איך נתמך של הביטוח הלאומי, שהגיש תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים כנגד המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול"), הצליח לסבך את עצמו עם מס הכנסה, מע"מ והביטוח הלאומי?
א.א, יליד שנת 1948, בעל בסטה למכירת בגדים בשוק הכרמל, הגיש לבית המשפט תביעה בגין תאונת דרכים שעבר באפריל 2010 עת רכב באופנועו המבוטח על ידי ה"פול". לטענתו, נגרמו לו כתוצאה מהתאונה נזקים בתחום האורתופדי והנפשי, ובגינם הוא תבע מהפול פיצוי בסך כ-760 אלף שקל. בעקבות התאונה הוא אף פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקצבת נכות כללית, וקיבל תמיכה בסך 3,000 שקל בחודש.
ואולם, במהלך ניהול ההוכחות נחשפה בפני ביהמ"ש תמונת מצב שהדליקה נורות אדומות אצל השופט ד"ר מנחם קליין, של אדם המשכיר 30 נכסים בתל אביב מבלי לדווח על הכנסותיו למס הכנסה, מנהל עסקים "בשחור" בטורקיה, מעסיק עובדים סינים מבלי להוציא להם תלושי שכר ומבצע לכאורה שלל עבירות מס ועבירות אחרות. עובדות אלה הביאו את השופט קליין להמליץ למנהל בתי המשפט באורח חריג להעביר את פסק הדין לשלטונות מס הכנסה, מע"מ והביטוח הלאומי, על מנת שיחקרו את א.א.
לדברי השופט, "בתחילה סברתי שהתובע יכול לשמש כ'מנטור' ו'מורה דרך' מצוין לצעירים בארץ, הנאנקים תחת יוקר המחייה וזוגות צעירים, אשר גם אם שניהם עובדים קשה, לא מצליחים 'לגמור את החודש' ורק יכולים לחלום על רכישת דירה מהונם העצמי. והנה מופיע בבית המשפט אדם ללא השכלה, מרקע סוציואקונומי קשה ביותר (שאף נאלץ לקבל פטור משירות צבאי בכדי לסייע בפרנסת המשפחה) ואף נתמך בקצבאות הביטוח הלאומי ומצליח במו ידיו להתפרנס יפה מאוד מבסטה בשוק הכרמל ואף לרכוש ולהשכיר שלושים (30 !!!) דירות שבבעלותו בארץ.
"סברתי שהוא יכל להיות שותף של רוברט קיוסאקי בכתיבת הספר המצוין 'אבא עשיר, אבא עני' (בהוצאת מטר)", כותב השופט, אך מיד משנה את הקו ומוסיף: "אך במהרה התחיל לקנן בלבי החשד שלא בפלא פיננסי מדובר, אלא במי שאולי עובר עבירות פליליות ובעיקר עבירות מס.
:לתובע אין ממש הסברים בקשר לצורת ניהול ה'בסטה' שלו, על אף שאשתו העידה שהם הכירו בטורקיה כשהוא נסע לשם לרכוש סחורה, הוא כלל טוען שאינו רוכש שם סחורות... כשנשאל מה הוא בדיוק מוכר ענה 'כל מיני' וכשנשאל מתי הוא מנהל הבסטה ומתי משכיר ואיך ולמי, כיצד הוא מחשב את ההכנסות של שכירויות בדירות השונות, כמה ובאיזה דרך מקבל את התשלומים ענה בהתחמקות 'פעם ככה ופעם ככה'".
עסקים "בשחור"
השופט הוסיף: "נותרתי עם תחושה קשה שרוב הכנסותיו של התובע, כולל עסקיו המסתוריים בטורקיה הם ב'שחור', ללא דיווח כדין. על פניו נראה שהכנסותיו מהבסטה כלל לא מדווחות (אחרת לפי סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, לא ניתן היה כלל ליהנות משיעור מס מוקטן של 10% על הכנסות דמי שכירות בדיווח מקוצר) ושהכנסות המדווחות בגין שכירות (30,000 שקל עבור השכרת 30 דירות בתל אביב???) נעשית, במקרה הטוב, תוך אומדנא לא ריאלית, ובמקרה הפחות טוב, תוך השתמטות מתשלום מס אמת".
את העובדות "המסבכות" את א.א לא סיפקה הנתבעת בתיק, "הפול", אלא לא אחרים מאשר התובע עצמו, אשתו וילדיו שהעידו "לטובתו" במשפט. במהלך עדויותיהם נחשפה תמונה בעייתית לכאורה של אי דיווח כדין לרשויות על הכנסות ופעילות עסקית המתנהלת לכאורה במחשכי כלכלת הצללים. כך למשל, העידו ילדיו של א.א כי אביהם שילם להם שכר בעבור עבודתם בבסטה בשוק, כ-7,000 שקל בחודש במזומן, ואולם לא הוציא להם תלושי שכר והם לא דיווחו על הכנסותיהם למס הכנסה.
עוד ציין השופט בפסק הדין, כי הוא מתקשה להאמין ל-א.א שהוא מוכר בשוק הכרמל בגדים רק תוצרת הארץ, ובכך העלה למעשה חשד נוסף כי הוא נותן יד לתעשיית הזיופים. השופט הוסיף, כי בחקירתו עשה א.א - שהרגיש כי הוא הולך ומסתבך כנראה - הכל בכדי להסתיר את הכנסותיו האמיתיות ושיטת עבודתו והתחמק בצורה שיטתית מכל שאלה בכיוון זה. כך למשל, כאשר נשאל "איך השוכרים משלמים לך את דמי השכירות?", השיב: "חלק ככה, חלק ככה". כשהתבקש להסביר, השיב: "פעם זה היה כולם עובדים זרים אז כולם היו משלמים במזומן. היית בא ולוקח זה... אתה בא כל חודש לוקח, כל זה, כל חודשיים... כל מיני".
גם מסעדה בתל-אביב?
בנוסף, במהלך עדותו, גילה א.א פתאום שהוא קיבל הכנסות גם מניהול מסעדה בפינת השלושה בדרך בן צבי בת"א. לטענתו, המסעדה אינה בבעלותו, אך הוא "עזר" לבעלים במשך כ-10 שנים.
"על אף עסקיו המסתוריים בטורקיה, עליהם מסרב לדבר, הכנסותיו מהדוכן והחנות בשוק הכרמל, עליהן לא מוכן לפרט, הכנסותיו משכירות מ-30 דירותיו (עליהן אין מערכת חשבונאית מסודרת) והכנסותיו במסעדה (בתלושים?) פנה התובע למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית (הוא העיד שהתלונן שסבל מדלקת בקרסול, מסכרת, מלחץ דם, משיגרון, מכאבי גב ובכפות רגליים, מאבנים בכליות, מבעיה לבבית ומגידול בערמונית)", כתב השופט.
השופט התייחס לכך שהוא אמנם שופט בתחום "הנזיקין" ולא שופט עברייני מס, ואולם הוא אינו יכול להתעלם מחומרת הדברים ששמע. הוא אף ביקר את העובדה ששופטים אחרים "עוצמים עיניים" נוכח עבירות הנחשפות בפניהם במהלך שמיעת תיקים. וכך הוא כתב: "בבניין 'הצפוני' של בית משפט זה (בית המשפט המחוזי והשלום ברח' ויצמן 1 בת"א, א' ל"ו), יושבים השופטים ה'פליליסטים'. הם מתייחסים בחומרה רבה כלפי משתמטים מתשלום מסים ודיווח לרשויות המס על הכנסותיהם.
"לא פעם אנו קוראים פסקי דין, מהם עולה שבעוד הגנב הרגיל גונב רק מאדם אחד, המשתמט מתשלום מס גונב מהציבור בכללותו ופוגע בחברה ומכאן חומרת מעשיו. לא פעם מתייחסים שופטים אלו בביטויים קשים כגון 'וביערת הרע מקרבך' ו'גניבה מהכיס הציבורי' ולאחרונה נשלח זמר מפורסם לתקופת משמעותית למאחורי סורג ובריח בגין עבירות מס (קובי פרץ, א' ל"ו).
"מאידך, יושבים אנו 'הנזיקיסטים' בבניין ה'דרומי' באותו בית המשפט ומתייחסים בסלחנות ובאדישות ועוברים לסדר היום, כאילו דבר לא קרה כשמקבלים עדויות, מהן עולה חשש שבעל דין הרוויח כספים רבים ב'שחור' ולא דיווח לרשויות המס. בעבר התרעתי על מצב בלתי נסבל זה, אך ללא הועיל. ייתכן שרגישותי לעניין נובעת מכך שהנני משמש לעיתים גם כ'שופט דואלי' ורק לפני כמה חודשים נאשם נשלח על ידי לריצוי מאסר בפועל לתקופה בת ארבע שנים (בנוסף לתשלום קנס בסך 300,000 שקל) בגין עבירות כלכליות ובמיוחד עבירות מס", כתב השופט.
השופט אף הפנה בפסק דינו להוראת סעיף 144א' לפקודת מס הכנסה הקובעת כי אדם המגיש לבית המשפט תובענה המתייחסת להכנסתו ממקור כלשהו, חייב להעביר העתק ממנה לפקיד השומה או לנציב מס הכנסה. "תחושתי היא שסעיף זה נותר 'כאות מתה' בספר החוקים של מדינת ישראל. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי תובעים הפועלים לפיו", כתב.
לכן, הסביר, כי "כשמדובר בתובע חי וקיים, שלא פעל לפי הוראות סעיף 144א' לפקודת מס הכנסה ולא דיווח על הגשת תביעתו, ובא לבית המשפט ומעיד על בסטה בבעלותו בשוק הכרמל, על קבלת קצבאות מהמל"ל ועל עשרות דירות שבבעלותו כשתאונת דרכים שיבשה את יכולתו להמשיך ולהרוויח את פת לחמו ברגיל, וכשמתברר שהוא מנהל את עסקיו ללא מערכת חשבונאית מסודרת, תוך שמעביר שיקים ומזומנים ישירות לבני משפחתו כמשכורת, ללא תיעוד מסודר, בטח לא לגבי עסקיו המסתוריים בטורקיה, אני סבור שעלי להפנות את העניין להנהלת בתי המשפט, כדי שזו תשקול האם אין מקום מלהעביר פרוטוקול הדיון ויתר מסמכי תיק זה לשלטונות מס הכנסה, מע"מ והביטוח הלאומי, לבדיקה האם יש מקום לפתוח בחקירה בעניין".
יצא שכרו בהפסדו
לסיכום, כותב השופט: "סבורני שבימים אלו של תוכניות לדיור בר השגה לזוגות צעירים וניסיון לצמצם את יוקר המחייה המוטל על כלל אזרחי המדינה - בין היתר כתוצאה מהמסים העקיפים הגבוהים הקיימים בישראל - מן הראוי לבדוק דרכים להביא לתשלום מס ישיר אמיתי בכדי להפחית מהעומס העקיף הנ"ל".
השופט אף המליץ למחוקק לשקול לשנות את הוראות החוק בכדי להפוך את הוראות סעיף 144א' לפקודת מס הכנסה לאפקטיבית, כך שקיום הוראותיו יהווה תנאי מוקדם להגשת תביעת נזיקין ודרישת פיצוי.
באשר לפיצוי שתבע א.א בגין התאונה, פסק השופט ל-א.א פיצוי בך 10,000 שקל בגין הפסדים בשל הוצאות ניהול עסקיו (א.א טען שהתקשה בניהול דירותיו המצויות בבניינים בני 3-4 קומות ללא מעלית. נטען, כי לפני התאונה התובע פעל לבדו ללא עזרה בניהול ותחזוקה מטעם בעלי מקצוע ובני משפחה ולאחר התאונה הפך לתלוי בהם); עוד 1,800 שקל בעבור עזרת הזולת (סיוע שקיבל בהתנהלות היומיומית); 10,000 שקל נוספים עבור הוצאות רפואיות והפגיעה בניידותו; 10,000 שקל על נזקים לא ממוניים (עוגמת נפש) - ובסה"כ 31,800 שקל.
לכך הוסיף השופט הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד בשיעור 15.2% מהסכומים הללו. סכום הפיצוי שקיבל התובע הנו שבריר מסך אלפי השקלים שתבע בגין התאונה שעבר, ובדרך הוא גם הצליח - כך נראה - להסתבך עם הרשויות, ובכך יצא שכרו בהפסדו.