הרשות לשיקום האסיר הגישה היום (ד') את עמדתה הרשמית, שלפיה נשיא המדינה לשעבר משה קצב יכול לעבור שיקום מחוץ לכלא. בכך שינתה הרשות לשיקום האסיר את חוות-דעתה הקודמת.

חוות-הדעת הוגשה על סמך התוכנית שנבנתה לקצב. הדבר אכן מעלה את סיכויי של קצב להשתחרר שחרור מוקדם בתוך שני שלישים ממאסרו, אולם זה אינו הפקטור היחידי שעומד בפני ועדת השחרוריםאליה חזר הדיון בשל חוות-הדעת החדשה. 

קצב ריצה כבר כ-4.5 שנים מתוך 7 שנות המאסר שנגזרו עליו בשל הרשעתו באונס. בקשתו של נשיא המדינה לשעבר לקיצור עונשו כבר נדחתה בפברואר האחרון על-ידי ועדת השחרורים, על רקע העובדה שקצב לא הביע חרטה על מעשיו, והוא ממשיך להכחיש אותם. 

בנימוקי הוועדה בהחלטתה שלא לנכות שליש מעונשו של קצב נכתב, בין היתר, כי ההחלטה באה לאחר שבמהלך הדיונים "נמצא כי האסיר תופס את עצמו כקורבן, עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו, בצרכיו, בהפסדיו ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו בלבד. גם לאור שאלות הוועדה, לא הביע האסיר חרטה ו/או אמפתיה כלפי נפגעות העבירה, אלא חזר וציין את המחיר הכבד שהוא שילם ומשלם".

חברי הוועדה ציינו כי "זכותו של אסיר לדבוק בחפותו ולהמשיך להאמין שהינו חף מפשע, אולם מצב זה מונע מהאסיר שבפנינו כל אפשרות להתחלה של הפנמה ומכאן התחלה של טיפול".

 

באשר להליך השיקומי ציינה הוועדה כי קצב לא עבר הליך טיפולי משמעותי בתוך כתלי בית הסוהר כפי הנדרש. במהלך הדיונים בפני הוועדה ניסו באי-כוחו של קצב לפעול, בשיתוף עם הרשות לשיקום האסיר, לכינון תוכנית שיקום ייחודית שתחל עם שחרורו של קצב במספר מפגשים שבועיים. בנימוקי ועדת השחרורים נכתב כי "אם יחל הטיפול לאחר השחרור, לא תוכל הוועדה להתרשם משינוי יחסו של האסיר".

עוד נכתב בנימוקים כי "אילו האסיר כן באמירותיו שהוא מבקש טיפול בבעיותיו, היה עליו להתחיל את הטיפול תוך כדי מאסרו, ולא לתת את יהבו שהוועדה תחליט לשחררו ולקבל את הטיפול לאחר מכן".

הם הוסיפו כי "לא יהיה בכוחה של התוכנית הפרטית למנוע המשך התנהלות לקויה, עיסוק אובססיבי בחפותו, ואולי גם המשך פגיעה בנפגעות העבירה, ולא יהא בה למנוע את אותו סיכון שנקבע בחוות-הדעת כלפי נשים".