשה מאוד היום, "אבל אף פעם לא תשמעי אישה מתלהמת מקרב הרגולטוריות כמו ששר האוצר כחלון דיבר על רעיה שטראוס. זה סגנון של נשים שלא מתלהמות".
"אם אני משווה את קרנית פלוג לקודמה סטנלי פישר, פתאום כל הישיבות מתחילות בזמן", מספר מקור בכיר בבנק ישראל. "בלחצים שהיא עומדת, לא הייתי עומד. אנשים מסוגה בנויים מחומר אנושי חסון. הם יכולים לחטוף מכות ולהמשיך הלאה. לא זוכר מתי קרנית הייתה חולה ולא הגיעה לעבודה. כל יום היא נשארת עד שעות מאוחרות".
4. היחסים בין הנשים בצמרת. איך ניתן לאפיין את מערכות היחסים שנוצרו בין המנהיגות הכלכליות במדינה? בין מנכ"ליות הבנקים בישראל מתקיימים יחסים קולגיאליים טובים. אולי בגלל הצרות המשותפות, אולי בגלל אישיותן הנוחה של הפרסונות. כשהן צריכות לברר משהו הן מרגישות טבעי לפנות אחת לשנייה יותר מאשר לקולגה גבר. ובכלל, כפי שהן מעידות באוזניי: "אני מרגישה יותר נוח עם המנכ"ליות מאשר עם המנכ"לים. זה פחות פורמלי, יותר אמין ונוח, פתוח".
"יש אחוות נשים בין הבנקאיות. יש גם תחרות, אבל עם קצת פחות אגו ועם פרגון הדדי", מודה בנקאית אחרת. "תמיד אומרים על נשים שזה קט פייט, ואני חייבת להגיד שאני יודעת שאם אני צריכה משהו, או להתייעץ לגבי רעשים במערכת עם העובדים, הבנות האחרות יתגייסו לעזרה. אם הייתה ביצ'ית בראש הבנק המתחרה, לא הייתי יכולה לדבר איתה, אבל זה לא המצב. השיח הוא של עזרה, והוא שונה מהשיח עם הגברים".
האם האחווה הנשית הזו מתקיימת גם כשמדובר ביחסים בין הבנקאיות לרגולטוריות? לאו דווקא. "אני לא יכולה להגיד את זה על הרגולטוריות. כל מערכת היחסים בין המגזר העסקי לרגולציה זה מקום כל כך קשה, שמאפיל על כל מכנה משותף אחר, כמו מגדר. האחווה הנשית יכולה הייתה לעשות את היחסים הרבה יותר טובים, אבל זו תקופה כל כך מסובכת, שלא נשאר שם שום דבר ביחסים בין הנשים".
"אחוות נשים?", שואלת בכירה באוצר, "כרגע נוצרה עוינות כל כך עמוקה ובסיסית, ששום אחווה לא יכולה לחפות עליה".
5. התהום בין המערכות. הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, המהלך שהובילו בר ופלוג, פוגע בבנקים. בר הייתה מוכנה לוותר על מיליונים לטובת הגדלת כוח ההשפעה שלה. היא עזבה את בנק לאומי, שם הייתה חברת הנהלה עם עלות שכר של כ-3-4 מיליון שקל בשנה עם בונוסים, ואילו בתפקידה כרגולטורית משכורתה אינה עולה על 50 אלף שקל בחודש.
בנק ישראל נמצא במקום בעייתי פוליטית. שר האוצר מטיח בנגידה: 'את לא מעודדת תחרות, רק שומרת על הבנקים'. מצד שני, הבנקים, הנתונים לאיומים שונים, כמו טכנולוגיות חדשות, עודף כוח אדם ורגולציה, אומרים לפלוג ולבר: 'אתם מפקירים אותנו לנהל לבד את המאבקים גם מול חו"ל וגם מול המחוקקים. אתם צריכים לשמור עלינו'. הן חוטפות משני הכיוונים. דורשים מהן לא להיכנע לגחמות של הפוליטיקאים, והן צריכות לצאת מזה, לתת לכל צד משהו. הן נוהגות פרגמטיזם מול סיטואציה קשוחה. כחלון נבחר על האג'נדה של התחרות בבנקים. ומול האג'נדה הזו, כשהן מצויות בין הפטיש לסדן, הן ניהלו את המהלך בחוכמה. פלוג ובר מונעות מהרצון לשמור על היציבות של הבנקים, אך בסוף הן חייבות לאפשר תחרות.
המהלך שלהן להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הצליח. הבנקים יכלו לצאת מזה הרבה יותר קשה. כשבר נכנסה לתפקיד, היא מיד יצאה בהצהרות דרמטיות. בדיעבד, זה היה חכם מצדה. היא לקחה בעלות על המהלך האחרון של הפרדת הבנקים מחברת כרטיסי האשראי. זה היה מהלך שההסתברות שיקרה בכל מקרה הייתה גבוהה.
העובדה היא שהבנקים לא ממש ניהלו קרב בלימה נוכח המהלך. "לא נלחמנו על זה", אומרות הבנקאיות, "לא היה חיכוך על הנושא, כי הבנו מיד שזה משהו שלא ניתן להילחם בו. כשכחלון שם את הבנקים על סדר יומו הפוליטי וסימן את חברות כרטיסי האשראי, הבנו שזה לא משהו שניתן לנהל אותו. זה גם לא נושא קיומי למערכת הבנקאות".
אז מה האיום הקיומי? סך כל ההתייחסות למערכת הבנקאית. "יש אווירה שמנסה להחליש את המערכת הבנקאית בכל דרך, לאסור על הבנקים למכור ביטוח, להוריד את השכר. ברור שזה מחליש את המערכת. יהיו בנקים חלשים בישראל. זו לא המלחמה, זה סימפטום למשהו ענק שהוא הבעיה: אנטי קפיטליזם, אווירה חברתית נגד המגזר העסקי, אנטי בנקים".
6. התפתחות ליניארית. האם המגמה שבה יותר ויותר נשים מתברגות בראש הפירמידה של הארגונים הכלכליים צפויה להימשך באופן ליניארי?
"לא בטוחה שזה יחזיק מעמד, המנהיגות הנשית", אומרת אחת הנשים הבכירות ביותר במגזר הפיננסי, "זה צירוף נסיבות, אולי בעתיד ידברו על הנשים בצמרת כקטע שהיה. בגלל שהתקופה עכשיו היא של רגולציה כל כך קשה, אולי היא לא תיזכר להן, לכל שש הרגולטוריות, כמשהו שעשה טוב לכלכלה הישראלית. אנחנו הולכים למיתון, למשהו מאוד רע, שיושב על ההתנהגות הזו שלהן.
"אני לא נותנת לרגולטוריות קרדיט על שום דבר שהן עושות. הצמיחה לנפש שלילית. מה שקורה פה לא טוב, היצוא מתרסק, אין שום השקעות. היה נורא כיף אם יכולתי להגיד 'תראו איך נשים מתפקדות בטירוף', אבל יש פה מערבולת מסוכנת, ואף אחת מהן לא עושה ניסיון לעצור את זה".
החודש, במפגש ראשי המשק, דיברו על בליץ ההוראות הרגולטוריות בשון ההון ובביטוח. "זה כבר הגיע לרמות מגוחכות. יושבים כל ראשי המגזר העסקי ואומרים כמה זה מנוהל רע. כולם שמעו את האמירה השוביניסטית של נתן חץ ביחס לדורית סלינגר, שמופיעה לדבריו כל יום בעיתון ('היא לא בר רפאלי').
"זה עלול לייצר דיון מאוד שלילי עבור נשים, כי יש פה תופעה שכל הרגולציה מבוססת נשים. הרגולציה הזו הורגת את העסקים בישראל, הורגים את הכלכלה. מישהו עוד יכול לחשוב שאולי הן המקור לכל הבעיה. זה מציק לכולם, וזה בכלל התחיל עוד כשהיה נגיד בנק ישראל גבר, סטנלי פישר. יש כאן צירוף זמנים שבו הזרקור על נשים לא עושה טוב לנשים".
בר דוחה את ההאשמות נגד הרגולציה וטוענת כי המצב הכלכלי של ישראל היום הרבה יותר טוב מזה של העולם המפותח, ואירופה בפרט. למרות שגם בבנק ישראל אין שביעות רצון מהיקף ההשקעות בארץ, המערכת נשארה יציבה בישראל אחרי משבר 2008, שטלטל את אירופה וארה"ב.
7. ההעצמה. עד לא מזמן התפיסה הכללית הייתה שמקומן של נשים מנהלות, מוכשרות ככל שיהיו, אינו בראש הפירמידה. זה נחשב מצב לא טבעי. אולם לאחר שורה של תקדימים מוצלחים, האמביציות של נשים הרבה יותר גדולות מבעבר. הן מרגישות שהן יכולות לפרוץ. גם אם הסביבה שבה צמחו היא שוביניסטית, בסופו של דבר היו גברים שלא נשארו אדישים לעליונותן הביצועית ומינו אותן לתפקידי מפתח. השר יובל שטייניץ מינה את מיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית באוצר. צדיק בינו מינה את סמדר ברבר צדיק לתפקיד מנכ"לית קבוצת הבינלאומי.
עבאדי היא היום האדם הכי חזק במשרד האוצר. מקור עוצמתה טמון בחיבור שבין ראש הממשלה נתניהו לבין כחלון, שר האוצר. היא ראש הגשר שבין שניהם, משתתפת כמעט בכל פגישה ביניהם. היא הובילה את העמקת מעורבות האוצר בתקציב הביטחון, ואת גיוסי החוב של המדינה.
עבאדי שומרת על פרופיל נמוך, כי האסטרטגיה התקשורתית שלה נשענת על התפיסה הבאה: ככל שמאדירים אותך יותר, אתה קרוב יותר להשמדה. היא לא מוציאה הודעות בשמה, אבל מה שהיא רוצה מופיע בעיתון. היא יודעת לתדרך פרשנים.
ברבר צדיק מונתה לתפקידה לפני כתשע שנים, מה שהופך אותה למנהלת הכי ותיקה במערכת. צדיק בינו הכיר אותה כשעבדה אצל סומך חייקין. במשרד רואי החשבון היא ניהלה את עסקיו ונוצרה ביניהם הערכה מקצועית גבוהה. אחרי שלקח אותה אליו, הפסיק גדי סומך לדבר איתו לתקופה של כמה שנים. הוא כעס שלקח ממנו עובדת מרכזית. מכל המנהלים בתאגיד שלו, שכולל גם את חברת פז, סמדר היא היום האדם הקרוב ביותר לבינו. הערכתו נתונה לה. בעיניו, היא חושבת בדיוק כמוהו, לא צריך להסביר לה.
הבינלאומי היום הוא הבנק שנמצא בפוזיציה הכי פחות מסוכנת, כי שניהם נמנעים מלקחת סיכונים מיותרים. מאותה סיבה הוא גם נשאר בנק קטן. שלא כמו הבנקים הגדולים, ברבר צדיק לא נכנסה להרפתקה בארה"ב.
החוזקה המנהיגותית שלה היא ההבנה הכלכלית העסקית. היא יודעת היטב איך עסק עובד. היא הגיעה לבנקאות מבחוץ. ב'בינו אחזקות' היא הייתה אחראית על קניאל, חברה תעשייתית. היא מבינה דוחות כספיים יותר מהרבה בנקאים אחרים.
ומה המשמעות של ניהול נשי בראש הבנק? "בחוויה איתה במשבר (בענייני הסכסוכים מול הוועד, בנושאים רגולטורים כמו ועדת שטרום), יותר קל להתנהל מולה מאשר מול גבר", מעיד גורם בכיר שעובד איתה בצמידות. "היא צברה ביטחון עם השנים, והיא יותר משחררת. היא יודעת בדיוק מה קורה, לא תתפסו אותה כשאינה שולטת בפרטים. בחגים יש לנו שיחות ברכה והיא אומרת לי: 'תמשיך להרגיע אותי'. חשוב לה להבין שהמצב פחות משברי מכפי שזה נראה".
8. החלוצה. הכול התחיל מגליה מאור. היא סללה את הדרך עבור כולן. רק בהמשך הצליחו נשים אחרות להגיע. זה לקח שנים ארוכות, זה לא היה מיידי. ראו את מקרה המבחן של מינויה לתפקיד של פלוג. זו הייתה סאגה מורטת עצבים שנמשכה זמן רב עד שראש הממשלה בחר בה. אחרי שפלוג נבחרה כבר היה יותר פשוט. היא זו שמינתה, כאמור, את המפקחת על הבנקים וגם את טרכטנברג כמשנה שלה.
היסטורית, בנק ישראל היה יותר טולרנטי כלפי מינויי נשים. מאור הגיעה לשם בראשית שנות ה-60, ושם היא צמחה. באוקטובר 82' הפכה לאישה הראשונה בתפקיד המפקחת על הבנקים. ראשי הבנקים נתקפו הלם לא נורמלי כשזה קרה. כשמאור ישבה בארוחת צהריים עם משפחות הבנקאים, וביניהם רקנאטי, היא ראתה עליהם שהם לא מבינים מה הבחורה הצעירה הזו, בת פחות מ40-, עושה מולם. אבל עם השנים נוצרה סימביוזה. נבנתה חקיקה מחדש בדרך של שיתוף פעולה.
התפנית החלה, אם כן, בשירות הציבורי. למה, בעצם? נשים מתקדמות בשירות הציבורי כי הן מוכנות לעבוד בפחות כסף, וגם כי השירות הציבורי נתפס כסביבה פחות תובענית ויותר פתוחה, שאפשר גם לתפקד בה כאמא וגם לבנות קריירה.
האירוניה היא שלמרות שהמגזר הציבורי נתפס מלכתחילה כיותר טולרנטי כלפי נשים אמהות וכסביבה פחות תובענית, מה שמשותף לכל הנשים בהנהגה זו יכולת עבודה אינטנסיבית מאוד. אין בכלל הגבלה על מכסת העבודה שלהן. הן מוכנות לתת הכול, הן רוצות להיות בסדר עם הדרישות של המקום.
בהמשך עברה מאור לבנק לאומי, ושם אמר לה בכיר בבנק: 'למרות שאת הכי מוכשרת כאן, אין לך שום סיכוי לקבל את התפקיד של המנכ"ל". שנה לאחר מכן זה קרה. היא הפכה למנכ"לית הבנק הראשונה. נפתחה דרך חדשה.
מאור היא זו שהצמיחה, כאמור, בהנהגה של הבנק, שלוש מתוך גלריית המנהיגות העכשווית. ברגע שהחלו להתמנות נשים לתפקידים, נוצרה הסתכלות מחודשת על נשים מנהלות, בבחינת 'וירא כי טוב'. רואים שלא רק שהן לא פישלו, הן מתנהלות בהצלחה.
בהמשך, כשיוסי בכר, יו"ר בנק דיסקונט, יצטרך לבחור מנכ"ל, תהיה לו לגיטימציה לבחור בלילך אשר טופילסקי, סמנכ"לית בבנק הפועלים, לתפקיד התובעני. הוא כבר ידע שזה יתקבל באהדה. היא נחתה על מצע נוח.
9. אקו-סיסטם של מנהיגות.
הרגולטורית ששועטת קדימה בעוצמה הגבוהה ביותר, ומובילה הרבה מהלכים, חלקם שנויים במחלוקת, היא דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון והביטוח. "היום אם את לרגע הולכת לקראת מישהו, קורעים אותך בתקשורת. יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים לעמוד בלחץ הזה. בסוף כולן רוצות לשרוד, גם דורית רוצה", אומרים באוצר. "היא אדם מורכב שיש לו רצון עז לעשייה. איפה היא נופלת? אנשים יוצאים ממנה בתחושה קשה. היא עושה הרבה מהלכים שגם פגעו במגזר העסקי".
ההתנכלות לעסקים, המיוחסת לרגולציה, אינה נעדרת מעיניה של המפקחת החדשה על הבנקים. בר מודה שהרגולציה של התקופה האחרונה הייתה אינטנסיבית מדי ועלולה להוביל למקומות מסוכנים, ולדבריה, מודעת להשפעה ההרסנית של עודף ההוראות הרגולטוריות. "בהוראה שלי עושים תהליך מסודר מול הבנקים של צמצום והקלה של חלק מההוראות הרגולטוריות, נוריד חסמים רגולטוריים היכן שאפשר", היא אומרת לנו. "הגדרנו כיעד לוודא שהרגולציה הבנקאית תהיה מאוזנת".
הנוכחות הנשית החזקה במגזר הפיננסי יצרה מצב חדש. העלילה המרכזית אומרת: יש פה הרבה מאוד נשים ונבנה כבר אקו-סיסטם של נשים בכירות. כשיש מספיק נשים במערכת, זו כבר לא תופעה שהיא רעש, הן כבר המערכת.