משה קצב יישאר בכלא: "לא הביע חרטה"

(עדכון) - ועדת השחרורים התרשמה כי הנשיא לשעבר "עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו; גם לאור שאלות הוועדה, לא הביע חרטה או אמפתיה לנפגעות העבירה" ■ עו"ד ציון אמיר: "נערער"

משה קצב / צלם: אוריה תדמור
משה קצב / צלם: אוריה תדמור

קצב שילם את מחיר היעדר החרטה: משה קצב נשאר בכלא וירצה את מלוא 7 שנות המאסר שנגזרו עליו בגין הרשעתו בשני מעשי אונס ובעבירות נוספות. 4 שנים ו-120 יום אחרי שהחל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בגין מעשי אונס ועבירות נוספות, הודיעה היום (ד') ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר בכלא מעשיהו לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב בן ה-70, ולעורכי דינו, ציון אמיר ויהושע רזניק, כי החליטה לדחות את בקשתו של קצב לשחרור מוקדם ולניכוי שליש מתקופת מאסרו. קצב רשאי לערער לבית המשפט על ההחלטה.

בראש ועדת השחרורים שדחתה את בקשתו של קצב ישב השופט בדימוס משה מיכליס, שכיהן בבתי משפט השלום והמחוזי בבאר-שבע. שתי חברות הוועדה הנוספות הן הקרימינולוגית חנה גורדון והפסיכותרפיסטית חניתה לאופר-פישר, שהיא עובדת סוציאלית במקצועה.

"בפנינו אסיר המכחיש את העבירות שביצע, שממשיך וטוען לחפותו למרות פסקי הדין בעניינו וממשיך להיות עסוק בהוכחת חפותו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריו בפנינו, כאילו ולא היה כלל הליך משפטי, והוא ממשיך אותו גם היום. מדובר במי שלא עבר כל טיפול סביב העבירות שביצע, למעט אותן מסגרות חינוכיות", העבירו חברי הוועדה ביקורת נוקבת על התנהגות קצב אשר מונעת את שחרורו המוקדם מהכלא.

לדבריהם, "בהופעתו של קצב בפני הוועדה ומתוך דבריו התרשמה הוועדה כי האסיר תופס עצמו כקורבן, עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו, בצרכיו, בהפסדיו ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו בלבד. גם לאור שאלות הוועדה, לא הביע האסיר חרטה ו/או אמפתיה כלפי נפגעות העבירה, אלא חזר וציין את המחיר הכבד שהוא שילם ומשלם". הוועדה כתב כי "זכותו של אסיר לדבוק בחפותו ולהמשיך להאמין שהינו חף מפשע. אולם, מצב זה מונע מהאסיר שבפנינו, כל אפשרות להתחלה של הפנמה ומכאן התחלה של טיפול".

הוועדה ציינה בהחלטתה כי בתי המשפט קבעו מפורשות שהעבירות שבהן הורשע קצב הן חמורות וציינו את חומרת הפגיעה בקורבנות והפגיעה בנפשן. "נפגעות העבירה הביעו עמדתן לשלילה בפני הוועדה, גורמי הטיפול הביעו את עמדתן בחוות-הדעת השונות, לדעת חברי הוועדה לא יהיה בכוחה של תוכנית השיקום הפרטית (שהציע קצב. ח"מ) למנוע המשך התנהלות לקויה, עיסוק אובססיבי בחפותו, ואולי גם המשך פגיעה בנפגעות העבירה, ולא יהא בה למנוע את אותו סיכון שנקבע בחוות-הדעת כלפי נשים". 

עוד נאמר בהחלטה כי "אילו קצב היה כנה באמירותיו שהוא מבקש טיפול בבעיותיו, היה עליו להתחיל את הטיפול תוך כדי מאסרו, ולא לתת את יהבו שהוועדה תחליט לשחררו ולקבל את הטיפול לאחר מכן". כן הצביעה הוועדה, בין היתר, על סתירות משמעותיות בין חוות-הדעת שהציג קצב לבין חוות-הדעת של הרשויות. 

כן נכתב בהחלטה כי "אין כל ספק בלב חברי הוועדה כי שחרורו של האסיר שבפנינו, כאשר הוא מכחיש את העבירה, כאשר לא עבר כל טיפול במהלך מאסרו, למעט אותם קורסים במסגרת החינוך, יהווה פגיעה של ממש באמון הציבור. הוועדה מבקשת לציין לשלילה את ההתנהלות התקשורתית סביב דיוני הוועדה, שהגיעה עד כדי התקשרות אישית לחברי הוועדה קודם לתחילת הדיון ובמהלך הדיון". 

סנגורי קצב: נערער; בארגוני הנשים מברכים

בא-כוחו של קצב, עו"ד ציון אמיר, מסר בתגובה כי "אנחנו נערער לבית המשפט המחוזי על ההחלטה. לא ניתן להשלים עם החלטה שבסופו של דבר עומדת בסתירה לחוק שחרור על-תנאי. בוודאי שלא ניתן להשלים עם תפיסת עולם שמאלצת אנשים להודות בניגוד להכרתם ובניגוד לתפיסתם ומצפונם. לא היינו רוצים חברה שסוחטת הודאה מחשוד או אסיר. הסכנה שנובעת מכך היא גדולה מאוד, וזה מדרון חלקלק. ההחלטה היא בגדר פגיעה קשה בזכויות חוקתיות של כל אדם וכל אסיר. חבל לי על כך, ויש לקוות שבית המשפט ישנה את ההחלטה". 

מנגד, יו"ר נעמת, גליה וולוך, מסרה בתגובה: "אני מעריכה מאד את ועדת השחרורים, שהייתה קשובה לרחשי הלב של הציבור והבינה ששחרור קצב יפגע פגיעה חסרת תקנה באמון הציבור ובמערכת הצדק. יכול להיות שאם קצב יישב בכלא עוד שנתיים, הוא סוף-סוף יפנים את חומרת מעשיו ויואיל להתנצל בפני קורבנותיו ובפני הציבור כולו על הקלון שהטיל על כולנו. קצב אינו הקורבן כאן, ומקוממת המחשבה שכך הוא תופס עצמו. אני מקווה שההחלטה שהתקבלה היום נותנת תקווה לקורבנותיו בפרט ולנפגעות תקיפה מינית בכלל".

גילה אשרת, יו"ר ויצו ישראל, מסרה: "אנו מחזקות את ידי ועדת השחרורים על ההחלטה המתבקשת לא לקצוב את עונשו של האנס המורשע משה קצב. בעת הזו אנו קוראות לשרת המשפטים לפעול בחקיקה להוספת קריטריונים ייחודיים כתנאי לשחרור מוקדם של אסירי אלימות ועבירות מין: חומרת הנזק לקורבנות, לקיחת אחריות, חרטה ושיקום טיפולי, אשר חייבים להוות תנאי הכרחי לדיון בשחרור. האפשרות שנשיא המדינה לשעבר היה משוחרר היא בלתי נסבלת כלפי מאות אלפי קורבנות תקיפה מינית אשר סובלות כל חייהן מבלי שמנוכה שליש או אפילו שעה מהסבל המלווה אותן מרגע האונס. כשאזרח מספר אחד מורשע בביצוע עבירות מין כה חמורות - הוא הופך לאנס מספר אחד, ושחרורו היה בבחינת מעילה באמון הציבור במערכות החוק". 

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, מסרה: "אנו שמחות על ההחלטה של ועדת השחרורים לדחות את בקשתו של האנס והנשיא לשעבר משה קצב, ועל כך שעונשו לא קוצר. הוועדה קיבלה החלטה נכונה ורגישה, התעקשה כי הצדק ייעשה, וכי אנס מכחיש לא יוכל להשתחרר טרם זמנו. קצב פגע פגיעה אנושה בנשים רבות, ניצל את מעמדו וגרם להם לנזק לכל החיים. עד עצם היום הזה לא התחרט, לא הודה ולא התנצל, והוא ממשיך להכפיש את הנשים שפגע בהן. בכך קצב ממשיך להיות מסוכן - ההתעלמות וההתנכרות שלו מהנזק שעשה מעבירה מסר מחריד לנפגעות ומצביעה על היכולת שלו להמשיך ולפגוע בעתיד. העובדה כי הוא ממשיך לראות את עצמו כקורבן היא אבסורדית ומעידה אטימות ליבו, ולכן טוב שימשיך לשבת בכלא ויעשה דין וחשבון עם עצמו לגבי חומרת מעשיו". 

שתי דחיות

ההחלטה בעניין שחרורו של קצב אמורה הייתה להתקבל כבר ביום ראשון האחרון, ואולם היא נדחתה להיום, לאחר שהרשות לשיקום האסיר (רש"א) התבקשה לבחון בשנית את עמדתה שלא לאפשר תוכנית שיקום למשה קצב בשל העובדה שקצב לא הודה בעבירות האונס שבהן הורשע ולא לקח אחריות על מעשיו. להפך, עד היום טוען קצב שהוא נפל קורבן למערכת אכיפת החוק וכי הוא חף מפשע.

משמעותה המרכזית של תוכנית שיקום היא סדרת טיפולים של האסיר על-ידי אנשי מקצוע לאחר שחרורו, במטרה לאפשר לו להשתקם ולהמשיך את חייו כאזרח מועיל ושומר חוק. עמדת רש"א עד כה הייתה כי אסיר דוגמת קצב, שאינו מבקש מחילה ואינו מודה במעשיו, אינו זכאי לתוכנית שיקום, וכי מדובר בבזבוז מיותר של כספי ציבור. קיומה של תוכנית שיקום מתאימה היוותה תנאי הכרחי לשחרורו של אסיר בשחרור מוקדם. המדינה מצדה התנגדה לשחרורו של קצב ולשינוי עמדה של רש"א, כל עוד קצב אינו נוטל אחריות על מעשיו.

ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר היא ועדה מעין שיפוטית שמנוהלת על-ידי הנהלת בתי המשפט. הוועדה דנה בשבוע שעבר בבקשתו של קצב לשחרור מוקדם. קצב ועורכי דינו הופיעו בפני הוועדה ושטחו את טענותיהם ואת בקשתם, וקצב הנרגש אף התייפח במהלך הדיון. אחרי הדיון אמר עו"ד אמיר כי קצב "דיבר, נשא את דבריו לפני הוועדה וגולל את סיפורו בעשר השנים האחרונות, ובעיקר ב-4 השנים האחרונות בכלא". בסיום אותו דיון הוחלט לדחות את ההכרעה להיום.

המתלוננות נגד קצב, ארגוני נשים שנאבקים נגד שחרורו המוקדם, משפחתו, חבריו ואזרחים רבים חיכו בנשימה עצורה לשמוע האם קצב ישתחרר בקרוב מכלאו. המתלוננת המרכזית נגד קצב, שכונתה "א' ממשרד התיירות", כתבה לוועדה מכתב שבו הביעה התנגדות לשחרור. "הצדק - הרשעתו וכניסתו לכלא של מי שפגע והרס את חייהן של נשים רבות - הועיל לי, הכניס שקט לחיי", נאמר במכתב שפורסם בערוץ 10. "בשבתו בכלא הצליחו קצב ושולחיו לנהל קמפיין הכפשה נגדי". 

לדברי א', "המחשבה מה עשוי לקרות עם שחרורו גורמת לי להרגיש כמו לפני צונאמי. האם שוב חברותיי ואני צפויות לספוג מדי יום מטר של רעל וארס שיופצו נגדנו ברשתות? האם שוב איאלץ לצפות בו פוגע בי בראיונות ובמסיבות עיתונאים? האם הוא לא פגע בי די? אנא, אל תמוססו את ההישג החשוב שהושג עם הרשעתו של מר קצב. אנא חוסו על קורבנותיו!". 

ארגוני נשים וגורמים נוספים הצטרפו לעמדתה של א' והביעו התנגדות נחרצת לשחרורו המוקדם. מנגד, יצאו מקורביו של קצב להגנתו וטענו כי במקרה שבקשתו תידחה, מדובר יהיה בנקמנות מיותרת ובהפליה לרעה של קצב ביחס לאסירים אחרים שלרבים מהם מתאפשר להשתחרר מהכלא בתום שני שליש מריצוי תקופת המאסר.

אחרי קריירה פוליטית מוצלחת במסגרת מפלגת הליכוד, באוגוסט 2000 נבחר קצב לנשיא המדינה השמיני של מדינת ישראל. ביולי 2006 קצב נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, והתלונן על ניסיון סחיטה כלפיו מצד עובדת לשעבר במשרדו, על רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית‏. במהרה הפך קצב לחשוד בעבירות מין בעצמו. המשטרה חקרה את הפרשה והמליצה ליועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגד קצב. ביוני 2007 נחתם הסדר טיעון מקל בין הפרקליטות לבין קצב וסנגוריו ובו סוכם כי קצב יודה ויורשע בסעיפים: ביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה והטרדה מינית והטרדת עד. על-פי ההסדר סוכם כי ייגזר עליו מאסר על-תנאי בלבד. באפריל 2008, קצב חזר בו במפתיע מהסדר הטיעון והואשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע מעשי אונס ועבירות נוספות.

 

שתי עבירות אונס

קצב הורשע ב-30 בדצמבר 2010 על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשתי עבירות אונס ובעבירת מעשה מגונה בכוח בא' שעבדה בכפיפות לו בעת שהיה שר התיירות, בעבירה של הטרדה מינית כלפי ה' שעבדה בבית הנשיא בעת שקצב כיהן במשרה הרמה, בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט בכך שהוא ניסה לתאם גרסאות עם ל' מבית הנשיא. במארס 2011 גזר בית המשפט המחוזי על קצב 7 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי ופיצוי של 125 אלף שקל למתלוננות.‏ ב-7 בדצמבר 2011 החל קצב לרצות את עונש המאסר בכלא מעשיהו. 

בגזר הדין בעניינו של קצב כתב ראש ההרכב, השופט ג'ורג' קרא, כי "שדה פעילותו הציבורית היה שדה הציד", הקראת גזר הדין לוותה בדמעות ובדרמה; קצב התפרץ לדברי השופטים: "טעיתם! הבחורות יודעות ששיקרו! הן יודעות". 

גזר הדין התקבל בדעת רוב של השופט קרא והשופטת מרים סוקולוב. בדעת מיעוט, סברה השופטת יהודית שבח כי יש להטיל על קצב עונש קל יותר של 4 שנות מאסר בפועל. עם זאת, שבח סברה כי הפיצוי שצריך קצב לתת למתלוננות הוא גדול יותר מזה שנקבע בדעת הרוב - 200 אלף שקל לא' ו-50 אלף שקל לל'.

"המקרה שבפנינו נדיר ויוצא דופן הוא, אך נדירותו וחריגותו אינם נובעים מסוג ומאופי המעשים שעוסק בהם כתב האישום, אלא ממהותו של עושה המעשים - שעשה אותם בהיותו שר בישראל ונשיא המדינה", כתבו השופטים בפתח גזר הדין.

בהמשך פירטו השופטים את שיקוליהם השונים בקביעת העונש ועמדו על החומרה שיש לייחס למעשי קצב, בעיקר בשל רום מעמדו, ניצול הפער בינו לבין הכפופות לו ושליטתו המוחלטת בהן, כמו גם לחומרה הרבה שהם רואים בביצוע עבירת האונס.

"קצב ביצע שני מעשי אונס בא' בהפרש זמנים קצר יחסית, ולכך התלוותה עבירה נוספת של עשיית מעשה מגונה. הוא כפה עליה בכוח קיום יחסי מין, חרף אי-הסכמתה המילולית והתנגדותה הפיזית למעשיו. עבירת האונס היא החמורה בעבירות המין המצויות בספר החוקים ויותר משהיא פוגעת בגוף קורבנה, פוגעת היא בנפשו, בכבודו ובחופשיות רצונו, לא בכדי קבע המחוקק בצידה עונש מרבי של 16 שנות מאסר", הסבירו השופטים.

לדברי בית המשפט, "לאחר מעשי האונס המשיך קצב לפגוע בא' כשפיטר אותה מעבודתה בלשכת שר התיירות, לא לפני שדאג להסתיר ולהסוות את מעשיו. לכך יש להוסיף את עובדת הרשעתו של קצב בביצוע עבירות מין נוספות בנשים שהיו כפופות למרותו". בית המשפט דחה את טענת קצב כי עברו הנקי ופעילותו הציבורית ארוכת השנים צריכים להביא להקלה בעונשו. בעניין עברו הנקי כתבו השופטים: "מה לנו עברו הנקי של קצב, כאשר פעילותו הפלילית נמשכה לאורך זמן ארוך. כפי שקבענו בהכרעת הדין, קצב ביצע עבירות מין חמורות בא' כבר בשנת 1998, בעת שכיהן כשר התיירות, וגם כשכיהן כנשיא המשיך וביצע עבירות מין". 

באשר לטענה כי תרומתו הציבורית צריכה להיות שיקול להקלה בעונשו, קבעו השופטים: "משרותיו הציבוריות הרמות של קצב היוו כלי ואמצעי ששימשו אותו לביצוע עבירות המין, ושדה פעילותו הציבורית הוא הוא 'שדה הציד' שבו מצא הנאשם את קורבנותיו". 

השופטים התייחסו, במסגרת גזר הדין, גם לטענה שלפיה לא ראוי שמי שהיה בעבר נשיא המדינה, שהוא "סמל המדינה", ילך לכלא, ודחו אותה מכל וכל. "קצב ביצע את המעשים ככל האדם, וככל האדם צריך לשאת בעונש. אין אדם הנמצא מעל החוק, יהא מעמדו אשר יהא. מעמדו הרם של קצב, ששימש אותו כאמצעי על-מנת לקדם אותו בביצוע עבירותיו, צריך לשמש דווקא נסיבת חומרה ולא נסיבת קולא שתפטור אותו מעונש... פער הכוחות בין קצב למתלוננות היה עצום", כתבו. בהמשך, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של קצב "עצב עמוק יורד על מדינת ישראל", כתבו שופטי העליון מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן בשולי פסק הדין, "משנקבע כי מי שהיה שר בממשלה, סגן ראש הממשלה ונשיא המדינה ביצע מעשים כאלה. מחזה קשה ביותר הוא לראות את מי ששימש סמל ממלכתי במדינה נכנס לבית הכלא".

עיקרי האירועים בפרשת קצב

■ אוגוסט 2000 - משה קצב נבחר לנשיא המדינה השמיני של מדינת ישראל.  

■ יולי 2006 - קצב נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, והתלונן על ניסיון סחיטה כלפיו מצד עובדת לשעבר במשרדו, על רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית‏. במהרה הפך קצב לחשוד בעבירות מין בעצמו.
15 באוקטובר 2006 - המשטרה המליצה ליועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגד קצב. 

■ יוני 2007 - נחתם הסדר טיעון מקל בין הפרקליטות לבין קצב ובו סוכם כי קצב יודה ויורשע בסעיפים: ביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה והטרדה מינית והטרדת עד. על-פי ההסדר סוכם כי ייגזר עליו מאסר על-תנאי. 

■ אפריל 2008 - קצב חוזר בו מהסדר הטיעון ובהמשך מואשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בביצוע מעשי אונס ועבירות נוספות.

■ 30 בדצמבר 2010 - קצב מורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשתי עבירות אונס ובעבירת מעשה מגונה.

■ מארס 2011 - בית המשפט המחוזי גוזר על קצב 7 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי ופיצוי של 125 אלף שקל למתלוננות. 

■ 7 בדצמבר 2011 - קצב מתחיל לרצות את עונשו בכלא מעשיהו.

■ היום - בקשתו של קצב לשחרור מוקדם נדחית.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988