ביל גרוס / צלם: בלומברג
"לדלק מלוכלך ולשוקי הון עם מחירים מלאכותיים יש הרבה מהמשותף - שניהם יכולים להרוס מנועים בסופו של דבר. אבל במקרה של שוקי ההון, המנוע של הכלכלה הריאלית הוא זה שנהרס", כך כתב הבוקר (ה') ביל גרוס, גורו האג"ח האמריקאי שניהל בעבר את חברת המסחר הגדולה בעולם באג"ח, פימקו.
גרוס אינו נרתע מלהצביע על האחראי למצב בשוקי ההון, הפדרל ריזרב. במאמר דעה שפירסם ב"פייננשל טיימס" הוא כתב כי במבט היסטורי, ההנחה הייתה שתשואות נמוכות של אג"ח יובילו בסופו של דבר למחירי אג"ח ומניות גבוהים יותר, ושרווחי ההון בתוספת הריביות הצרכניות והמסחריות הנמוכות יתמרצו את פעילות הכלכלית, וייצרו מעגל קסמים חיובי של תוספת תעסוקה, אינפלציה נמוכה ורווחים גבוהים יותר.
לפי גרוס, הפדרל ריזרב החל את תוכנית ההקלה הכמותית שלו ב-2010, והתוצאה היא שהריביות נמוכות בהרבה במבט היסטורי בחלק גדול מהעולם המפותח. במקביל, התמ"ג עולה במדינות אירו רבות, גם אם האבטלה גדולה מהרצוי. משקיף לא משוחד, לדבריו, היה מתרשם שהמודל הזה עובד. אבל לפי גרוס, נתונים עדכניים מראים שהריביות הקרובות לאפס, והמאגר העולמי של 13 טריליון דולר באג"ח בריביות שליליות כיום, אינם טובים לכלכלה הריאלית. צמיחת הפריון, האינדיקציה הטובה ביותר ל"שמחת החיים" של כלכלה, גרועה מאוד ברוב המדינות המפותחות. היא יורדת בחמש השנים האחרונות בערך, שלא במקרה ביחד עם ירידת הריביות כתוצאה מההקלה הכמותית המוניטרית.
גם בארה"ב צמיחת הפריון השנתית נהפכה שלילית. רוב הבנקאים המרכזיים אומרים שמדובר על מגמה קצרת טווח, אבל כלכלת יפן מספקת דוגמה למה שריביות קרובות לאפס יכולות לעשות לכלכלה גדולה ומפותחת. הן יכולות לחנוק את הצמיחה, ולא לייצר צמיחה נומינלית גדולה מספיק שתאפשר לפרוע חובות עבר במקרה שהתשואות של החוב יחזרו אי פעם לרמה רגילה.
בכלכלות גדולות נוספות, כותב גרוס, אפשר להבחין באפקט שלילי נוסף של הריביות האפסיות והשליליות. ההשקעות - מקור חשוב לגידול בפריון - לא חזרו לרמתן מלפני המשבר ב-2008. החברות משתמשות בתזרים המזומנים שלהן כדי לקנות חזרה מניות מהציבור במקום להשקיע בצמיחה. הכסף מוטה מהכלכלה הריאלית אל בעלי נכסים פיננסיים, ומושקע באג"ח ממשלתיות ובשוקי הכסף הקצר בתשואות נמוכות.
קיינס לא חזר
מדוע שהמגזר הפרטי או הממשלות לא ייקחו הלוואות שהן למעשה בחינם כדי להשקיע במודל הקפיטליסטי בן מאות השנים, שהוכיח שהוא מתגמל נטילת סיכונים בכלכלה הריאלית? שאל גרוס. התשובה שלו היא שממשלות וסוכנויות בינלאומיות כמו קרן המטבע, גדלו על ברכי האורתודוקסיה של תקציבים מאוזנים, כלל שבגרמניה הוא אפילו חוק מדינה. קיינס לא חזר למשול בכיפה.
המגזר הפרטי נרתע אולי מהשקעה בגלל גורמים שמגדילים סיכון, כולל אוכלוסיות מזדקנות והוצאה צרכנית פוחתת, ומגמת אנטי-גלובליזציה, שהברקזיט בבריטניה היא דוגמה שלה. מנכ"לים חוששים גם לקחת הלוואות להשקעה בכלכלה הריאלית, מחשש שהריביות על החובות הללו יעלו בעתיד.גרוס כתב שיש חסרונות נוספים לריביות האפסיות. מודלים עסקיים עם התחייבויות לטווח ארוך - כמו חברות ביטוח וקרנות פנסיה - מצויים בסיכון מוגבר מפני שהם הניחו שיהיו תשואות גבוהות יותר בעתיד, ולא יוכלו לכסות התחייבויות אם התשואות והריביות לא יחזרו להיות רגילות.
הרווחים של חברות כאלו יושפעו לרעה, כמו גם הכלכלה הריאלית, לפי גרוס. פיטורים, פרמיות ביטוח מוגדלות, פחות הטבות פנסיה ועלייה במספר המקרים של חדלות פירעון - לכל אלה יש את הפוטנציאל להפוך מעגל קסמים חיובי לשעבר למעגל של קיפאון ודעיכה.
השורה התחתונה של גרוס היא שראשי הבנקים המרכזיים הם האחרונים שמגיעים למסקנה ההגיונית הזו. כמו רוב הצרכנים, הם מעדיפים לשלם מאוחר יותר ולא כעת, אבל אם הם ימשיכו במדיניות ההקלה הכמותית והתשואות היותר ויותר נמוכות, הם יגלו שהמנוע הכלכלי העולמי משתעל במקום להאיץ. שינוי של "מסנני מנוע", כלומר של מדיניות מוניטרית, נחוץ בדחיפות - סיכם גרוס.